כיצד חג המולד הפך ללגיטימי במרחב הציבורי הישראלי?

חג נולד

כיצד חג המולד הפך ללגיטימי במרחב הציבורי הישראלי – וכבר מזמן לא רק באזורי הערים והשכונות הנוצריות? * מהי עמדת ההלכה בנוגע לסיורי חג המולד? * האם נגיע ליום בו ילדי הגנים יקשטו עצי אשוח? * איך נוצר החנו-כריסמס?* כל התשובות בכתבה שלפניכם

לפני מספר ימים הבת שלי ניגשה אלי וסיפרה שציירה לי "ציור בהפתעה" והגישה לי ציור ובו איש עם זקן ארוך וכובע מחודד. כשראתה שאני לא כל כך מבין מי הדמות שבציור היא מיהרה להגיד לי: "אבא, ציירתי את סנטה קלאוס!". האמת, נשארתי בלי מילים. רגע אחרי שהתעשתי מעט, שאלתי אותה מאיפה היא מכירה את סנטה קלאוס ומה היא יודעת עליו – "ראיתי אותו בסרט. הוא גולש בשלג ומחלק מתנות", היא ירתה בלי היסוס, ואז הוסיפה, "אני אוהבת את סנטה קלאוס".

זו תופעה חדשה, שלא ממש התרגלנו אליה אבל גם היא הגיעה אלינו ממש בשנים האחרונות. חג המולד הנוצרי, שנחשב ל"אירוע השיא" בלוח השנה המערבי תמיד התקבל אצלנו כאן בישראל באדישות מופגנת, ואני עוד זוכר איך עד לפני שנים מעטות התקבלו בסלידה מי שהשתתפו במסיבות השנה החדשה שנערכו בצמצום באולמות סגורים, בעיקר בתל אביב.

באופן מפתיע, שעוד נרחיב על סיבותיו בהמשך, בשנים האחרונות, יש שיגידו ממש בשנתיים-שלוש האחרונות, נדמה והנוכחות של חג המולד והאווירה סביבו נוכחת יותר במרחב הישראלי בערים שונות ובצורות שונות. ישנם מקומות ציבוריים המציבים שלטי ברכה לחג, ואף מציבים עצי אשוח ומקשטים את הרחובות הראשיים במנורות ושרשראות בסגנון הגויים.

אם בעבר ציינו בישראל את חג המולד בעיקר בבית לחם ובנצרת, ואולי קצת בחיפה כחלק מהפנינג 'החג של החגים', הרי שהיום מספר לא מועט של ערים נותנות ביטוי לאווירת החג הנוצרי, ולא רק בריכוזים הלא יהודיים, כי אם גם במרכזי הערים, עבור כלל התושבים ולכל הגילאים.

חג המולד מבליח גם באתרי הבילוי השונים, ובמוסדות הלימוד הרשמיים – ועוד מילא באוניברסיטאות ומכללות, בהן לומדים סטודנטים בני דתות שונות, אבל השנה עץ האשוח הגיע אפילו לבתי ספר יהודיים.

"חשוב לזכור שמאחורי האורות, המתנות והאווירה הנחמדה כביכול, מדובר באיסור חמור מן התורה. ליהודי שומר הלכה ומצוות אין שום היתר להיכנס לכנסיה או מקום תפילה נוצרית אשר מוקף באייקונים של עבודה זרה ואמונה ב'שילוש הקדוש' – זוהי עבודה זרה של ממש", מחדד הרב אבינדב אבוקרט, רב קהילת אברהם יגל בגבעת שמואל, אשר נדרש לנושא.

"יחד עם זאת, חשוב להבין שבמקרים רבים, על אף הדמיון הרב בסמלי החג, מקומות ואנשים רבים שמעמידים עצי אשוח ודמויות סנטה קלאוס לא עושים זאת מתוך אמונה נוצרית דווקא, אלא כהמשך למסורת חג הנובי גוד החילוני שהם ומשפחתם נהגו, ככל הנראה, ברוסיה ובברית המועצות ומשם נכנסו המנהגים ביתר שאת גם לישראל, יחד עם התגברות העליה מרוסיה".

