שרית לוי אשכנזימעבודה ברשות השידור לחנות למוצרי חתולים * מהפעלת צהרונים לעיצוב ארועים * מעבודה כעו"ד במשטרה למורה ומדריך מסעות בעקבות השואה * בשנים האחרונות נדמה שיותר ויותר אנשים עושים הסבת מקצוע * איך השייכות למגזר הדתי משפיעה על שינוי מקצוע באמצע החיים? הכל בכתבה שלפניכם
רחלי רזניק עבדה 17 שנים ברשות השידור ברדיו ובטלוויזיה, שם החלה כתחקירנית, המשיכה כרכזת מערכת במחלקת תרבות ובהמשך עבדה במחלקה הדוקומנטרית בתכנית 'מבט שני'. "אהבתי את העבודה וכשהבנתי שהרשות תיסגר, ניסיתי להתקבל ל'כאן'. כשלא התקבלתי, החלטתי שאם לא אמצא עבודה בתקשורת, אנסה להגשים חלום".
החלום אותו הגשימה רזניק, שתמיד אהבה בעלי חיים, ומאז ומעולם גידלה חתולים בביתה היה "קושקט" – שילוב המילה 'חתול' ברוסית (קושקה) ובאנגלית (קט), חנות לאנשים שאוהבים חתולים.
בהתחלה רזניק חשבה על פתיחת בית קפה. "הבנתי שזה קצת גדול עליי, אבל התחלתי לבדוק כל מיני רעיונות וקראתי שבחו"ל, בעיקר במזרח אסיה, יש בתי קפה שבהם החתולים הם שוכני הבית, ותוך כדי שתיית קפה אנשים מלטפים חתולים ומאכילים אותם".
רזניק החלה לערוך תחקיר אודות התחום ונרשמה לקורס של מעו"ף (ייעוץ וליווי עסקי לעסקים קטנים ובינוניים) שעזר לה להבין איך לפתוח עסק עצמאי, שלאחריו החליטה להתמקד בחנות אינטרנטית של מוצרים לאנשים שאוהבים חתולים. "בתל אביב יש אוהבי חתולים רבים, כי זו חיה שיחסית נח וקל לגדל בבית בעיר", היא מסבירה. "בהתחלה הפעלתי דוכן בדיזינגוף סנטר והוא הפך ללהיט, אבל לא כל כך אהבתי את זה. לאט לאט למדתי מה מתאים לי, יצרתי שיתופי פעולה עם אמניות ישראליות שיצרו תכשיטים לחנות, הזמנתי מוצרים ייחודיים מכל העולם ויצרתי חנות אינטרנטית, שעד כמה שאני יודעת, היא היחידה בארץ. חתולים הם חיה מצחיקה והמוצרים מלאים הומור. תמיד כיף להיזכר באנרגיות של החתול", היא צוחקת, "זו מתנה נהדרת לאוהבי החתולים".
בחנות של רזניק נמכר מגוון מוצרים גדול למי שאוהב חתולים: כריות, כוסות קפה, פלייסמנטים, עטים, תיקים, צעיפים וגרביים- הכל עם הדפסי חתולים מיוחדים, כמו גם תכשיטים עם תליוני חתולים, עגילים, צמידים ואפילו מגרד גב בצורת כפת חתול שייבאה מצרפת, משחק מונופול שכולו חתולים מארה"ב ולגו תלת מימד מהונג-קונג.
אפשר לומר שנפתחת לעולם שלם של אוהבי חתולים.
"מאז ומתמיד אהבתי חיות וגידלתי חתולים בביתי, אבל גיליתי קהילה שלמה של אוהבי חתולים. האהבה הזו לחתולים, מחברת אנשים לסוג של קהילה. זה מדהים, אני עונדת תכשיט-חתול ומיד מזהים אותי כאוהבת חתולים וזה פתח לשיחה ולקשר בין אנשים. מסתבר שיש קבוצות גדולות בפייסבוק לאוהבי חתולים ואפילו אתר היכרויות לאנשים שאוהבים חתולים. נכנסתי לקהילה גדולה של אוהבי חיות ואני תורמת חלק מהמכירות ל'חתוליה' (עמותה להצלת חתולים, ש.ל.א) ולכל מיני אנשים פרטיים שמצילים ומאכילים חיות", היא מתארת.
ובדיעבד, רזניק מרוצה מכך שלא התקבלה ל'כאן' ויצאה לדרך שונה לחלוטין. "אם רשות השידור לא הייתה נסגרת, לא הייתי מגשימה את החלום- הייתי חוששת. היום אני לא מתגעגעת בכלל לתקשורת, העסק החדש ממלא לי את הלב. אני שמחה שיצאתי לדרך חדשה".
