ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)יום העצמאות: האנשים שהתחביב שלהם הוא להפעיל זיקוקי דינור מספרים איך עושים את זה, וכיצד גורמים לזיקוקין לגרור מהקהל קריאות התפעלות, וזה לא פשוט כמו שחשבתם. וגם – הנדיב שתרם להפעלת זיקוקין ביו"ש ביום העצמאות – כדי שהשכנים מהכפרים הסמוכים 'יתרשמו' גם הם
מצוות "עשה" העיקריות שקיבלנו על עצמנו בחג העצמאות (לאחר תפילות ההודיה, הלל שלם או חצי הלל, כמובן) הן עשיית מנגל וצפייה בזיקוקין. לאחר שקיימנו את מצוות החג הגיע הזמן לברר מה מסתתר מאחורי המופעים המרשימים.
המושג זיקוקין דנור נזכר בתלמוד (חולין קלז), שם משמעותו היא "ניצוצות אש": "ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ולית אנא ידע מה הן אמרין". המושג, שמשמעותו מתאימה היטב למראם המרהיב של אמצעי פירוטכניקה, משמש בימינו במשמעות חדשה – אלומות של ניצוצות צבעוניים.
לפני 60 שנה, כמעט בדיוק, הגיעה לארץ משלחת של מומחים צרפתים שלימדו את עם הספר כיצד להפעיל מופע פירוטכניקה מרשים של זיקוקין לרגל חגיגות העשור למדינת ישראל הצעירה. עד אז השימוש בזיקוקי דינור נעשה בימי עצמאות קודמים אבל במסה פחותה ובאיכות ירודה. לאחר ששבו לארצם, צה"ל בכבודו ובעצמו פתח קורס למפעילי זיקוקין. תחילה הפעלת זיקוקי הדינור הייתה באחריותם הכמעט בלעדית של גורמים ציבוריים בחגיגות גדולות. עם הזמן החלו מפעילים פרטיים להאיר את השמיים גם בחגיגות פרטיות.
הזיקוקין מכילים חומרי נפץ לכל דבר ויש על הפעלתם, שינועם ואחסונם הגבלות רבות שמתרבות עם השנים. מי שבחר בתחביב או במקצוע המיוחד הזה ורוצה לקבל רישיון להפעלת זיקוקין צריך לעבור קורס של המוסד לבטיחות ולגהות, שם יקבל הרצאות משוטרים, חבלנים ומומחים לחומר, ילמד איך עובד זיקוק, מה קורה לו כשמציתים אותו, מהן הנחיות הבטיחות, ויתנסה בהפעלת זיקוקין. בנוסף, כדי לשמר את הרישיון יהיה עליו להגיע בכל שנתיים ליום עיון, להתעדכן בטכנולוגיות החדשות ובחוקי הבטיחות שהתווספו ולעבור בהצלחה את המבחן.
משבר גיל ה-40
משבר גיל ה-40 הוא זה שהוביל את קובי סלע, בעל משרד יחסי ציבור ושדרן רדיו, לפני 11 שנה, לקורס שהקנה לו את הרישיון להפעלת זיקוקין. "תמיד זה סקרן אותי וניסיתי להבין איך עושים את זה. צפיתי בהמון סרטונים על זה, וזה מרשים, רואים איך הכל מתוכנן. הדבר הזה הלהיב אותי מאוד וברגע שהאישה הבינה שאני הולך לעשות שטויות של משבר גיל ה-40 זו הייתה ברירת המחדל", הוא מספר.
ביום העצמאות האחרון קובי הפעיל זיקוקין בשני אתרים, אך זה נותר בגדר תחביב מהנה במיוחד עבורו. ולא מדובר בתחביב פשוט. מלבד תכנון המופע, המפעילים צריכים לשמור על הנחיות הבטיחות הרבות – להפעיל את הזיקוקין במרחק הבטיחות המותר (ממקומות מגורים), להשתמש בפגזים בגודל המתאים לרישיון ולשטח, להוביל את הזיקוקין ברכב המותר לכך בחוק, לאחסן את הכוורות מראש, לבטן אותן בשקי חול ולאבטח את הזירה, להתלבש בהתאם בעת ההפעלה (שגם היא מרחוק) ולאחריה לעשות 2 סריקות – האחת מיד לאחר ההפעלה, עוד בלילה, והשנייה למחרת בבוקר, כדי לוודא שלא נותרו נפלים בשטח שלא התפוצצו.
"לאחר כל הפעולות אני פשוט מגיע, לובש את הבגדים הרלוונטיים ומתחיל לעבוד – לחשמל; לתכנן איך לפוצץ את זה, איך זה ייראה בשמיים. אבל אני עושה חיים, אני נהנה מהדבר הזה", אומר קובי.
