מה יש בספרי הלימוד הפלסטיניים?

הספריה הלאומנית: מתנחלים שיורים על מכוניות פלסטיניות, יהודים שמזייפים ממצאים ארכיאולוגיים ומחיקה של תל אביב מהמפה – ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, שעליהם מתחנכים דורות של תלמידים שעלולים להפוך למפגעים, כבר שנים מלאים בשנאת יהודים ובהסתה ממשית. כעת, לראשונה, האיחוד האירופי גינה את התכנים המסיתים ואף שוקל להתנות את המשך תקצוב החינוך של אונר"א והרש"פ במחיקתם. מי לפתע הזיז את הגבינה? בכתבה שלפניכם

"ההיסטוריה הפלסטינית שלנו מלאה בהרבה שמות של מרטירים שנתנו את נפשם כקורבן למען המולדת. ביניהם [נמצאת] המרטירית דלאל אלמוגרבי שציירה במאבקה תמונה של קריאת תגר וגבורה שהפכו את זכרה לנצחי בליבותינו ומוחותינו. הטקסט שלפנינו מדבר על היבט של דרך מאבקה" (השפה הערבית, כתה ה', חלק ב' (2020) עמ' 51).

כך לומדים ילדי כיתה ה' בעזה ובגדה המערבית על מחבלת פלסטינית שהייתה אחראית לרציחתם של 35 ישראלים, בהם 12 ילדים, ופציעתם של 71 ישראלים נוספים.

בשנת 2000 החלה הרשות הפלסטינית להוציא ספרי לימוד משל עצמה. מדובר בספרי חובה בבתי הספר בהם לומדים לפי תכנית הלימודים הפלסטינית – ביהודה ושומרון, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים. למרות היריבות בין התנועות ששולטות ביו"ש ובעזה – תנועת הפת"ח וחמאס, הספרים של הרשות הפלסטינית נלמדים גם בעזה, כדי שבוגרי בתי הספר שם יוכלו להתקבל לאוניברסיטאות, ובנוסף להם חמאס מוציאים ספרים משל עצמם. במזרח ירושלים, שנמצאת תחת ריבונות ישראלית, ישנם ספרים שתכניהם תוקנו ורוככו על ידי ישראל, בהם משתמשים רק חלק מבתי הספר שם. וכך, גם בתי הספר של אונר"א שבאזורים הללו, כרבע מהתלמידים הפלסטינים, משתמשים בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית.

מה יש בספרים שלומדים כל ילד ונער פלסטיני בכל האזורים הסובבים אותנו? ד"ר ארנון גרויס, מזרחן בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת פרינסטון ואיש תקשורת בשפה הערבית, שמשנת 2000 עורך מחקרים על היחס לאחר ולשלום בספרי לימוד במזרח התיכון, מסביר: "מצאתי בספרים שלושה עקרונות יסוד – דה לגיטימציה, דמוניזציה, ועקרון המאבק המזוין. יש בספרים דה-לגיטימציה לא רק של קיום ישראל, אלא גם של עצם נוכחות היהודים בארץ – ישראל והערים היהודיות לא קיימות על המפה שם, במקומן מופיעה פלסטין והערים שהיו לפני הקמת המדינה, והרשות הפלסטינית מכנה עצמה 'מדינת פלסטין' שנתונה תחת כיבוש שהחל ב-48' ואף פעם לא נגמר בקווי 67'. את השם 'ישראל' הם בקושי כותבים בספרים. זה כן היה נהוג עד 2016, אבל מאז ישראל מכונה 'הכיבוש הציוני'. מבחינתם ליהודים אין זכויות בארץ, בפלסטין, אלא רק שאיפות חמדניות. אין ליהודים היסטוריה בארץ הזאת – הכל זיוף – סיפורי מעשיות. הם רומזים שכל ממצאי הארכיאולוגיה שמוצאים כעדות לקיומם של היהודים בארץ הם מזויפים. וכמובן, אין ליהודים מקומות קדושים בארץ הזאת. הכותל המערבי הוא חלק ממסגד אל אקצה, הוא שייך רק למוסלמים, וכך שאר המקומות הקדושים, וגם ירושלים – נבנתה על ידי הערבים היבוסים והיא קדושה למוסלמים ולנוצרים. גם השפה העברית נמחקת; בספרים מוצג מטבע מנדטורי שנמחקו ממנו אותיות עבריות ונותרו רק אותיות באנגלית ובערבית".

