עדויות מהכת: מגואל רצון ועד כת לב טהור בגואטמלה, ומה הקשר לדת?

מרבית אלו שנכנסו לכתות- לא יוצאים מהן. פגשנו כמה שכן הצליחו להציל עצמם, הבריחה מכת 'לב טהור' בגוואטמלה, הנישואין לגואל רצון בגיל 18.5, החיים בקהילתו של הרב טל – אחרי שהצליחו לצאת מהכתות האלה, ישראל, שרי ו-י' מתארים ל'שבתון' איך ביטלו עצמם בפני מנהיג הכת, ומסבירים מה הקשר של הדת לכל זה

בארה של מרים היא, על פי המסורת, באר מים נסית שליוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר, בזכותה של מרים הנביאה. כמה רחוק ממה שנתגלה לאחרונה בירושלים בגוף שאימץ לעצמו את השם היומרני "באר מרים", שהתגלה ככת.

לפי מה שידוע למרכז לנפגעי כתות, בישראל קיימות כיום יותר מ-100 כתות. רחל ליכטנשטיין, מנהלת המרכז לנפגעי כתות מפרטת: "אלו קבוצות פוגעניות שבתוכן חיים עשרות אלפי אנשים. מעגל הנפגעים הוא אף יותר רחב, כיוון שגם בני המשפחה נפגעים- החברים בכת מתנתקים מהם, ולעיתים מאשימים אותם בהאשמות חמורות. לפעמים הנתק כל כך טוטאלי שההורים לא יודעים אם הבת שבכת התחתנה, ואם יש לה ילדים. מנהיגי הכתות עושים דמוניזציה לבני המשפחה כדי לנתק כל אפשרות של קשר של מי שהם שבו בתוך הכת עם העולם החיצון".

 

"יש משהו, בפרט בציבור הדתי והחרדי, שבגלל שחיי קהילה עם רב זה דבר מקובל, פחות מעלים את האפשרות שהאדם שאמור להיות הרב שלך יזיק לך"

בין רב לגורו

העובדה כי בציבור הדתי והחרדי רבים מחפשים רב להתייעץ עמו הופכת את חשיפת הכתות למסובכת יותר. הקו האפור שבין חיי קהילה לכת לעתים מטשטש, כמו גם ההבנה של מי שנמצא בתוכן.

רחל ליכטנשטיין: "האדם החילוני, כמו הדתי והחרדי, בדרך כלל נמשך לקבוצות שנותנות לו מענה רוחני. יש משהו, בפרט בציבור הדתי והחרדי, שבגלל שדרך החיים של קהילה עם רב היא מקובלת, מנגנוני הביקורת ננעלים ופחות מעלים את האפשרות שהאדם שאמור להיות הרב שלך יזיק לך."

ישראל מאיר, שברח לפני מספר חודשים מהכת הנוראית 'לב טהור', מסכים עם הדברים: "אצל דתיים וחרדים יש את 'ככל אשר יורוך', אבל בפועל זה שונה מאד, כי בכת בעצם כל החיים, מבוקר עד ערב, זה להתבטל לאדמו"ר".

ישראל נולד למשפחה חוזרת בתשובה, וגדל למציאות של חיים חרדיים. כשהיה בן 7, משפחתו עברה מבני ברק לבית שמש והתחברה לפלג הירושלמי, ולאחר מכן לקהילת תולדות אהרון, לטאליבן ולבסוף ל'לב טהור'.

ישראל: "עברנו כמה קהילות, כל פעם יותר ויותר קיצוניות עד שדרך הטאליבן הגענו ל'לב טהור'. כשהייתי בן 10 אבא שלי החליט שהוא רוצה לקחת את המשפחה לכת 'לב טהור' שהיו אז בקנדה. עם המשפחה כבר ניתקנו קשר, וכשזה נודע לדודה שלי היא הוציאה צווי עיכוב יציאה לכל האחים. נשארנו בארץ והמשכנו להקצין, הוציאו אותנו מבית הספר והתנתקנו מהחברים. כשהייתי בן 13 ניסו להבריח אותנו דרך הגבול הירדני, וכשהגענו לירדן החזירו אותנו לארץ. כשהייתי בן 14, הגיעו אנשים מ'לב טהור' עם דרכונים מזוייפים עבורנו והבריחו אותנו לגוואטמלה דרך נתב"ג, וככה הגענו ל'לב טהור'".