"אם רשות השידור לא הייתה נסגרת, לא הייתי מגשימה את החלום. מסתבר שיש קבוצות גדולות בפייסבוק לאוהבי חתולים ואפילו אתר היכרויות לאנשים שאוהבים חתולים"
עוברים מעבודה לעבודה
אנשים רבים שכמהים לשינוי תעסוקתי, חוששים מחוסר הוודאות ולא מוצאים את האומץ לשנות מסלול. הרצון לשמר ביטחון ויציבות כלכלית, בעיקר אצל הורים לילדים, והחשש מפני שינוי ולמידת תחום עיסוק חדש, גורמים להם להישאר בעבודה שלא עונה על הרצונות והמאוויים שלהם ומונעים מעצמם מימוש אישי ומקצועי. ויש כאלה שדווקא משנים את מסלול התעסוקה שלהם, לעתים מקצה אל קצה, ונדמה שניתן לראות זאת כיום יותר ויותר.
יהונתן למדן, פסיכולוג תעסוקתי ממכון מכ"ם (מיון, כיוון, מטרה) מבית עמותת 'ידידות טורונטו', משיב לשאלתי, האם המעבר מעבודה לעבודה זה מאפיין של העידן הנוכחי?
"זה מאפיין בעיקר את 'דור ה-y', אבל בעצם את כולם, משום שעולם התעסוקה במאה ה-21 מתאפיין בחדשנות, תנודתיות ומורכבות רבה. לצד ההזדמנויות הרבות הנפתחות בפני הפרט, קיים בלבול וחוסר וודאות. המציאות הטכנולוגית המשתנה במהירות, מאלצת אותנו להשתדרג כל הזמן, אחרת לא נהיה רלוונטיים. אם פעם העריכו התמדה ויציבות בעולם העבודה, הרי שהיום מעסיקים מעריכים אנשים שעושים שינוי ולא 'נתקעים' במקום אחד הרבה שנים".
יש לך 'טיפים' עבור המתלבטים?
"אנשים רבים מגלים אי נוחות עם הרצון לשנות מקצוע, לפעמים מתוך חשש מצעד שישפיע על כלכלת המשפחה כולה, אז ראשית יש לומר שזה הגיוני להיות במקום הזה. זה קיים ונורמלי, ובכל זאת אני ממליץ לעבור תהליך ייעוץ, הכולל פגישות ואבחון מעמיק, אשר אף לוקח בחשבון תפקידי חיים שונים ואת מעגל החיים של הנועץ ומסייע בסופו של דבר לזהות מטרות, לגבש הערכה מציאותית ולקבוע איזה פעולות ישרתו את המטרה המוצהרת. מומלץ לשתף ולקבל תמיכה ממשפחה וחברים, 'לפתוח את הראש' לשינוי, ומבחינה פרקטית כדאי לחשוב 'מה אני מביא באמתחתי', למשל, לאם לילדים שניהלה משק בית במשך כמה שנים- יש יכולות שהן פרקטיות ורלוונטיות לעולם העבודה, ולפעמים אנשים מתייחסים לכישרונות והמיומנויות האלה כאל דבר מובן מאליו", הוא משיב.
"בחברה הדתית רבים הולכים לאחר הישיבה ללימודי חינוך, למרות שהחוזקות שלהם דווקא בתחומים אחרים"
מצהרונים לעיצוב אירועים
עד לפני שש שנים, אסנת קולין בישיץ הפעילה צהרונים ברחבי פתח תקווה. היום היא מעצבת אירועים מבוקשת במגזר הדתי. את התואר היא בכלל עשתה במשאבי למידה ויהדות, ועבדה כמה שנים בחברת ביטוח, שלדבריה, הבינה בדיעבד שהיא הגיעה לשם לגמרי בטעות.
בתום חופשת לידה שניה, כשהבינה שכמעט את כל משכורתה תשלם למעון וצהרון, החליטה לפתוח צהרון בביתה ולהישאר בבית עם התינוקת: "זה התחיל מצורך כלכלי ואישי, ובאופן הזה הצלחתי להיות עם בנותיי כמה שיותר וגם להתפרנס", היא מסבירה. "הצהרון התחיל בבית שלי עם 15 ילדים. הביקוש גדל ובהמשך כבר הפעלתי שני צהרונים והיו לי עובדות, והצהרונים פעלו תשע שנים עם כ- 40 ילדים. תוך כדי עבודה השקעתי בילדי הצהרונים: צילמתי אותם, עיצבתי להם מזכרות והכנתי צ'ופרים לחגים. במקביל התחילו להגיע אליי פניות מהמשפחה לעזור בעיצוב אירועים, לערוך שולחנות וכדו'. קיבלתי תגובות מפרגנות, הבנתי שאני נהנית מהתחום והחלטתי לקחת קורסים להעשרה כדי לשכלל את היכולות והמיומנויות שלי", היא נזכרת.