שפתם של היהודים בארץ – עברית – נמחקת ממטבע מנדטורי שמובא בספר לימוד מתמטיקה:
(מתמטיקה, כתה ו', חלק ב' (2020) עמ' 65, וראו להלן המטבע המקורי:)

תוכן מסמר שיער

אפשר לומר שזה הגיוני שתהיה דמוניזציה של ישראל בספרי הרשות הפלסטינית, ובכל זאת. ד"ר גרויס ספר יותר מ-40 האשמות נגד ישראל בספרים, חלקן מופרכות ומעודדות הסתה: החל מגזל אדמות ורצח ילדים וכלה בהפקת סרטן באמצעות הכור האטומי בדימונה ומשלוח חזירי בר לשדות הפלסטינים במגמה להשחיתם. "לא רק שבספרים הללו ישראל מוצגת כמקור הרוע והפלסטינים כקורבן האולטימטיבי, אלא מובן שליהודים יש כוונות השמדה ואיום קיומי על הפלסטינים", הוא מתאר.

הבעיה גדלה כשהספרים משאירים לא רק את ישראל במשוואה, אלא מכניסים אליה את היהודים כולם: "מציגים את היהודים כאויבים, ולא רק במסגרת הסכסוך, וזה דבר מאוד חמור. ברגע שאומרים לצעיר מחברה מסורתית, כמו החברה הפלסטינית, שהיהודים היו אויבי מוחמד ורוצחי נביאים – אז הם אויבי האסלאם ואויבי אלוהים, צריך להלחם בהם עד להשמדתם".

המגמה ממשיכה גם במדריכי מורים: "שם רואים את האינדוקטרינציה בצורה הרבה יותר גולמית, ומסמרת שיער", מתאר ד"ר גרויס. "למשל – במדריך מורים כתובה מטלה – לצייר את אחד ממעשי הטבח מ-48'. זה דבר נורא ואיום, זו השנאה והסתה, כשאתה מצייר דבר כזה יש לך רגשי נקם. במקום אחר במדריכי המורים יש הערכה עצמית של התלמיד לגבי מעשי הטבח של הציונים בזמן 48'. תלמיד שציין שהיו מעשי טבח מכיוון שרצו להשמיד את הערבים מקבל ציון 'לא מספיק'. הוא צריך להבין שזה נעשה בהתאם להגות הציונית, ואז הוא מקבל 'טוב', והוא יקבל 'מצוין' אם יכתוב שהטבח נעשה בהתאם להגות היהודית".

בספרי הלימוד הפלסטיניים כתוב כי ליהודים אין זכויות או היסטוריה בארץ, בפלסטין, אלא רק שאיפות חמדניות, ונרמז שממצאי הארכיאולוגיה שמוצאים כעדות לקיומם של היהודים בארץ הם מזויפים

בכיתה ד' סופרים שהידים

ומעל הכל, הספרים רומזים, ישירות ופחות, למאבק מזוין. עפ"י ד"ר גרויס, מלבד אזכור הסכמי אוסלו בספרי היסטוריה של כיתה י', אין הד לפתירת הסכסוך בדרכי שלום – אלא מאבק אלים עם אופי דתי, לשחרור כל שטח מדינת ישראל, האדרה של מחבלים וכן זכות השיבה של צאצאי הפליטים מופיעה כחלק מהמאבק להגיע לפלסטין במקום היהודים ולהניף את דגלי פלסטין.