כשישראל ומשפחתו הגיעו לכת, האדמו"ר הקודם, שלמה ארז הלברנץ, עוד היה בין החיים. שם התחילה מסכת ייסורים שעבר ישראל שבשיאה הושפל קשות על ידי האדמו"ר, כשהוא נער תמים בן 15 שחיפש תשובות לשאלות שעלו במוחו: "התחילו לעלות לי כל מיני שאלות שידעתי שאסור לי לשאול, אבל לא יכולתי להתאפק וכתבתי מכתב לאדמו"ר. בעקבות המכתב הוא נידה והשפיל אותי, אמר שיש לי בעיה בשכל ושכנע אותי שאני צריך לקחת תרופות ורק אם אהיה מקושר אליו אוכל להיות נורמלי. כתבתי לאדמו"ר שהכל בסדר, אבל בפועל השאלות נשארו לי בתוך עצמי", הוא נזכר.

"כדי להגיע לאלוקים צריך את האדמו"ר וצריך להתבטל אליו, להיות איבר מהגוף שלו. כל דבר באחריותו ובדיווח מתמיד אליו. אי אפשר לעשות כלום לבד, אין שום רצון חופשי"

מים עם תולעים

ישראל שיחק כלפי חוץ את ה'משחק', אבל בפנים הוא כבר לא האמין בכת, שבה, בניגוד לרצונו, חיתנו אותו והוא הביא ילד לעולם.

בניסיון להבין בשכל הישר את ההבדל שבין חיי קהילה דתיים נורמטיביים לבין חיים בכת, ישראל מספק הצצה לחיים בכת: "הכת חיה כיום בגוואטמלה בתוך יער שסגור בגדרות תיל נעולות. אי אפשר לצאת משם. זו כת חרדית שלקחה את עקרונות הדת ועליהם הלבישה את החוקים שלה. הם שומרים פחות או יותר את הדת אבל יש דברים שהם מוסיפים, כמו התבטלות לאדמו"ר – כדי להגיע לאלוקים צריך את האדמו"ר וצריך להתבטל אליו, להיות איבר מהגוף שלו. כל דבר באחריותו ובדיווח מתמיד אליו. אי אפשר לעשות כלום לבד, אין שום רצון חופשי. כל הכת שם היא בעצם תאווה של המנהיג לשלוט באנשים, וזה מגיע גם לפגיעות מיניות שהוא פוגע כדי לתקן את האנשים, שיתבטלו לפניו.

"הם גם אומרים שבדור שלנו שום דבר לא כשר חוץ מירקות וחיטה, ורק את זה אוכלים. לא לומדים גמרא או משנה, אלא רק את הספרים שראש הכת חיבר לפי עקרונות לב טהור, ולומדים את ההתבטלות אליו. יש תפילה, שלחלק ממנה הוסיפו את מה שהוא חיבר, והוא גם קבע את הזמנים. ראש הכת ומקרוביו לא מתפללים עם האנשים, הם ישנים וקמים מתי שבא להם. לשאר הגברים אסור ללכת הביתה כל השבוע, והם ישנים יחד באוהלים. מעירים את כולם ב-02:30 בלילה ויש דבר שנקרא 'התבטלות' שעה שבה כל אחד עם עצמו חושב ומתקשר לאדמו"ר, התקשרות רוחנית".

רק בשבת מותר לגברים לחזור 'הביתה', ולראות את נשותיהם. "האישה צריכה להכין אוכל במהלך השבוע ולהשאיר בתיבת אוכל. הגבר מגיע מהצד השני ולוקח את האוכל מבלי שיראה אותה. אם מישהו רוצה ללכת הביתה באמצע השבוע הוא צריך למלא טופס ולהסביר למה, ואז הוא מקבל אישור מאחד מאנשי הכת, בדרך כלל ל-5 דקות – ועד 18 דקות אישור. גם כשצריך לשירותים צריך לחתום על טופס ולכתוב לכמה זמן יוצאים, וצריך לקבל אישור".

 

"רוב הזמן אין חשמל. המים הם מים מזוהמים מהנהר. מתקלחים במים קרים וחומים, שותים מים עם תולעים. אבל ראשי הכת אוכלים טוב, שותים מים קנויים, ויש להם חשמל"

ישראל מתאר את החיים בכת כבלתי נסבלים – מעבר לרעב שכולם חשים, גם חשמל ומים נקיים הם נחלת האדמו"ר בלבד, לו יש וילה משלו מחוץ לתחומי הכת בזמן שחברי הכת מתגוררים באוהל מניילון.

"רוב הזמן אין חשמל, האור מנרות וגם את זה לעיתים אין. המים הם מים מזוהמים מהנהר. מתקלחים במים קרים ורואים את הזרם החום, שותים מים עם תולעים, זה נורא. הילדים והתינוקות חולים, וחוץ מראש הכת הראשון שמת כבר, בשנתיים האחרונות נפטרו שניים מחוסר תזונה. אבל, לראשי הכת יש כסף לצרכים שלהם. הם אוכלים טוב, שותים מים קנויים, ויש להם חשמל", הוא מעיד.

