הבריחה מאודסה: מסע ההימלטות של בתי היתומים היהודיים

3 בתי יתומים ומשפחות מהקהילה היהודית שבאודסה נמלטים במסע מפרך מאודסה המופגזת. הרב בקשט, רב הקהילה, מספר ל"שבתון" על ההכנות, על הדרך ועל תכנית החילוץ שלא מפסיקה להשתבש

הרב שלמה בקשט מדבר ברוסית שוטפת מהעבר השני של הקו, כשהוא בעיצומה של הימלטות מאודסה המופגזת, שהיא העיר השלישית בגודלה באוקראינה.

הרב בקשט, הרב הראשי באודסה, סגן יושב ראש הועדה המתמדת של ועידת רבני אירופה ומנהל בית היתומים באודסה, נמצא בדרכים מיום שישי שעבר, יחד עם מרבית חברי הקהילה היהודית באודסה, קהילת 'תקווה', ובתוכם כ-250 ילדים משלושת בתי היתומים שהוא מנהל בעיר.

קהילת 'תקווה' הוקמה לפני 30 שנה על ידי הרב שלמה בקשט. כשהגיע אי אז לאודסה, החל בבניית תשתיות לקהילה יהודית שתוכל להפרות את עצמה עם הזמן: "הקמתי, עם עוד אנשים טובים, שתי מערכות – מערכת קהילתית ומערכת חינוך, שמפרות האחת את השניה. זו הייתה אדמה חרוכה והיה צריך להתחיל את הכל מאפס", הוא מספר ל'שבתון', ומפרט: "זה תהליך שלוקח הרבה שנים, הילדים גדלים ומתחנכים במוסדות החינוך, מקימים משפחות ואז ילדיהם גדלים ומתחנכים וכן הלאה, הדור השני מפרה את עצמו וככה בונים קהילה בצורה אמתית ולא משהו שהוא תופעה חולפת. יש לנו פה מערכת חינוכית שלמה – גני ילדים, בתי ספר, ישיבה, חיידר, כוילל, אוניברסיטה, בית יעקב, וגם – בתי יתומים. יש לנו את הקהילה היהודית בין הגדולות אם לא הכי גדולה, והכי פעילה בכל ברית המועצות".

3 בתי יתומים

בשנת 96' הרב בקשט היה עסוק בפתיחת בית הספר הראשון (מתוך 17 המוסדות שיש לקהילה כיום), כשבא לבקר אותו דב שילנסקי ז"ל, יו"ר הכנסת לשעבר, וביקש ממנו בכל לב – לסייע ליתומים שבאודסה. "הוא היה יהודי חם וטוב, ובתור בוגר השואה מאזור שאולאי שבליטא, הנושא הזה הציק לו", הרב בקשט נזכר. "הפנייה שלו נכנסה לי ללב, וכמה חודשים לאחר מכן התחלתי להתעסק עם הנושא של היתומים. בהתחלה הקמנו בית יתומים לבנים, לאחר מכן בית יתומים לבנות, ובהמשך גם לילדים קטנים. היום יש לנו שלושה בתי יתומים; מגיל 0 ועד אחרי גיל תיכון. כולם יהודים על פי ההלכה".

איך היתומים מגיעים אליכם?

הרב בקשט: "הבסיס הראשוני היה כמובן שאספנו אותם מבתי היתומים הממלכתיים, ובהמשך הקמנו מחלקה שאוספת מידע ומחפשת במאגרים את היתומים היהודיים, ולא רק באודסה. אנחנו קולטים יתומים מכל אוקראינה וממדינות שכנות לנו".

על פי החוק האוקראיני אסור להוציא את היתומים הקטינים מחוץ לגבולות המדינה, והילדים הללו לא מופנים לאימוץ, ולכן קהילת 'תקווה' הקימה להם בית חם ומסגרות חינוכיות בלב הקהילה באודסה, מסגרת שממשיכה ללוות אותם גם במעונות הסטודנטים, וגם – כאשר חלקם עולים לארץ ומקימים משפחות, כפי שהרב מסביר: "המערכת כאן עובדת בצורה אחרת לגמרי. פה לא מדובר על אימוץ, פשוט אנחנו מגדלים אותם וכשהם מגיעים לבגרות הם מחליטים על גורלם. יש לנו כמה מאות טובות של בוגרים שכבר גרים בארץ, הקימו משפחות וילדו ילדים שכבר גדלו. ב"ה הצלחנו להעניק להם חיים נורמטיביים".

אחרי שבמשך יומיים ראינו את ההתנהלות של רוסיה והחלו ההפצצות באודסה – החלטנו שאנחנו עוזבים. אודסה היא מקום אסטרטגי מבחינת הלחימה ולכן נאלצנו לברוח משם, זו סכנת חיים

הימלטות תחת אש

ביום חמישי שעבר, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריז הבוקר על מבצע צבאי באוקראינה. דקות לאחר מכן, החלו הפצצות ביעדים ברחבי אוקראינה, כולל בעיר הבירה קייב ובערים אודסה, חרקוב, לבוב, דניפרו וערים נוספות. שבוע חלף מאז שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, שנכון ליום זה (יום ג'), בנוסף לאבדות רבות בנפש של אזרחים אוקראינים, אף גבתה את חייו של אזרח ישראלי שנורה למוות באוקראינה, רומן ברודסקי, אב לשתי בנות, שנסע במכונית שהובילה שיירת ישראלים לעבר הגבול עם מולדובה ונפגע ככל הנראה מאש אוקראינית כתוצאה מטעות בזיהוי. מותו נקבע במקום.