"מאחורי האורות, המתנות והאווירה הנחמדה כביכול, מדובר באיסור חמור מן התורה. ליהודי שומר הלכה ומצוות אין שום היתר להיכנס לכנסיה או מקום תפילה נוצרית המוקף באייקונים של עבודה זרה ואמונה ב'שילוש הקדוש'"

בואו נעשה סדר

כאן המקום להסביר על החגים השונים הנחגגים בתקופה זו של השנה. ראשית, ישנו חג המולד הנוצרי, הנחגג מדי שנה ב-25 לדצמבר (ברוב הכנסיות), ומציין את יום לידתו של אותו האיש. מנהגי החג והמסורות הקשורות בו נטמעו בתרבות הצריכה והחלו לאפיין גם מדינות ומשפחות שאינן אוחזות בדת הנוצרית. קמה סביבו הוויה תרבותית מחולנת שלמה, הן בארצות שתרבותן נוצרית במקורה ואף בכמה שאינן, המדגישה את התכנסות המשפחה והחברים ואת עונת החורף, עם מוטיבים כמו סנטה קלאוס, עץ אשוח מקושט, מתנות לילדים, שירים וסרטים פופולריים. במקביל, משמעותו הדתית המקורית של החג נשמרת על ידי הנוצרים המאמינים ברחבי העולם, הפוקדים את הכנסיות לרגל התפילות המיוחדות ומוסיפים להדגיש את היום כמציין את לידת ישו.

בנוסף, ישנו "ליל הסילבסטר" המציין את הלילה שבין השנה שעברה לשנה החדשה, על פי לוח השנה הגרגוריאני. מקור השם 'סילבסטר' באפיפיור סילבסטר הראשון, שזכה למעמד של קדוּשה בכנסייה הקתולית וה-31 בדצמבר הוקדש לו, כפי שכל יום בשנה מוקדש לקדוש כל שהוא. עם זאת, עיקר החשיבות על פי הנצרות היא דווקא ב-1 בינואר, היום הראשון לשנה החדשה לפי ספירת הנוצרים, שמוקדש בנצרות הקתולית למרים-מריה, אמו של אותו האיש.

במקביל, בברית המועצות מציינים את הנובי גוד באותו הלילה, שהוא למעשה יום חג חדש יחסית. "לאחר מהפכת אוקטובר (1917), אסרה המפלגה הבולשביקית לקיים כל מנהג דתי זאת כחלק ממלחמתה בדת ובמייצגיה. אך לאחר כ-20 שנה, הבינו גם ראשי המשטר כי מדובר ב'גזרה שלעם קשה לקבלה' ולכן אימצו מנהגים דומים, אך הסירו מהם את הסממנים הדתיים", מסביר אמיר שכטר, מסטרנט להיסטוריה ותולדות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן.

"למרות הגדרתו כחג חילוני, כולל הנובי גוד מספר סממנים הדומים לחג המולד הפרובוסלאבי הנחוג ב-7 בינואר, כגון קישוט עץ יולקה, הנחת מתנות למרגלותיו ודמותו של דד מורוז (סבא כפור) כמעין מקבילה רוסית מקומית לדמותו של סנטה קלאוס", הוא מוסיף.

במאמר מוסגר, מבקש שכטר להפריך דעה נפוצה מאוד בציבוריות הדתית הנוגעת גם לאופיו של אותו סילבסטר, שבבתי הספר והמדרשות הדתיות תמיד הקפידו לספר כמה הוא היה "אנטישמי, שונא יהודים, אשר דם יהודים רב נשפך בשמו". "מדובר בטעות גדולה מאוד", מבקש שכטר לדייק. "על האפיפיור סילבסטר הראשון, שהיה האפיפיור הראשון, דווקא אין כמעט מידע היסטורי מתועד, ובוודאי לא כזה הקורא לאנטישמיות ולפגיעה ביהודים. נכון שגם אני קורא לתלמידיי שלא לחגוג את היום הזה בשום צורה שהיא – אבל חשוב לי שיימנעו מכך מהסיבות הנכונות ולאו דווקא מסיבות שאין להן בסיס עובדתי-היסטורי".

