איך מחזירים את השליטה ברבנות לרבני הציונות הדתית?

הקדנציה של הרבנים הראשיים לישראל תסתיים בעוד 3.5 שנים. אם רבני הציונות הדתית ומנהיגיה הפוליטיים לא יתפסו את עצמם, כבר עתה, ויעשו מה שצריך לעשות, כבר עכשיו, השליטה ברבנות, וכל מה שמשתמע מכך, תישאר בידיים החרדיות עוד עשרות שנים. קריאה להשכמה

הרבנים הראשיים הרב בקשי דורון והרב ישראל לאו. צילום: עמוס גרשום לע"מ

רבים בציונות הדתית, וכנראה לא רק שם, מייחלים לרגע שלכס הרבנות הראשית לישראל, ייבחרו דמויות עם השקפת עולם ציונית, ובעיקר אנשים מתונים ונעימים, כאלה ששיטת בית הלל היא נר לרגלם, כאלה התופסים את התפקיד הרם ככזה המיצג את כ-ו-ל-ם, ולא רק את אלו שהם בעלי השקפת עולם חרדית, זו המאפיינת את הרבנות הראשית בעשור וחצי האחרונים. לא בכדי, גם מנהיגים פוליטיים כמו בני גנץ, אביגדור ליברמן, הרב רפי פרץ ונפתלי בנט התבטאו לאחרונה כי יפעלו להיבחרו של רב ראשי ציוני (שמתם לב שנתניהו לא התבטא כך, כי בשביל מה לו להרגיז את בני בריתו החרדים?), אבל השאלה היא האם זה בגדר פנטזיה, או תקווה שיש לה סיכוי להתממש?

אז ככה. לענ"ד, הסיכויים לכך – קלושים. מדוע? קודם כל, בגלל שיטת הבחירה של הרבנים הראשיים. וחוץ מזה, כל עוד רבני הציונות הדתית ומנהיגיה הפוליטיים מפוצלים ומפולגים ולא מצליחים (חלקם אפילו לשבת יחד) להתגבש סביב מועמד אחד של הציונות הדתית לתפקיד הרב הראשי לישראל (ולא ניכנס כאן לאשכנזי/ספרדי או שניהם), אין סיכוי שבעולם שהפנטזיה הזו תתממש. והבחירות האחרונות שהיו שם יוכיחו. הצד"לניקים נחלקו בזמנו הן ביחס למועמדם לרב האשכנזי (הרב יעקב אריאל או הרב יעקב שפירא) והן לרב הספרדי (הרב שמואל אליהו או הרב רצון ערוסי), ומה קרה? יצאו קרחים מכאן ומכאן.

תזכורת. כמועמד לרב הראשי האשכנזי זכה הרב דוד סתיו לתמיכת רבנים חשובים כמו נחום אליעזר רבינוביץ, הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יעקב מדן ולכאורה גם לתמיכת 'הבית היהודי', אך מנגד רבנים מהזרם החרד"לי כמו הרב שמחה קוק, הרב צבי טאו, הרב זלמן גולדברג והרב שלמה אבינר התנגדו למועמדותו. בכינוס בביתו של הרב חיים דרוקמן דרשו שהרב סתיו יסיר מועמדותו כדי לאפשר לרב יעקב אריאל להתמודד. בסוף הרב אריאל לא התמודד. גם רב ציוני נוסף, שהכריז על התמודדותו, הרב אליעזר איגרא, פרש יומיים לפני יום הבחירות (לימים נבחר לביה"ד הגבוה בירושלים). ב'שורה התחתונה', בבחירות עצמן, הרב דוד לאו, שזכה לתמיכה חרדית, ולא רק, לקח את הקופה. גם ביחס למועמד הספרדי נחלקו ה'סרוגים', ומי שלקח, כצפוי, זה הרב יצחק יוסף, בנו של. מה שנקרא, שניים רבים, בא השלישי ולוקח.

אבל, בואו נעזוב את העבר ונניח כי אכן יתרחש כאן הנס הזה, והרבנים מהמיינסטרים יישבו יחד עם הרבנים החרד"ליים, צהר עם הר המור וכיוצא באלו, ויצליחו להתגבש סביב מועמד מוסכם (=ימות המשיח). ואז? אז נכנס המשחק הפוליטי, המתקשר לדרך בחירת הרבנים הראשיים לישראל. הם יצטרכו תנא דמסייע רציני מאוד של מפלגות 'חילוניות', בעיקר את מפלגת השלטון. ואם זו, תהא אשר תהא, תהיה תלויה, כפי שהורגלנו, בחסדי (ובאצבעות) המפלגות החרדיות, הסיפור (שוב) הולך להיות לא פשוט. ננסה להבין מדוע.

"בבחירות האחרונות לרבנות הראשית לישראל נחלקו הגופים ה'סרוגים' בעלי זכות הבחירה הן ביחס למועמד לרב האשכנזי (הרב יעקב אריאל או הרב יעקב שפירא) והן לרב הספרדי (הרב שמואל אליהו או הרב רצון ערוסי), ויצאו קרחים מכאן ומכאן. משהו ישתנה בפעם הבאה?"