כשההערכות דיברו על כך שפוטין יפלוש לאוקראינה, קהילת 'תקווה' עשו חושבים, אך החליטו שלא להתפנות. בכל זאת מדובר ביתומים רבים, 150 יתומים מתוכם נטולי מסמכים מסודרים, והם החליטו להסתפק בשלב זה בהיערכות משמעותית של אספקה של מזון, תרופות, סידורי אבטחה ברמה גבוהה שהזמינו במיוחד מהארץ, ומסלולי מילוט, למקרה שיהיה צורך להתפנות.

הרב בקשט: "לא התפנינו לפני הפלישה, כי דבר ראשון, הערכות המצב אמרו- לנו, בכל אופן, שהרוסים לא יגיעו לאודסה, וגם אם הם יגיעו לאודסה יהיה לנו חלון של 48 שעות להתפנות. אלו הערכות מצב מאנשי מקצוע מהדרגים הכי גבוהים, לא סתם ממה שקוראים באינטרנט. אבל המציאות הכתה את כל התרחישים".

כשהרוסים החלו להפציץ את אודסה, הם קיימו הערכת מצב נוספת והחליטו – צריך להתפנות. כבר בצהרי יום חמישי נשלחו בשלושה אוטובוסים כ-150 מאנשי הקהילה ובתוכם כמה עשרות מילדי בית היתומים ובוגריו לקישינב, שבמולדובה. הקבוצה הצליחה לעבור בשלום את הגבול והתקבלה על ידי הרב פנחס זלמצן רב העיר קישינב.

יתר הקהילה וילדי בית היתומים, נכנסו ל-8 אוטובוסים נוספים שיצאו תוך 3 שעות מרגע ההחלטה הסופית על פינוי מלא: "כל הזמן היינו בהכנה לרגע הזה; הכנו כל מה שצריך להכין, ובשבוע האחרון כשהעסק התחמם עשינו הערכות מצב בכל יום", הרב בקשט מספר. "ביום שישי בשעה 6:30 בבוקר התאספנו עוד פעם להערכת מצב ואחרי שבמשך יומיים ראינו את ההתנהלות של רוסיה והחלו ההפצצות באודסה – החלטנו שאנחנו עוזבים. אודסה היא מקום אסטרטגי מבחינת הלחימה ולכן נאלצנו לברוח משם. ראינו שבאמת מסוכן להישאר וזו סכנת חיים. אחרי שהחלטנו שמתפנים, מיד קראנו לכולם וברבע ל-11 כבר יצאנו לדרך צפונה בשיירה של אוטובוסים. כשיצאנו אודסה כבר הייתה מופצצת אבל הצלחנו לצאת מהעיר בלי להיפגע, ב"ה".

נסענו במשך 27 שעות בדרכים מסוכנות ולא יכלנו לקחת איתנו אנשים מבוגרים, אבל בימים האלה אנחנו מפנים גם אנשים מבוגרים וחולים מהקהילה

למרות המסלולים שתכננו מראש – הם נאלצו לשנות מסלולים לאורכה של הדרך כולה; בגלל מקומות שהפכו למסוכנים, מחסומים ופקקי ענק לאורך 20-30 קילומטר של תושבים שנמלטים מאזורי הלחימה. הדרך שהייתה אמורה לארוך 9 שעות – ארכה 27 שעות מייגעות, כולל נסיעה בשבת. "בגלל כל הדברים האלה היינו צריכים להיות בתנועה, וכמובן שנסענו גם בשבת. הגענו בשבת בצהריים למקום שאנחנו נמצאים בו היום (יום שני, ל.ש) וכרגע אנחנו פה", הרב אומר.

בדרך הם נתקלנו בשיירות של טנקים ונגמ"שים אוקראינים, היו פעמיים תחת אזעקה, נאלצו לברוח כשעצרו להתרעננות, ונעצרו לא פעם במחסומים. הם עדיין באוקראינה, ונכון ליום ג', הם – משפחות מהקהילה וכ-250 ילדים, כולל אלו מבית היתומים, נמצאים באזור הרי הקרפטים שנחשב לבטוח יותר מאשר אזורי הלחימה.

כל מי שרצה להימלט הוזמן?

"כולם", הרב בקשט משיב. "למעלה מ-90% מהקהילה היהודית באודסה הצטרפה אלינו, וגם עכשיו, ברגע שאנחנו מדברים, אנחנו מוציאים עוד אוטובוס. אנחנו עסוקים בחילוץ והצלת נפשות כל הזמן. ואמנם נסענו במשך 27 שעות בדרכים מסוכנות ולא יכלנו לקחת איתנו אנשים מבוגרים, אבל היום, בימים האלה, אנחנו מפנים גם אנשים מבוגרים וחולים מהקהילה באודסה".