ולא מדובר רק בספרי גאוגרפיה, היסטוריה, אזרחות או דת. את התכנים הללו יונקים ילדים פלסטינים מכיתה א' במשך 12 שנות לימוד גם ביתר המקצועות. שאלה בסטטיסטיקה תבקש לחשב את הסיכוי שמתנחל שיורה במכוניות פלסטיניות בכביש במשך שעה יפגע בהן, ובמתמטיקה המשוואה תכיל את מספרי ההרוגים מהאינתיפאדה הראשונה והשנייה.

אריק אגסי סמנכ"ל מכון IMPACT-se, מכון מחקר שחוקר ספרי לימוד ברחבי העולם יותר מ-25 שנה, ובוחן בהם את היחס לאחר, לשלום ולסובלנות, בהתאם לערכי חינוך שהרכיבו מאמנות והחלטות בינלאומיות של אונסקו ועצרת האו"ם, מוסיף לדברים: "ב-2016 הייתה רדיקליזציה משמעותית בתכנים של ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית ביחס לסטנדרטים בינלאומיים של קבלת האחר, שלום וסובלנות. הם הוציאו מהספרים המון קטעים שדיברו על תהליכי שלום עם ישראל – לאו דווקא באופן חיובי, אבל לפחות היו ציונים של נסיונות כאלה ואחרים להגיע לשלום עם 'האויב האכזר' שקוראים לו הכיבוש. למעט עמוד אחד על אוסלו, התלמידים שלומדים בספרים האלה כלל לא יודעים שהיה בכלל ניסיון להגיע לאיזו שהיא פשרה. מהצד השני הם הכניסו המון חומר אנטישמי – נגד הדת היהודית, גם דברים שלא היו בעבר, ואפילו במדעים ובחשבון לכיתה ד' – במקום לספור תפוחים סופרים שהידים שמתו באינתיפאדות. זה משהו שלא ראינו בספרים לפני כן. זה שלחמאס לא הייתה ביקורת על הספרים מראה שהם רדיקלים. זו ממש מערכת חינוך קודרת – הכל שחור ונורא, יש בספרים תמונות גרפיות של גופות וכדומה".

ד"ר גרויס: "אחרי ההקצנה של 2016, היו גם דברים ארסיים נורא שהוסרו בספרים האחרונים, כמו שיש להשמיד את היהודים אחרי שישחררו את פלסטין, או בהתייחסות ליהודים שנשרפים באוטובוס ליד רמלה מבקבוק תבערה – כמסיבת ברביקיו, קריקטורה של דחפור ישראלי שהורס את מסגד אל-אקצה או מטלה לצפות בוידאו שמראה כביכול איך היהודים ניסו להרוג את הנביא מוחמד, אלו היו דברים נוראיים ומסיתים שהוסרו. אנחנו רואים התפתחות בספרים של 2020 שהם קצת יותר טובים מהספרים האחרונים, זאת אומרת שהלחץ נושא פרי. הספרים הללו לא יהיו אי פעם ספרי שלום ואחווה, אבל אולי את הדברים הנבזיים ביותר הם יטשטשו ויורידו אם נמשיך להפעיל לחץ".

להכות בכיס

למדינת ישראל אין שליטה על התכנים שנלמדים ברשות הפלסטינית, מלבד שליטה מסוימת ומוגבלת על בתי הספר במזרח ירושלים. איך בכל זאת אפשר לצמצם את התכנים המסיתים? דרך איפה שהכי כואב לכולם – הכיס. הרשות הפלסטינית, וכמובן גם אונר"א – מקבלות תקציבים מהאיחוד האירופי, בין היתר לחינוך. כשאונר"א מלמדת בחלק מבתי הספר שלה את הספרים הפלסטיניים שרחוקים שנות אור משלום וסובלנות ונוגדים את הנרטיב של האו"ם – מדובר בפרדוקס.

