הרופאים הישראלים שהקימו קהילה בליטא

יותר ממחצית מהרופאים בארץ למדו רפואה בחו"ל, והמגמה נמשכת. עם אתגרים כמו לימודים בשבת וביום כיפור, התבוללות, מחסור באוכל כשר ובמקווה, כבר כמעט ולא מתמודדים בליטא, שם קהילת ישראלים נעשתה לשם דבר בקרב הסטודנטים לרפואה

לא פשוט להתקבל ללימודי הרפואה בארץ, אבל מי שהחליט שהוא יהיה רופא – קשה להזיז אותו מזה. ישנה אפשרות ללמוד רפואה באירופה, ואכן, על פי דוח משרד הבריאות, יותר ממחצית מהרופאים שעובדים בישראל הם בוגרי לימודי רפואה במוסדות בחו"ל.

זה אתגר גדול ללמוד תואר כזה בחו"ל, במיוחד כאשר הסטודנט שומר מסורת, והלימודים מתקיימים על פי לוח שנה שכמובן איננו עברי, כולל לימודים בשבתות, חגים וביום כיפור.

כשווילי שטרן, ניצול שואה, היה סטודנט צעיר למשפטים בהרווארד, היה לו קשה, כיהודי חרדי, עם כל הקשור לאוכל כשר ולשמירה על המסורת בתרבות חדשה ושונה. הוא הבטיח לעצמו שאם תהיה לו יכולת הוא יעזור לסטודנטים אחרים בעולם, וייתן להם את מה שלו עצמו לא היה.

כיום הוא איש עסקים שמרכז עסקיו בליטא. לפני כ-9 שנים הוא במקרה שמע שם עברית, ראה חבר'ה צעירים ושאל אותם לפשר מעשיהם בליטא. הם סיפרו לו שהם סטודנטים לרפואה, ונודע לו שיש בליטא (אז) כמה עשרות סטודנטים ישראלים לרפואה. הוא החליט להקים בעיר קובנה, בה נמצאת האוניברסיטה, מועדון לסטודנטים ישראלים, בדומה לזה שהקים לפני 45 שנה בלונדון, עיר מגוריו.

המועדון שפתח, 'המרכז היהודי קובנה', החל כמקום שכור עם פינות למידה ומטבח כשר והתפתח למרכז יהודי של ממש, עם למעלה מ-300 סטודנטים ישראלים שמגיעים ונהנים מארוחות כשרות, שיעורי תורה, גמרא וזהות יהודית, סעודות שבת וחג, מקווה מושקע ומשפחה שמתגוררת במועדון באופן קבוע ומלווה את הסטודנטים, ובעצם – המקום הפך לשיקול המרכזי של סטודנטים בבחירה היכן ללמוד ולהתגורר באירופה.

קל לשכוח שאתה יהודי

הרב משה שינפלד ואשתו רחלי, הגיעו לקובנה עם ילדיהם לפני 7 שנים כדי ללוות את הסטודנטים במרכז היהודי. התכנון הראשוני היה להגיע ל-10 חודשים בלבד, אבל "הפעילות הולכת ומתעצמת מדי שנה ככה שאנחנו לא יכולים עדיין לחזור לארץ הקודש", לדבריו.

הרב שינפלד: "מדי שנה יש בארץ כמה מאות סטודנטים חדשים לרפואה, ובחו"ל במקביל מדי שנה יש כמה אלפים בהמון מקומות באירופה. לימודי הרפואה אורכים 6 שנים ומטבע הדברים, ובגילאים כאלו, מאוד קל לשכוח את הזהות היהודית. המטרה שלנו היום היא לתת לסטודנט תחושה של בית רחוק מהבית. התופעה שקורית פה היא סוג של אסון. אנשים יוצאים החוצה, הרבה לא חוזרים, והבעיה הגדולה ביותר היא ההתבוללות שזו מכה מאוד קשה. ב"ה בזכות המרכז אחוזי ההתבוללות של הסטודנטים ירדו בעשרות אחוזים. בגלל הפעילות שלנו, הקהילתיות ותחושת השייכות שיש לסטודנטים, הם מרגישים יהודים, הסטודנט עושה את החשבון. הוא חי כאן בתוך המרכז היהודי, ופתאום להכיר מישהו שהוא לא יהודי מייצר אצלם קונפליקט מאוד חזק – שחשוב מאוד שיהיה אותו. אבל עדיין זה אתגר שעומד לפתחנו 24/7".