רוח הקודש מתחת לאף

י' (השם המלא שמור במערכת), לא הבינה עד לפני מספר חודשים שבמשך שנים היא חייתה בתוך קהילה שיש שמתארים אותה כבעלת סממני כת, קהילתו של הרב טל. "יש משהו בדת שיכול טיפה לבלבל את החשיבה העצמאית הבריאה שאמורה להיות לאדם בין המקום של ההתבטלות לרב, לצדיק", היא מסבירה.

י' נכנסה לקהילתו של הרב טל כשהתחתנה לפני כ-15 שנה עם בעלה, תלמיד ישיבת "תורת חיים" בגוש קטיף, ישיבתו של הרב טל. לאחר הגירוש הזוג עבר ליד בנימין כחלק מקהילתו של הרב טל, כשהם לא שמים לב שנבנתה סביבם חומה שבידלה אותם מהחיים בחוץ.

"היה בקהילתיות משהו שהלך ונסגר, וזה התעצם בשנים האחרונות", י' מעידה וממשיכה: "לא היה היסוס לומר שאנחנו מתבדלים וטובים מאחרים. זה נבנה מאד בחכמה ולאט לאט, תחת כותרת של יראת שמיים. כשבזמנו אנשים מבחוץ אמרו שזו כת צחקתי, כי אנחנו בסך הכל קהילה דוסית עם חיים קהילתיים ברמה – לקרוא לנו 'כת' בגלל שאנחנו לא חוגגים את יום העצמאות או כי הגברים הולכים עם תפילין כל היום או הנשים הולכות עם חצאית?

"זה היה נראה לנו אידיאלי, חלום שמתגשם – הצלחנו לייצר קהילה עם רב במדרגות גבוהות שאיתו התורה היא תורת חיים שמחוברת למציאות. הייתה תחושה שאנחנו שייכים לצדיק הדור. קשה למצוא צדיקים שיש להם רוח הקודש והנה אחד – מתחת לאף שלנו. הוא אמר בענווה שיש לו רוח הקודש, ושגדולי ישראל אמרו לו שהוא יכול להקשיב לזה. הוא נתן שמות של גדולי ישראל מתים. הייתה גאווה ששפר עלינו גורלנו וזכינו. היום אני יודעת שזה לא מחובר למציאות ואנשים שם מנותקים".

להתחתן עם גואל

מה גורם לאנשים להצטרף לכת?

רחל ליכטנשטיין משיבה: "זה קורה לרוב לאנשים שהיו בחיפוש רוחני או בחיפוש למציאת פתרון לבעיה רגשית או רפואית והם נתקלו בקבוצה או אדם שנתנו את המענה שהם היו זקוקים לו. המענה הזה גרר יחסי אמון שנמשכים תקופה ארוכה שכוללת ימים שלמים של טוב, של הרגשה תומכת ומתן פתרון לאותה מצוקה. רק אחרי שנרכשו יחסי האמון מופיעים דברים נוספים שבדרך כלל מלווים בריחוק מהסביבה ומהמשפחה. הקבוצה הופכת להיות המקום היחיד שיש לאדם, נכנסים אלמנטים של הפחדות פיזיות ורוחניות, כמו מה יקרה למי שעוזב את הקבוצה בעולם הזה ובעולם הבא".

שרי הורביץ הייתה בשנות העשרה המוקדמות שלה כשהכירה את גואל רצון. אמה בדיוק הצטרפה לכת שלו וגואל הפך עבור שרי ליועץ ועוזר, ממש כפי שתיארה רחל.

שרי: "הוא הציג את עצמו כאדם רוחני שיש לו ידע בתחום מסויים, אדם שמייעץ ועוזר. בהתחלה הוא היה חביב וסבלני. עם הזמן האמנתי לכל מה שהוא סיפר, וראיתי שיש עוד קבוצה שלמה שמתלהבת ממנו. הגעתי למצב של אמונה שלא מערערת על מה שנאמר, עד שמבחינתי להיות בספק זו הייתה כפירה.