"אונר"א היא סוכנות של האו"ם, היא לא יכולה להגיד שישראל לא קיימת או לא לגיטימית בזמן שהיא חברה באו"ם. וגרוע מזה – המחנכים של אונר"א, שאחראים לחינוכם ולרווחתם – מלמדים את הפלסטינים הצעירים לפתוח במלחמה נגד ישראל – בניגוד להחלטות האו"ם, לפיהן פתרון הסכסוך הוא בדרכי שלום", אומר ד"ר גרויס.

הקורונה הביאה איתה הקצנה נוספת בתכנים שנלמדים על ידי התלמידים הפלסטינים, אך הפעם, הדברים גררו לראשונה התערבות ממשית של האיחוד האירופי שכללה גינוי התכנים המסיתים בספרי הלימוד והעברת החלטה בפרלמנט שמתנה את כספי הסיוע של האיחוד בכך שחומרי הלימוד יותאמו לערכי האו"ם.

מה שהבשיל את התנאים להצהרה התקדימית הזו היה בין היתר החומר שאונר"א הפיקה עצמאית בזמן הקורונה, כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד בבית. במכון אימפקט עברו על התכנים שנלמדו ממרץ 2020 ועד ינואר 2021 ומצאו חומרים שזעזעו אותם. "בחומר שהפיקה אונר"א מצאנו חומרים שבחלקם יותר גרועים אפילו מאלו של הרשות הפלסטינית עצמה", מספר אגסי. "אונר"א זו מטרה יותר קלה מהרשות הפלסטינית, כי זה גוף של האו"ם עם לוגו של האו"ם ויש להם עקרונות מאוד ברורים של איך הם אמורים ללמד – ואחד מהעקרונות הוא ניטראליות. לדוגמא, לכאורה יהיה לגיטימי ברשות הפלסטינית להגיד שישראל זה כיבוש, אבל זה לא שייך שמורה של אונר"א יתאר כך את ישראל, חברה באו"ם", אריק מסביר ומפרט מה נמצא בחומרים האחרונים: "הייתה דוגמא שאפילו לא הופיעה בספרי הרשות הפלסטינית, נגד הסכמי השלום והנורמליזציה שישראל עשתה. גוף של האו"ם שכותב נגד העיקרון הבסיסי של שלום זה מזעזע".

בספרים של אונר"א הייתה דוגמא שאפילו לא הופיעה בספרי הרשות הפלסטינית, נגד הסכמי השלום והנורמליזציה שישראל עשתה. גוף של האו"ם שכותב נגד העיקרון הבסיסי של שלום זה מזעזע

שנים שמציפים את הנושא הזה. מה השתנה עכשיו?

אגסי: "במכון אימפקט עשינו עבודה מעמיקה במהלך השנה האחרונה באיחוד האירופי, שהובילה לגינוי רשמי ותקדימי כנגד ההסתה בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית ושל אונר"א על ידי בית המחוקקים הראשון בעולם אי פעם – ודווקא זה של האיחוד האירופי שרובו נגד ישראל, וזו החלטה שעברה ברוב קולות של כמעט 60 אחוז. זה שאנחנו מכון מחקר, ולא מכון הסברה, ואנחנו עוסקים בנושא שכולם מתעניינים בו – חינוך – זה פתח לנו דלתות למרות שאנחנו ישראלים.

"בנוסף, אנחנו מתרחקים מדוגמאות עם מטען פוליטי של נרטיב- כיבוש, נכבה, וכו'. אנחנו מנטרים תכנים שהם בלתי ניתנים לוויכוח, למשל – במקום לומר ש'מלמדים ברשות הפלסטינית שהכיבוש הוא מזוויע ועושה לנו כך וכך', מה שלא היה מרעיש מחוקקים כי זו חלק מהמציאות – גם אם זה לא מתאים לאוזן ישראלית, אנחנו מביאים דוגמאות שאי אפשר להתווכח איתן – אנחנו בקושי מביעים את דעתנו אלא מביאים את התרגום כמו שהוא באנגלית ונותנים לאנשים להחליט לבד אם זה לגיטימי או לא, ואנחנו עושים את זה בהתאם לסטנדרטים ברורים של ערכי חינוך. לא משנה מה העמדה של המחוקק – עם כל המטען של הסכסוך, זה לא לגיטימי ללמד ככה מתמטיקה, לדוגמא".