"על סילבסטר אין כמעט מידע היסטורי מתועד, ובוודאי לא כזה הקורא לאנטישמיות ולפגיעה ביהודים. אני קורא לתלמידיי שלא לחגוג את היום הזה בשום צורה שהיא – אבל חשוב לי שיימנעו מכך מהסיבות הנכונות"

אווירה או נצרות?

לא יהיה מוגזם לומר, שהמקום שמקבלים קישוטי וסממני חג המולד במרחב הציבורי כמעט ועולה על זה של חנוכה. עשרות סיורים במעוזי חגיגות הכריסטמס, בילויים, איחולי 'חג שמח' – כשהכוונה היא לא לחנוכה, ועוד, הפכו, איך שהוא, לדבר מקובל בישראל.

אך, האם מותר להשתתף באירועי התקופה השונים, שלא מתוך כוונה דתית, אלא בשביל "לספוג אווירה ולהיפתח אל העולם המערבי", כפי שחלק מהמשתתפים בחגיגות מתבטאים?

"מלבד המדיום ההלכתי יש פה תפיסת עולם שאדם יהודי צריך להרגיש. יש לנו מחלוקת מאוד גדולה עם הנצרות המאמינה ב'שילוש' ובסיום תפקידו של עם ישראל כעם הנבחר והחלפת התנ"ך בברית חדשה. הדת הזו, שבשמה חוללו פוגרומים ובגינה נרצחו יהודים במשך כל הדורות, היא הופכית לחלוטין לדת שלנו ואנשי הדת הנוצרית היו אויבים שלנו מאז ומעולם", משיב הרב אבוקרט.

"בסופו של דבר, כשאדם יהודי הולך 'לספוג אווירה', הוא צריך לשאול את עצמו קודם כל כמה אני מכיר את העם שלי, מה ההיסטוריה שלנו כעם. מעבר לכך, ברמה הפרקטית, אמנם יש מי שאומרים 'אנחנו רק הולכים לראות קצת אורות, להרגיש את האווירה' וכדומה, אבל האידאלים הגדולים מתרגמים למעשים – ואם המשפחה נוסעת עם הילדים לראות אווירת חג שכזו, בוודאי שזה פוגע בחינוך ובהבנה של מקומנו היהודי בעולם", הוא ממשיך.

"אני כמובן לא אכנס לכנסיה, ולא אצטלם עם צלבים או עם פסלים של ישו, אבל אני לא רואה שום בעיה ליהנות מהפסטיבלים ומההופעות – גם אם יש עץ מקושט בכניסה למתחם"

דעה דומה לזו של הרב אבוקרט, חוזרת ונשמעת אמנם בקרב רבנים ומחנכים נוספים, אך מסתבר שגם אם עדיין לא בפומבי, יש לא מעט דתיים, ואפילו בוגרי ישיבות ואולפנות "שלא רואים פסול ב'טיול של ערב קריר ומואר' בסמטאות נצרת, חיפה או יפו", כפי שאמר לנו מתן, בוגר ישיבת הסדר שביקש שלא נפרסם את שמו.

"עם כל הכבוד", אומר מתן, "החג הזה כבר מזמן יצא מגבולות הנצרות והפך לחג גלובאלי של קניות, חגיגות ואווירה של אור ושמחה בתוך חודשיי החורף הקרים והמשעממים."

