אבינעם הרש (מחנך)
למרות שחשבתי שלקחתי את כל הגורמים בחשבון כשארגנתי לכיתה שלי את יום המקצועות שבו ההורים של התלמידים שלי אמורים להציג את המקצועות שלהם, הבנתי שפישלתי בענק כשאמא אחת התקשרה אליי ואמרה לי:
"מה עשית לי? אתה יודע שבעלי מחפש עבודה כבר שלושה חודשים ולא מספיק שקשה לנו בבית אלא עכשיו היית צריך להשפיל אותו בפני כל הכיתה?".
ידעתי ששכחתי משהו אבל לא שיערתי לעצמי עד כמה הטעות תהיה גורלית:
ההזמנות כבר נשלחו להורים, ההורים החלו להשתבץ במסמך הדוקס וכולם התרגשו לקראת היום המיוחל בו כל הורה יספר בגאווה על המקצוע שלו…ובכן, כמעט כל הורה, חוץ מהאבא המובטל שהמחנך השלומיאל של הילד שלו לא טרח לבדוק בגלל מה מצב העבודה שלו, מה שמתבקש לגמרי כשניגשים להרים פרוייקט כל כך רגיש.
לאחר מכן דברתי עם האבא ולא הפסקתי להתנצל. הוא דווקא הבין אותי ואמר לי:
"תשמע, אין לי איתך כלום. אני יודע שלא עשית את זה בכוונה. אני רק דואג לילד שלנו שגם ככה קשה לו מאוד בבית איך הוא ירגיש בפני החברים שלו".
למחרת ניגשתי לילד הזה בדחילו ורחימו… הבנתי שפישלתי בענק ובאתי לאמוד את הנזק. בטח הוא מעוצבן עליי ולא כל כך מהר יסכים לסלוח לי. אני לפחות הייתי נוהג ככה.
קראתי לו ואמרתי לו שאני מבין לגמרי אם הוא נפגע ממני ושאם זה יעזור אז אולי עוד אפשר לבטל את האירוע. מה שנראה לי עדיף מאשר להשפיל אותו בפני כולם.
"רק תבטיח לי שהוא יהיה ראשון", ענה לי.
לא הבנתי על מה הוא מדבר ושאלתי אותו אם הוא יכול לחזור על מה שהוא ביקש ממני. מה ראשון? מי ראשון?
"אבא שלי, רק תדאג שהוא יופיע ראשון לפני כולם. אני רוצה להעניק לו את הכבוד הזה בגלל שאני כל כך גאה בו".
למרות שניסיתי להבין מה נסגר לא ממש הצלחתי.
"רגע", אמרתי לו: "אז אתה רוצה להגיד לי שאתה כן רוצה שאבא שלך יופיע ביום המקצועות?"
"ברור", ענה לי: "אבא שלי עובד בשטיפת רצפות ואני יודע כמה קשה לו העבודה הזו שלא מתאימה לרמה ולהשכלה שלו ובכל זאת הוא לא יושב בבית אלא עושה כל מה שהוא יכול בשביל לפרנס אותנו בזמנים הקשים האלו שאין לו עבודה קבועה. אני כל כך מעריך אותו".
נגמרו לי המילים. עמדתי מול התלמיד המדהים הזה במבט נבוך, לא מפסיק להשתהות מתפיסת העולם המדהימה שלו:
הנה ילד שאבא שלו מובטל ובכל זאת הוא כל כך גאה בו! בגלל שאבא שלו שוטף רצפות בשביל המשפחה.
בערב התקשרתי נרגש כולי לאמא ולאבא וסיפרתי להם מה הלך כאן. הייתה שתיקה בקו השני. לאחר מכן האבא אמר לי בקול סדוק:
"אתה לא מבין מה הדברים האלו שאמרת לי עשו לי בלב. אני מרגיש שהכול היה שווה"
כעבור שבוע האבא הזה הגיע לכיתה שלנו עם מצגת מושקעת והעביר לכל התלמידים את המסר שבשביל שגרעין ינבוט הוא צריך לפני כן להירקב וכל נפילה בחיים היא פתח להתחלה חדשה ואז הוא סיפר על עצמו, איך שעבד לפני כן כמנהל פס ייצור במפעל שווה והנה עכשיו הוא שוטף רצפות והוא יודע שזה משהו זמני עד שהוא ימצא משהו אחר, אבל בינתיים הוא עושה את זה באהבה כי זה מה שמביא כסף למשפחה שלו.
ספרתי. מעל חצי דקה שהכיתה עמדה בסוף ההרצאה ומחאה לו כפיים. ניגשתי אליו וגם לחצתי לו את היד ואמרתי לו תודה רבה על השיעור לחיים שהוא העביר לכולנו. הוא חייך אליי, התקרב לילד שלו ואמר לי:
"תאמין לו שזה הכול בגללו. בגללו אני עושה את זה הכול".
(בראשית תשפ"א)