מכון אימפקט הציגו את הדוח החמור והודות לעבודת רקע שערכו על חברי הפרלמנט שבאיחוד האירופי, פנו לאנשים הנכונים שם. "פנינו לחברי פרלמנט שאין להם רקורד של עמדה בעד או נגד ישראל או פלסטין, כאלה שנמצאים גם בוועדות אסטרטגיות שעוסקות בתקציבים ובחינוך, למשל. פנינו לאנשים שמעניין אותם איך משתמשים בכסף האירופאי והאם הוא מנוצל נכון. טרגטנו את האנשים הנכונים ולמדנו לעומק איך הפוליטיקה הפנימית עובדת ומהו סדר היום שם, ובנינו קואליציה שתהיה לטובתנו בהצבעה. האיחוד האירופי אימץ את הנוכחות של אנטישמיות, הסתה לאלימות ומחיקת הלגיטימיות של ישראל בספרי הלימוד הפלסטיניים ולבסוף, האיחוד האירופי היה היחיד בעולם שהעביר גינוי על התכנים האלה אחרי 30 שנה של נסיונות", אגסי אומר בגאווה.

האירופים מימנו הסתה

אם מסתכלים דרך החור של הגרוש – ומדובר בלא מעט גרושים; יותר מ 300 מיליון אירו בשנה מכספי המיסים של האירופאים מופנים לרשות הפלסטינית ולאונר"א, חלקם 'עבור' כתיבת תוכן המעודד הסתה ואלימות.

"ברגע שהראנו לחברי הפרלמנט, שצריכים לתת תשובות למצביעים שלהם, לאן הכסף שלהם הולך – הם הזדעזעו", מתאר אגסי. "אונר"א מקבלת תקציבים ישירות לחינוך – המשכורות של האנשים שכתבו בזמן הקורונה את החומר המסית הזה, עם הלוגו של אונר"א – משולמת על ידי האיחוד האירופי. נוסף לכך, אותו מורה שמקבל שכר מהאיחוד האירופי מלמד בבית ספר של אונר"א מאותו ספר פלסטיני, כפי שהוא, בלי שינויים. וגם הרשות הפלסטינית מקבלת מהאיחוד האירופי, דרך קרן מסוימת, תקציב עבור משכורות של אנשי חינוך, חלקם מורים וחלקם עובדים ב'משרד פיתוח התכנים הפלסטיני', כך שהאיחוד האירופי מממנים בעצם את משכורות אנשי החינוך שאחראים על כתיבת החומר המסית. בגלל זה הצלחנו לעשות רעש מזה".

גם בוועידת רבני אירופה מנסים להלחם בהסתה שבספרי הלימוד, ונשיא ועידת רבני אירופה והרב הראשי במוסקבה פנחס גולדשמידט השתתף בדיון בנושא עם חברי הפרלמנט האירופי ובהם; יו"ר הוועדה המיוחדת לטרור בוועדה לבקרת תקציבים גב' מוניקה הולמייר. סגן נשיא המועצה המרכזית היהודית בצרפת מר יונתן ארפי, ומנכ"ל המכון ישראלי לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך הבית ספרי מר מרקוס שיף.