לא סתם יורים
מאחורי כל מופע מושקעת מחשבה רבה – כל כוורת מסודרת לפי המראה שהמפעיל רוצה ליצור – הוא לוקח בחשבון את ההשהיה של כל אחת מהכוורות לפני הפיצוץ, הקולות, הצבעים והצורות שלה, ומחליט מהו הסדר שיעניק לקהל את התמונה המרהיבה ביותר.
איך מתכננים את המופע?
"אתה יודע מה כל כוורת עושה כשהיא עולה לשמיים, תוך כמה שברירי שניות היא מתפוצצת מהרגע שהפגז מוצת, אם זה שורק, ואיך התמונה שלה באוויר; אם זה מתפזר, לאיזה כיוונים זה יוצא, ואז אתה מתכנן שיהיה כל הזמן מעניין באוויר, שזה לא ישעמם שכל הזמן אותם פגזים מתפוצצים. מראש אתה מצייר לעצמך מה אתה רוצה שיקרה לפי איזה סדר, תוך כמה זמן להפעיל את זה ואת ההוא- צריך לקחת בחשבון את כל שברירי השניות. הרי בסוף אין הרבה יצירתיות בלהפעיל זיקוק. הקטע היצירתי שלך זה לתכנן תמונה יפה בשמיים, ולפעמים לקבל יותר מחמאות ולפעמים פחות", משיב קובי.
"אתה מצייר לעצמך מה אתה רוצה שיקרה לפי איזה סדר, תוך כמה זמן להפעיל את זה ואת ההוא. בסוף אין הרבה יצירתיות בלהפעיל זיקוק. הקטע היצירתי שלך זה לתכנן תמונה יפה בשמיים"
לא מסתכלים למעלה
אורן ישורון, בן 42 מקרית ארבע, עובד כמנהל טכני ואחזקה במתנ"ס קרית ארבע. במהלך עבודתו נחשף למפעילים שהגיעו להפעיל זיקוקים במקום עבודתו והחל להתעניין בתחום. לפני 8 שנים הוא עשה קורס ומאז הוא מפעיל הזיקוקים הקבוע של קרית ארבע, במקביל לעבודתו במתנ"ס.
"זה לא משהו שתכננתי מראש, נדלקתי על זה והוצאתי רישיון", הוא מתאר. "אני מנסה לגוון בכל שנה, שלא יהיה אותו הדבר. בכל הפעלה זה תלוי באפקטים של הכוורות, בפגזים. כשאני בא לשטח אני ממקם את הכוורות לפי סדר ההפעלה לערב. הכל בתיאום של שניות. אני מוכן עם הפתיל מוצת כבר 5 דקות לפני שנותנים לי אישור, ואז סופר את השניות, ולמעלה מקבלים תמונה צבעונית. זיקוקין זה פירוטכניקה, זו הרי אש צבעונית, תמיד זה מלהיב קהל, לא משנה באיזה אירוע. אבל זה צריך לבוא בתזמון הנכון. כשזה בא בתזמון נכון זה עושה את כל השואו".
לא חושבים על זה שזה מסוכן?
"חושבים. לפעמים אני חושב על זה ברצינות. אבל אם כולם יגידו 'מסוכן' אז אף אחד לא יעשה את זה. אבל אם יש אדם שהוא אחראי ולומד את הנושא ומפעיל בבטיחות – לא אמורה לקרות תקלה או נזק", הוא משיב.
איך התחושה כשזה מתפוצץ?
אורן: "יש אדרנלין, אבל אני אף פעם לא מרוכז בטקסים, תמיד אני שולח מישהו שיצלם לי את הזיקוקין, כדי ליהנות מהם, לראות מה נתתי, ולשפר את עצמי לפעם הבאה. כשאני מקבל פידבקים מהציבור אני מתלהב איתם אבל אומר להם – 'חבר'ה, כשאתם רואים מה קורה למעלה אני רואה מה קורה למטה', אין לי מושג, אני גם לא שומע, זה הכל בומים ושריקות. הראש שלי עסוק בזה שלא תהיה הפסקה ומתי להצית את הפתילות. אני כמעט ולא מסתכל למעלה לראות, אבל אני כן מסתכל לצדדים לראות שלא נופל איזה גץ שקפץ וקרה משהו. אבל כל עוד הכל בטווח הבטיחות– אם זה עושה לאנשים כיף וטוב- שיהיה להם לבריאות".