לדבריו, "מי שמסתובב במרכזי הקניות או ברחובות הראשיים של הערים המקושטות, לא יכול לזהות שמדובר בחג דתי-נוצרי, אלא פשוט בציון דרך בלוח השנה הלועזי, שאין סיבה שאנחנו לא נהנה ממנו, כמובן בתוך גבולות ההלכה. אני כמובן לא אכנס לכנסיה, ולא אצטלם עם צלבים או עם פסלים של ישו, אבל אני לא רואה שום בעיה ליהנות מהפסטיבלים ומההופעות – גם אם יש עץ מקושט בכניסה למתחם".

עניין של פוטוגניות

אז איך בעצם הגיע אלינו הפסטיבל הזה, ומה קרה שבשנים האחרונות הוא הפך פתאום לנפוץ ומקובל כל כך במחוזותינו, במה שנראה כמגמה שהולכת ומתחזקת במרחב הציבורי והתרבותי?

אחד ההסברים לכך הוא כניסתם לארץ של עולים רבים מחבר העמים, אשר חוגגים כאמור את הנובי גוד, וזאת כחלק ממסורת חילונית הנהוגה במדינותיהם. נוסף על כך, העובדה כי יותר מ-60% מעולי ברית המועצות אינם יהודים, וזאת על פי נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק בשבוע שעבר, בוודאי תרמה לכך שהמנהגים הנוצרים מאירופה התקבלו בישראל בקלות.

אך יחד עם זאת, אין בכך כדי להסביר את הקפיצה הגדולה שנעשתה כאמור בשנים האחרונות. וכאן, כמו בהרבה מקרים ניתן להצביע על האשמים – האינטרנט והגלובליזציה.

תרבות האינסטגרם, היוטיוב, שאר הרשתות החברתיות והקניות מאתרים מחו"ל הביאה לכך שהישראלים נפגשים עם "רוח החג" באופן כמעט יום יומי בתקופה זה של השנה, כאשר הם עוקבים אחר המפורסמים מכל רחבי העולם, או רוכשים במבצעי חג המולד. ואין מה להגיד, החג הזה הוא פוטוגני, ססגוני ומצטלם היטב וישראלים רבים רוצים לחקות את הדמויות אחריהן הם עוקבים גם בפן הזה של חייהן.

בנוסף, באופן לא מתוכנן, גם טיסות הלואו קוסט המוזלות הביאו לכך שבשנים האחרונות הישראלים פוגשים את חג המולד "פנים אל פנים" באופן בלתי אמצעי וזמין יותר. אם בעבר, עונת החורף היתה "עונה מתה" עבור התיירות הישראלית, הרי שעם פתיחת השמיים לטיסות מוזלות, ישראלים רבים מנצלים דווקא את חודשי החורף ל"גיחות" קצרות לערים מרכזיות יותר או פחות באירופה, שם הם נחשפים לתרבות, לאווירה ולשווקים של חג המולד, מה שהופך את החג הזה למשהו קצת פחות מאיים ורחוק – ומאפשר לישראלים רבים לקחת חלק בחגיגה, קצת רחוק מהארץ ואולי גם עם פחות נקיפות מצפון.

דווקא מהמקום הזה, של הפתיחות לעולם ולתרבות, מבקש הרב אבינדב אבוקרט לחזור ולהסתכל פנימה. "נכון שהיום אנחנו חשופים הרבה יותר לגלובליזציה ולתרבות הכללית, אבל בסופו של יום, דווקא מכאן צריכה לצאת הקריאה וההבנה, להביט קודם כל על התרבות הפנימית שלנו, מה אנחנו בעולם, מה הברית שלנו ומקומנו מול עמים אחרים ומול הנצרות."

"יש לנו כאן הזדמנות לבירור עצמי מעמיק וכנה, שאולי בעבר פחות נעשה כי לא היה בכך צורך בולט במדינה יהודית, על האמונה שלנו ועל מהות השוני של היהדות מכל שאר הדתות – וכדאי וחשוב לנצל זאת", מסכם הרב אבוקרט.