הרב פנחס גולדשמידט מתאר: "דנו במאבק בתכנים האנטישמיים המופצים בספרי הלימוד, יש כאן למעשה שני נושאים נפרדים שעלו במהלך הדיון: ספרי הלימוד שמוצאים לאור על ידי הרשות הפלסטינית שמקבלת תקציב מהאיחוד האירופי ובתוכם יש תכנים אנטישמיים מובהקים, והסבנו את תשומת ליבה של הממונה מטעם האיחוד האירופי לנושא. בנוסף, בבתי ספר ממשלתיים באירופה קיימת תוכנית ללימודי דת שמאפשרת לתלמידים, לפי מוצאם, להשתתף בשיעורים בנושא הנצרות, היהדות והאיסלאם. במסגרת אותם שיעורי דת נעשה שימוש בספרי לימוד שממומנים על ידי ממשלות קטאר וטורקיה ובהם יש תכנים אנטישמיים מובהקים שכוללים: גילויי שנאה כלפי יהודים, תמיכה באחים המוסלמיים וקריאה להתנהג כג'יהאד. עד היום, נושא זה לא קיבל את היחס והפיקוח הנדרש. אנו חושבים שקיים קשר בין צמיחת הטרור האסלאמי באירופה, לבין אותם שיעורי דת בהם הילדים נחשפים לתכנים הקשורים לאנטישמיות ולשנאת יהודים.

"במסגרת הכנס שקיימנו, נציגת הפרלמנט האירופאי שממונה על נושא הזה, נחשפה לנתוני המחקר של Impace se ואמרה שמהיום והלאה, האיחוד האירופי יפקח ויבקר בצורה תקיפה יותר כל תוכן מסוג זה".

 

אנו חושבים שקיים קשר בין צמיחת הטרור האסלאמי באירופה, לבין אותם שיעורי דת בהם הילדים נחשפים לתכנים הקשורים לאנטישמיות ולשנאת יהודים

הצצה לעתיד

עם כל המאבק בספרי הלימוד – עד כמה הם באמת משפיעים על הצעירים הפלסטינים?

"זה חלק ממכלול שלם. הספרים הם קצה הקרחון. במילים הכי ברורות שאפשר – מחנכים פה דור שלם לרצוח אותנו. זה בנפשנו. הספרים עצמם פחות משפיעים מאשר אמצעי התקשורת או ההטפות במסגדים, הכרזות מנהיגים או האווירה ברחוב או בבית. אבל יש להם השפעה – הם מביעים את כוונות השלטון – אם יש לנו פרטנר או אין. זו החשיבות העיקרית שלהם", אומר ד"ר גרויס.

אגסי מסכים: "ספרי לימוד זה סוג של צופן עתיד – כשרוצים לראות מה מנהיגים רוצים להנחיל לדור הבא לא מסתכלים על ראיונות שהם נותנים. אנחנו רואים במה שנכתב בספרי הלימוד סוג של אמת של מה שהמדינה או העם רוצים להיות. ומה שנכתב בספרים – זה ממש לא שתי מדינות לשני עמים, – אלא מדינה אחת מהים עד הנהר עם זכות שיבה אלימה.

"מטרת העל של מכון אימפקט היא לשנות לחיוב ספרי לימוד ברחבי העולם, ספציפית במזרח התיכון כולל בישראל, לקבלת האחר לשלום ולסובלנות. שהדור הבא יהיה סובלני ומקבל יותר. הכלי הראשון שילדים רואים ביום הראשון שלהם בכיתה א' הוא ספר הלימוד עם הלוגו של המדינה שלהם, והכח של זה משמעותי יותר במדינות ערב מאשר במדינות המערב. ספר לימוד שעומד בסטנדרטים של אונסק"ו יכול להיות ממש חסם לרדיקליזציה. זה לא אומר שהילד לא יהיה מעורב כשיגדל, אבל זה יכול להיות ממש חסם על לקחת סכין ולדקור או לדרוס או לשים חגורת נפץ אם נחשפת לתכנים כאלה. אפשר לדבר על האויב, על עוולות הכיבוש, אבל במקביל לזה צריך הרבה מאוד תכנים של נסיונות להגעה לשלום.