"הוא גרם לי להאמין שזו הדרך, שזה האור וכל השאר לא מבינים והם לא זכו. אנחנו הקבוצה המיוחדת שמבינה מה שכל השאר עוורים לראות. וככה מתחיל הניתוק החברתי. כשאימצתי את האמת ההיא הלכתי עם הסביבה שמאמינה בה וכל השאר הפכו למוקצה. הלכתי אחרי אדם שהאמנתי שהדרך שלו נכונה וחיזקתי את עצמי כל הזמן שזכיתי להיות עם אדם כזה. התהליכים מגיעים לאט. לדוגמא, הצניעות – שמעתי איך הוא מדבר על אישה לא צנועה, והסביבה שלי הייתה לבושה באופן מסוים, אז לאט לאט הפכתי לדומה לסביבה הזו והתחלתי להתלבש צנוע יותר. בסוף היינו כולנו עם כיסוי ראש, גולפים ושמלות עד הרצפה".

 

 

"התחתנתי עם גואל בגיל 18.5. הבנתי שזה דבר טוב ומבורך ואמרתי לעצמי 'את לא מבינה שזו מתנה שאדם כזה מציע לך להצטרף אליו?'"

כשהייתה בת 18.5 הפכה שרי לאשתו של גואל, לטענתה בניגוד לרצונה. היא מסבירה שבגלל הכבוד והיראה אליו היא לא יכלה לסרב: "מבחינתי הוא היה הדבר הכי קרוב לה'. הבנתי שזה דבר טוב ומבורך ואמרתי לעצמי 'את לא מבינה שזו זכיה, מתנה, שאדם כזה מציע לך להצטרף אליו?'. הייתי נערה מאמינה והנושא של האלוקות קסם לי, אבל הצינור זה דרכו. הוא אמר לי 'זה סוד שאני עוד לא יכול לגלות לך, רק כשתגיעי לרמה גבוהה'. השבי חזק. זה כלא מאד חזק של שבי פסיכולוגי מחשבתי".

על מנת לשמור על הדיכוי שלה ושל שאר נשותיו, ביניהן אמה של שרי ושתי אחיותיה, דרש מהן גואל לעבוד רק בעבודות משק בית.

"הוא העביד אותנו קשה במשק בית כדי לשלוט בנו, שלא נתמרד. במשק בית אין אף אדם מסביב. וכמה תעריכי את עצמך כשכל מה שאת עושה זה משק בית? עם מי תדברי? גם אם נתקלתי במישהו שאמר שזה לא בסדר, מיד הגנתי עליו כי זו בעצם הגנה על חייך".

אחותה הקטנה של שרי נאנסה על ידי גואל רצון והגיעה למצב נפשי קשה מאד שהוביל לבריחתה מהכת, הגשת תלונה במשטרה והכנסתו של רצון מאחורי סורג ובריח.

קשה לעזוב

ישראל, שרי ו-י' הצליחו להימלט מהכת בה חיו מספר שנים. רגע היציאה מהכת, אם התרחש, אינו מובן מאליו.

"אנשים יוצאים מכתות בדרך כלל ברגע של משבר שקורה בתוך הכת, כשעובר גבול אדום מבחינתם", אומרת רחל ומוסיפה: "בדרך כלל קודמים לזה דברים נוספים, אותם הם תרצו לעצמם בנסיבות שונות כי זה מפחיד לצאת מכת, אתה מאוים שאם תצא תגיע לגיהינום או שיקרו לך אסונות, אבל באיזה שהוא שלב יש דברים שלא מסתדרים, ולכל אחד יש גבול אדום שגורם לו לעזוב".

שרי: "רוב האנשים לא יוצאים מכת, אם לא המדינה או גורם שיתערב. אדם לא יכול לצאת מכת, המדינה צריכה להיות אחראית על כלל אזרחיה ולמגר כל תופעה כזו שקיימת של שליטה של אדם בקבוצת מאמינים".

"המדינה היום עדיין לא מספיק ערוכה, אין לה מספיק כלים להתמודד עם התופעה הזו", רחל מצטרפת. "הגיע הזמן, אחרי כל כך הרבה חשיפות ומקרים, לעשות שינוי".

כשישראל נמלט מכת 'לב טהור' בגוואטמלה, היה מדובר במבצע של ממש. הוא החביא טלפון, יצר קשר עם דודתו מהארץ וארגן איתה את הבריחה, כשהוא משאיר מאחור את בנו התינוק. כשהוא מדבר על כך שנאלץ להשאיר אותו בכת האכזרית, קולו נסדק: "את לא מבינה כמה כואב לי. בהתחלה תכננתי להבריח אותו וכשחזרתי למתחם הכת בשביל הילד – סיכנתי את עצמי מאוד ובנס יצאתי בלי לינץ'. הלכתי לפי השכל, לקחתי בחשבון שאם אשאר שם אצטרך להביא עוד ילדים וזה נורא".

כעת ישראל יצא בפרויקט גיוס המונים עבור הוצאות משפטיות כדי להציל את משפחתו מהכת (בלינק www.savethekids.co.il).