במהלך השנה האחרונה בה הפעילה צהרון, קולין בישיץ עבדה במקביל בערבים בעיצוב אירועים ובדקה האם תוכל להתפרנס מזה, כדי להחליט האם לעבור סופית לתחום. "רציתי להרגיש את השוק ולראות אם זה יכול להתפתח לעיסוק עיקרי מבחינת נפח המשכורת. זו הייתה שנה עמוסה בה עברתי מכובע לכובע, בין הצהרון לעיצוב אירועים, אבל זה היה מבחינתי חשוב מאוד לקראת שינוי גדול", היא מתארת.
בתום השנה, כשהבינה שתחום עיצוב האירועים תופס תאוצה, סגרה את הצהרון והחליטה להתמקד בהגשמתה האישית. "כבר שש שנים שאני בתחום עיצוב האירועים ואני מרוצה מאוד מהמעבר. התחום הזה מביא לידי ביטוי מנעד רחב של היכולות והכישרונות שלי. הלימודים שלמדתי בתואר רלוונטיים לזה, משום שלמדתי עקרונות של הנגשת חומר לימודי בצורה וויזואלית מושכת, ובמגזר הדתי מאוד חשוב ללקוחות שתהיה הלימה בין הצד הוויזואלי של האירוע לצד התוכני שלו. זו העבודה שלי, לתת משמעות לחיצוניות, לקשר ולמתג את הכל יחד.
"עיצוב אירועים, ממש כמו אופנה, זה תחום שמשתנה כל הזמן וצריך להתעדכן בטרנדים ובמגמות של עיצוב חללים, צבעוניות וסוגי פרחים שמשתמשים בהם. התחום רחב ואני מאוד אוהבת את העיסוק הזה", היא מסכמת.
מה את ממליצה למי שמעוניין לשנות מקצוע?
קולין בישיץ: "כשמתלבטים לגבי עיסוק עצמאי, חשוב שאדם יכיר את עצמו ויחשוב אם מתאים לו להיות עצמאי. עצמאי צריך לדעת לנהל את הזמן שלו, צריך משמעת עצמית, להקצות זמן לשיווק וללמידה. כשעברתי להיות עצמאית מתחום אחד לאחר זה הקל עלי, כי המעבר הראשוני מלהיות שכירה לעצמאית היה קשה משום שהוא לווה בחששות וגם התמיכה בבית לוותה בספקות רבים. דבר נוסף שאני ממליצה למתלבטים, הוא לנסות למקבל במשך שנה את העיסוק הנוכחי והחדש כדי לבדוק אם זה באמת נכון להם".
"המעבר הראשוני מלהיות שכירה לעצמאית היה קשה משום שהוא לווה בחששות וגם התמיכה בבית לוותה בספקות רבים"
העו"ד שהפך למורה
גם לארי סטנגר, בן 59 ואב ל-3, עבר כברת דרך מקצועית כעו"ד במשטרה, עד שפצח בקריירה חדשה בהוראה. היום הוא מתגאה בעיסוקו כמורה לאנגלית בתיכון לבנות ומדריך מסעות לפולין וב"יד ושם".
כשעלה לארץ כעו"ד צעיר לפני 30 שנה, נכנס למשטרה כתובע בשירות המדינה. "זה היה תפקיד מאוד מעניין אבל פעמים רבות הרגשתי שאני חייב לומר דברים רק משום שאני מייצג ארגון ולא מפני שאני מאמין בהם באמת. המשכתי בתפקיד פקידותי כקצין תלונות הציבור וזה כלל הרבה עבודת ניירת, ניסוח מכתבים, אדמיניסטרציה והתחלתי להרגיש שאני מאבד עניין", הוא משתף.
תוך כדי העבודה במשטרה סטנגר עבר קורס הכשרה למדריכים דוברי אנגלית למסעות לפולין. הוא עבד במשך כל השבוע במשטרה, ובימי שישי החופשיים שלו הדריך ב'יד ושם'. "לפעמים אדם מגלה את עצמו תוך כדי החיים, וגיליתי כמה אני אוהב את העבודה עם אנשים, הבנתי שאני אוהב את הקשר עם הקהל ואת האינטראקציה", הוא מתאר.