"עשינו כל כך הרבה רעש על ספרי הלימוד החדשים מ- 2016 שהרשות הפלסטינית בעצמה עשתה מסיבת עיתונאים על מכון אימפקט עם התמונה שלי במצגת מאחורה, ואמרו שאנחנו האויב האולטימטיבי לזהות והלאומיות הפלסטינית בספרים, כי הם חששו שמה שאנחנו עושים עלול להשפיע על התקצוב של החינוך הפלסטיני", הוא נזכר.

מה חוששים שההסתה הזאת תגרום?

אגסי: "אני חושב שהעתיד לא מבשר טובות במובן הזה, לא מבחינת ההנהגה הפלסטינית והרצינות שלה להגיע לשלום אמתי, ובטח שלא בדור הבא שלומד מהספרים הללו. עד שזה לא ישתנה אני חושב שהסכסוך הזה לא ייפסק. הכל מתחיל בחינוך".

ומה קורה בספרים של מדינת ישראל? אצלנו הספרים מתחלקים לארבעה מגזרים לפחות. את הספרים של משרד החינוך בבתי הספר הערביים-ישראלים מכון אימפקט טרם חקרו, אבל לגבי היתר אגסי נותן תמונת מצב: "בספרים של המגזר הממלכתי והממלכתי דתי הנרטיב הפלסטיני בהחלט מוצג. למשל – כתוב בהרבה מאוד ספרי היסטוריה ואזרחות שחלק לא קטן מהערבים ב-48' גורשו בכוח, ובספר האזרחות החדש נלמד שיר של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש. אנחנו רואים בזה משהו חיובי ומקבל. בנוסף, יש גם ציונים של טרור יהודי – אצ"ל ולח"י מתוארים כארגוני טרור שביצעו טרור, באופן חד משמעי. ויש גם את עניין המפות שבישראל הוא קצת יותר שנוי במחלוקת כי אין אחידות מבחינת אופן הצגת שטחי A B  ו-C, אבל כן יש ביטוי לערים פלסטיניות כמעט בכל המפות. כך שהמצב בממ"ד ובחינוך הממלכתי יחסית טוב.

"ספרי הלימוד החרדים לא היו טובים – הם לא בדיוק מאושרים ע"י משרד החינוך. לא ראינו הסתה לאלימות בספרים, אבל אין קבלה של האחר בכלל. האויב הכי גדול שלהם בספרים הם הרפורמים, יש אי הכלה של כל מי שהוא לא הם, והפנים של הנשים מטושטשות", הוא מתאר.

כעת נותר לקוות שהמאמצים הרבים יישאו פרי ומי יודע? אולי בשנת הלימודים הבאה הצעירים הפלסטינים ילמדו מספרי לימוד סובלניים יותר, ויצמח פה דור מעט פחות נקמן מקודמו.

הכחשת קיומה של היסטוריה יהודית בארץ:
"…[הכובש] בנה לעצמו ישות מלאכותית השואבת את זהותה ואת הלגיטימיות לקיומה מסיפורי מעשיות, אגדות וחזיונות שווא וניסה בשיטות ודרכים שונות ליצור עדויות חומריות חיות לאגדות אלה, או הוכחות ארכיאולוגיות אדריכליות שיאשרו את נכונותן ואמיתותן, אך לשווא."
(השפה הערבית – המסלול האקדמי, כתה י', חלק ב' (2020) עמ' 68)

הכחשת קיומם של מקומות קדושים ליהודים בארץ ובראשם הכותל המערבי (ושימו לב לחיתוך התמונה באופן המסתיר את היהודים שמתפללים שם):
"כותל אלבוראק הוא חלק מהחומה המערבית של מסגד אלאקצא. מסגד אלאקצא, כולל החומה, הוא אדמה פלסטינית וזכות בלעדית של המוסלמים."
(חינוך אסלאמי, כתה ה', חלק א' (2020) עמ' 63)