הבוחרים

נפרט. עפ"י חוק הרבנות הראשית, האסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים מורכבת מ-80 רבנים ומ-70 אנשי ציבור. איזה רבנים? 30 רבני הערים הגדולות, 14 רבני המועצות המקומיות הגדולות, 2 רבני מועצות אזוריות גדולות, 8 רבני היישובים הגדולים (קיבוץ/ מושב), רב שכונה הוותיק בתל-אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע, 10 הדיינים הוותיקים ביותר, הרב הצבאי הראשי וסגנו, וכמו כן 10 רבנים שימנו הרבנים הראשיים לישראל (חרדים, כזכור), בהתייעצות עם שר הדתות ובאישור הממשלה.

נוכח שליטה מוחלטת של הממסד החרדי על הרבנות הראשית ומשרד הדתות בכעשרים השנים האחרונות, ברור כי רוב הרבנים שבהרכב הבוחר (להלן) מונו ע"ח ומזוהים יותר עם המגזר החרדי, ומכאן ברור במי יבחרו.

טוב, אבל יש גם 70 נבחרי ציבור בגוף הבוחר את הרבנים. מיהם?

25ראשי הערים הגדולות; 6 ראשי המועצות המקומיות הגדולות; 4ראשי המועצות האזוריות הגדולות; 14ראשי המועצות הדתיות של הערים הגדולות; 4ראשי המועצות הדתיות של המועצות המקומיות הגדולות (זוכרים ידם של מי היתה על שיבר המינויים במועצות הדתיות בשנים האחרונות?), שני שרים שתבחר הממשלה; 5חברי הכנסת שתבחר הכנסת ו-10 אנשי ציבור שימנה שר הדתות, בהתייעצות עם הרבנים הראשיים לישראל ובאישור הממשלה.

אם כן, נוכח שליטת ש"ס והחרדים ברבנות, במועצות הדתיות ובמשרד הפנים (ודרכו ברשויות המקומיות), הם מגיעים עם יתרון גם בקבוצה זו. לספור את השליטה שיש למפד"ל, סליחה, 'הבית היהודי' בראשות ערים גדולות, לא תצטרכו יותר מציפורן של אצבע אחת. אז, כיצד ישפיעו על הבחירה?

הרבנים הראשיים לישראל הרב עוזיאל והרב הרצוג בטקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. צילום: הנס פין, לע"מ

לא הכל אבוד

האם הקרב אבוד מראש? ממש לא.

הבחירות לראשות הרבנות הראשית לישראל נערכות אחת לעשר שנים. הפעם הקודמת היתה ב-יז' באב תשע"ג, 24 ביולי 2013, כך שיש לנו עוד כשלוש שנים וחצי לשעת המבחן הבאה. דיי זמן להתכונן. אם ישכילו רבני הצד"ל (ומנהיגות 'ימינה' החדשה, שם יש את בנט ושקד מזה ואת סמוטריץ והרב פרץ מזה, מה שמבטיח חילוקי דעות על מי ראוי להיבחר מהזרם ה'סרוג') להתגבש מספיק זמן מראש על מועמד מוסכם שלהם ולא להתיש כוחות ולבזבז זמן על מלחמות פנימיות בנושא, ואם ישכילו הנציגים הפוליטיים של המפלגות הדתיות הלאומיות לחבר חיבורים ולשלב אינטרסים עם נציגי מפלגות אחרות, כן, כולל כחול-לבן, וכולל ישראל בתינו לה יש אחיזה חזקה ברשויות המקומיות, לא מן הנמנע שיתרחש התיקון הזה. אתם יודעים מה? ולו בחציו. שיגיעו להסכמה על רב ראשי אחד ציוני, והשני חרדי. בלי שיתקיימו שני התנאים האמורים, חבל על הזמן. שיחליטו. נוכח הכאוס שהתחולל פה בשבועות האחרונים סביב הרשימות הדתיות לכנסת, מותר לי להיות סקפטי אם החברים שם יצליחו להתעלות על עצמם. הלוואי שיפתיעו.

ואלו שמות

ומי שחי בהרגשה כי הרבנות הראשית לישראל צבועה בגוון חרדי מאז היוסדה, אז הנה תזכורת מי כיהנו פאר כרבנים ראשיים לישראל:

הרב אברהם יצחק הכהן קוק- מ-1921 ועד יום פטירתו (ג' אלול) ב-1936.

עימו – הרשל"צ הרב יעקב מאיר – מ-1921 עד 1939.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג- בין 1936 ל-1959. הרב הראשי האשכנזי הראשון לאחר הקמת המדינה.

עימו – הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל – בין 1939 ל-1953 – הרב הראשי הספרדי הראשון לאחר הקמת מדינת ישראל.

הרב איסר יהודה אונטרמן – בין 1964 ל-1972.

עימו- הרשל"צ הרב יצחק ניסים- בין 1955 ל-1972.

הרב שלמה גורן והרשל"צ הרב עובדיה יוסף – בין 1972 ל-1983.

הרב אלקנה כהנא שפירא והרשל"צ הרב מרדכי אליהו- בין 1983 ל-1993.

הרב ישראל מאיר לאו והרשל"צ הרב אליהו בקשי דורון – בין 1993 ל-2003.

יונה מצגר והרשל"צ הרב שלמה עמאר – בין 2003 ל-2013.