לאחר 4 שנים הצליח לצאת לפנסיה מוקדמת מהמשטרה, אך הקצבה החודשית לא הספיקה לו. "התחלתי להדריך ב'יד ושם' וחתמתי בלשכת התעסוקה. אני אדם מאמין, ואני מאמין שהכל משמיים. הספקתי לחתום אבטלה רק חודש ונתקלתי במודעה אודות הסבת מפוטרי הייטק להוראה, נרשמתי והתקבלתי לקורס. כשהתחלתי ללמד, השנה הראשונה לא הייתה פשוטה. המציאות של ניהול כיתה הייתה קשה יותר ממה שתואר בהכשרה, אבל בשנה השנייה הרגשתי שאני מתחיל להסתדר, ובכל זאת, מפאת חוסר תקנים פוטרתי. המשכתי את ההדרכות ובהמשך מצאתי עבודה בהוראה במדרשת אמי"ת בנות במודיעין, שם אני מלמד עד היום וממשיך כעצמאי בהדרכות לפולין ולמזרח אירופה".
במבט לאחור, אתה מרוצה מהשינוי שעשית?
"מאוד. אני נהנה מהעצמאות בהוראה- אף אחד לא אומר לי איך ללמד ואני אומר דברים כפי שהם נראים לי וכפי שאני חושב. וכמובן, אני מרגיש שהנוער הוא העתיד של המדינה והעבודה איתם חשובה, זו שליחות. נוסף לזה, כשאני עובד עם בני נוער יש משהו חי ותוסס וזה שומר אותי צעיר וחיוני.
"אני בשלב בחיים שאני לא חייב לעבוד במשרה מלאה, ואני יכול לצאת איתם לטיולים. מפאת גילי אני גם לוקח דברים אחרת ומשלב בלימוד הומור. בסוף שנה אני מקבל מכתבים שגורמים לי להבין שאני משפיע לטובה, אני חש את ההערכה של בני הנוער, ומעבר לביטחון הכלכלי, אדם רוצה להרגיש שהוא עושה משהו טוב. כיף לי לקום בבוקר לעבודה כזאת", הוא מסכם בשביעות רצון.
"לפעמים אדם מגלה את עצמו תוך כדי החיים, וגיליתי כמה אני אוהב את העבודה עם אנשים"
המגזר הדתי משפיע על התעסוקה
בציבור הדתי והחרדי יש מאפיינים בולטים בתחום הלימודים והתעסוקה. הפסיכולוג יהונתן למדן מפרט: "אנשים מגיעים למעבר קריירה מסיבות שונות. במגזר הדתי, ניתן למצוא נשים רבות המחליטות מבחירה להקדיש עצמן לגידול הילדים וכשהילדים גדלים הן רוצות לחזור לשוק העבודה או להגדיל משרה. רבים מגיעים לתהליכי יעוץ סביב גילאי הארבעים, גיל בו אנשים 'מחשבים מסלול מחדש' ובודקים אמיתות בנוגע לחיים שלהם. לפעמים התחושה היא שמה שהתאים לגיל עשרים, לא נכון להם בגיל ארבעים, שכן הצרכים השתנו, או שהם מעוניינים להתנסות בדברים חדשים. כמובן שמגיעים אלינו גם אנשים שטוב להם בעבודתם אבל הם מחפשים את האתגר הבא".
למדן מוסיף שבחברה הדתית והחרדית ניתן לזהות לפעמים שייכות ומחויבות לקהילה, שמשפיעות על מערך השיקולים לבחירת מקצוע. "רבים הולכים לאחר הישיבה ללימודי חינוך, למרות שהחוזקות שלהם דווקא בתחומים אחרים", הוא מסביר. "כשאני נפגש עם מישהו בצומת שכזו, אנחנו מתבוננים על הצרכים, הערכים והנטיות התעסוקתיות שלו, על החוזקות שלו שיכולות להתאים למקצוע חדש. לא תמיד צריך לעשות מהפך, לפעמים אפשר לעשות שינוי קטן, לקחת את אותן חוזקות ולהעביר אותן לתפקיד הבא או למקצוע אחר".
לדברי למדן, הניסיון מעיד, שרוב האנשים שבחרו מקצוע חדש ולא "נגזר עליהם" לעבוד במשהו מסוים, מרוצים מהבחירה שלהם ושלמים איתה, וכשאדם מסופק בעבודתו ומרגיש שהוא ממצה את הפוטנציאל החבוי בו, זה משפיע על כל חייו. אז אולי שווה גם לכם לשקול…
"לאם לילדים ששנים ניהלה משק בית- יש יכולות שהן פרקטיות ורלוונטיות לעולם העבודה, ולפעמים אנשים מתייחסים לכישרונות והמיומנויות האלה כאל דבר מובן מאליו"