מעבר לאדרנלין ולריגוש, אורן חש שמדובר בשליחות: "יש בזה מעין תחושת שליחות, בייחוד במקום כזה. זו עבודה כיפית מאוד. וזו לא רק העבודה. אתה עושה משהו שאתה יודע שאנשים ייהנו ממנו בסוף. זה אחרת לגמרי. הרי כל המטרה של הזיקוקים זה הקהל. כשדי ג'יי בא לאירוע, הוא כל הבוקר עם אדרנלין כי הוא הולך 'להעיף את הבמה' עם המוזיקה. הוא חושב על פלייליסט מסוים ומנסה לשנות קצת מהחתונה או מהבר מצווה הקודמת ולקרוא את הקהל. זה פחות או יותר אותו דבר. פה אין לי קשר עין עם הקהל כל כך, כי אני מוסתר באזור הבטיחות, אבל אני מתוזמן עם הצוות במה שאומר לי מתי להפעיל את הזיקוקין ושומעים את ההתלהבות של הקהל תוך כדי. שומעים את קריאת ה'וואו' של הקהל, ושריקות, זה מה שעושה את זה", הוא נלהב.
קובי מוסיף: "יש מלא חוקים ותתי חוקים ואחרי שזה מתפוצץ וצריך לעשות סריקה ראשונית מיד אחרי האירוע, ושוב פעם באור ראשון בוקר, אבל רגע אחרי זה האדרנלין בשמיים והתגובות בהתאם".
"יש תחושת שליחות, בייחוד במקום כמו קרית ארבע. זו עבודה כיפית מאוד. וזו לא רק העבודה. אתה עושה משהו שאתה יודע שאנשים ייהנו ממנו בסוף. כל המטרה של הזיקוקים זה הקהל"
זיקוקין לפלסטינים
באזור כמו קרית ארבע-חברון להפעלת הזיקוקין ישנו רובד נוסף – השכנים. ואורן מתהדר בתואר – היחיד שהפעיל זיקוקין במערת המכפלה.
אורן: "תמיד היו מופיעים ליד או בתוך הקריה עד שנכנס לתודעה של המדינה הסידור של מערת המכפלה- למי זה שייך, איפה זה עומד מבחינת המנהל האזרחי והצבא. בשנתיים האחרונות עשיתי כמה הפעלות ממש מגג המערה, לרגל יום העצמאות, וזו הייתה הפעם הראשונה שהפעילו זיקוקין על מערת המכפלה. פעם מיקמתי והורדתי הכל כי בסוף בזמן אמת לא אישרו לנו. אבל לרגל חגיגות ה-70 הפעלנו זיקוק של מפל, מעין קיר של אש. זה היה מראה מרשים מאוד ועשה שואו, הראה- זו מערכת המכפלה, זו חברון".
השנה, תפילת פתיחת חודש הרמדאן נופלת על ערב יום העצמאות והטקס לא היה יכול להתקיים במערת המכפלה. "השנה ספציפית לא היה אפשר בגלל הרמדאן ואני מאמין שזה יחזור. בצד אחד הייתה התפילה של המוסלמים ומהצד השני החגיגות של היהודים", אומר אורן.
וגם ביהודה ושומרון לא שוכחים את השכנים.
קובי: "לפני כמה שנים ביום העצמאות איזה נדיב, ספונסר, החליט לתרום ולהכפיל את הסכום שהמועצות שנמצאות ביהודה ושומרון הקציבו לזיקוקין כדי שיהיה אפשר להרשים גם את אויבינו ביום שמחתנו. זו הייתה שנה שפוצצנו בלי סוף זיקוקין".
"ביום העצמאות לפני שנים נדיב החליט להכפיל את הסכום שהמועצות שנמצאות ביו"ש הקציבו לזיקוקין כדי להרשים גם את אויבינו ביום שמחתנו. זו הייתה שנה שפוצצנו בלי סוף זיקוקין"
יש מי שסובל מהזיקוקין
הזיקוקין פותחו בסין העתיקה לצרכים פולחניים והפחדת רוחות רעות. אי אפשר שלא להזכיר שהיום אותם רעשים מפחידים דווקא אנשים טובים שהמלחמה הותירה בנפשם צלקות, זאת בנוסף לבעלי החיים. קיימים כיום זיקוקין שכמעט ולא עושים רעש, אם כי מפעילי הזיקוקין טוענים כי יש בהם פחות חדווה ויופי.
קשה להימנע מהמחשבה שבתוך חגיגות השמחה הבאמת עצומות ברחבי הארץ, ישנם גיבורים שצריכים להתכנס בבתיהם ולחזור לרגעים הקשים הללו, שבזכותם יש לנו מדינה, אך בעקבותיהם חייהם השתנו לנצח. באלקנה, למשל, החליטו השנה שלא לקיים מופע זיקוקין, בדיוק בגלל הסיבה הזאת. והקהל הרב קיבל את הסברו של ראש המועצה אסף מינצר במחיאות כפיים. בתקווה לחגיגות שקטות יותר בשנת ה-72.