יש לכם מספיק אספקה של מזון ודלק?

"דאגנו לזה מראש, בהחלט, ואנחנו עדיין עסוקים בלהשיג כל מיני דברים, אנחנו עובדים על הכל", הוא מבטיח.

 

ביום שישי כשנמלטנו והיינו תוך כדי נסיעה, אנשים קיבלו על עצמם לקבל שבת יותר מוקדם בגלל שאנחנו היינו צריכים לחלל את השבת

יעד לא סופי

בתוך הקושי הנפשי והפיזי שבחילוץ תחת אש, בפרט של כמות כזו של ילדים, הרב בקשט והצוות שלו מתאמצים לשמור על חוזק ומצב רוח טוב, ולחזק את הילדים ואת הקהילה, לדבריו: "בזה אנחנו עסוקים מהרגע שיצאנו לדרך. אני, באופן אישי, עברתי מאוטובוס לאוטובוס, הסברתי את המצב והשתדלתי לחזק אותם כמה שאני יכול. באוטובוסים עצמם אני והצוות המדהים שיש לנו שרנו איתם זמירות שבת ועשינו קבלת שבת בדרכים. וגם עכשיו, כשהגענו למקום – ניסינו להתארגן ואנחנו מנסים להעביר פעילויות ושיעורים ולייצר שגרה. יש כאן אנשים מדהימים, אנשי הקהילה הם אנשים טובים וממושמעים שמשתפים פעולה".

הרב בקשט מקיים הערכות מצב וקשר שוטף עם משרד החוץ הישראלי, משרד ראש הממשלה, הסוכנות היהודית והרשויות האוקראיניות, במטרה לצלוח את מבצע החילוץ, כאשר היעד הסופי עוד לא ברור. "זה תלוי בנסיבות – לפי סוג האנשים, לפי המצב באותו יום ברגע נתון, יום אחד אתה נוסע בדרך הזאת ויום אחד בדרך אחרת, אנחנו כל הזמן בודקים את המצב, מחליטים מרגע לרגע ומקיימים פעמיים ביום הערכות מצב, בוקר וערב", הוא מסביר.

יש מחשבה להגיע לישראל?

הרב בקשט: "זו שאלה מורכבת שאני לא יכול לענות עליה. במשך עשרות השנים שאני עובד באודסה יש לנו למעלה מ-1,000 בוגרים בארץ: משפחות ובוגרי בית היתומים ובוגרי בית הספר, שאנחנו מלווים אותם לאורך כל הדרך וגם בארץ, כך שהתנועה שלנו לכיוון הארץ היא תנועה קבועה ואידיאולוגית, אין בזה ספק. אבל כרגע, בזמן של מלחמה התמונה משתנה ובודקים את כל הדברים ואלו דברים מורכבים ועדינים מאוד וצריכים להתנהג בזהירות. אני יכול להגיד שאני בקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים – עם משרד החוץ, עם משרד ראש הממשלה עצמו, עם הסוכנות היהודית. כולם בקשר איתנו".

הרב בקשט נזהר מלתת פרטים או לצאת בהצהרות, כדי לשמור על האינטרסים של הקבוצה ושל המדינה. הוא חושף בפניי שבשיחותיו עם משרד החוץ ויתר הגורמים אף הייתה תכנית חילוץ חירום של ממש, שמבלי שיוכל לפרט, לא הסתייעה בצורתה הראשונית, ולבסוף הוחלט שייסעו לקרפטים ויתמקמו שם בשלב זה. "עכשיו, כשהתמקמנו כבר, אנחנו בודקים הכל. כל האפשרויות על השולחן, אבל אנחנו עושים דברים בזהירות מאוד, מקווים ומתפללים לטוב".

ואפילו במדינה המופגזת, כשהם נמלטים תחת אש, הם מרגישים שהם לא לבד, כפי שהרב משתף: "בוגרי הקהילה שלנו וחברי הקהילה שלנו בארץ ובתפוצות התגייסו בשבילנו לתפילות וקיבלו על עצמם קבלות טובות בארץ. זה מאוד חיזק וריגש אותנו. ביום שישי כשהיינו תוך כדי הנסיעה אנשים קיבלו על עצמם לקבל שבת יותר מוקדם בגלל שאנחנו היינו צריכים לחלל את השבת. התארגנה תפילה בקבר רחל עכשיו של בוגרים ובוגרות שלנו. זה מרגש. אנחנו מקבלים תמיכה וחיזוק מקהילות יהודיות בכל רחבי העולם ומהגורמים הממשלתיים. אני רוצה לציין את שר החוץ יאיר לפיד שנכנס לעניין באופן אישי ומנסה לעזור לנו בכל דרך אפשרית. הדברים האלה מאוד מחממים את הלב ומחזקים אותנו", הוא חותם, ואנחנו שולחים להם ברכת הצלחה ומחכים שיגיעו ליעדם בריאים ושלמים.

(פקודי תשפ"ב)