 

"בחו"ל מהר מאוד כל מערכת החגים משתבשת לחלוטין. אנשים שוכחים שזה ראש השנה, הסטודנטים עושים השלמות, מעבדות וסבבים בבתי חולים גם בשבת. יום שישי הוא יום עבודה רגיל והלימודים גולשים לתוך השבת"

לימודים ביום כיפור

ליטא היא מדינה שאינה דתית ואין שום חוק שמחייב את מוסדותיה להתחשב בלוח המועדים של דתות שונות. לימודי הרפואה במדינה כוללים, כאמור, לימודים עד השעות המאוחרות של יום שישי, סמינרים ומעבדות בשבת, וכמובן לימודים כרגיל בכל החגים היהודיים.

"מהר מאוד כל מערכת החגים משתבשת לחלוטין. אנשים שוכחים שזה חנוכה, שזה ראש השנה, שזה סוכות, ואנחנו צריכים להיאבק בזה", אומר הרב שינפלד. "הסטודנטים עושים השלמות, מעבדות וסבבים בבתי חולים גם בשבת. יום שישי הוא יום עבודה רגיל והלימודים גולשים לתוך השבת. ב"ה כיוון שאנחנו היום במספרים גדולים מאוד, יש לנו 300 סטודנטים במרכז- משהו כמו 35-40 אחוז מכלל הסטודנטים הזרים, יש לנו כח חזק מאוד היום. בשנה האחרונה, האוניברסיטה מתחשבת בנו מאוד ומאפשרת חיסורים או אפילו לפעמים דוחה לימודים, בפרט בחגים משמעותיים. ב"ה גם השנה וגם בשנה שעברה הם נתנו מראש פטור לכל הישראלים ביום כיפור. בשאר החגים זה מאבק בכל פעם מחדש אבל באמת בשנה האחרונה הם מנסים להתחשב בנו. שווה להם להתחשב בנו, כי אז יותר ויותר סטודנטים בוחרים ללמוד בקובנה לעומת מקומות אחרים, כי הם יודעים שהם יכולים לשמור על היהדות תוך כדי לימודי הרפואה".

תחושת חריגות

מתנאל כהן, נשוי ואב לילד, הגיע לקובנה ללמוד רפואה לפני 4 שנים. הוא מתאר: "היו באפשרותי מספר אופציות ללימוד באירופה, ומה שעשה את ההבדל כיהודי שומר מסורת הוא המועדון היהודי. כמעט כל סטודנט שמסיים מכינה ללימודי קבלה לרפואה באירופה יודע שיש את המרכז היהודי בקובנה. רפואה זה רפואה ולרוב יש את אותם הלימודים בכל מקום אבל הדבר היוצא הדופן של המועדון היהודי זה מה שהטה את הכף. זה דבר מאוד בסיסי וחשוב, לכל יהודי, בטח ליהודי שומר מסורת".

הרב שינפלד סייע למתנאל לקבל אישור להיעדר מסמינר בשבת. "אילולא האישור הייתי צריך לנסוע בשבת וללכת לבית חולים", הוא מספר. "ויש כאלה שלמרות האישור בוחרים להגיע בשבתות וחגים כדי לא לפספס חומר חשוב", אומר מתנאל, ומשתף: "יש תחושת חריגות בלהיות יהודי בחו"ל, זה לא הכי פשוט. לכולם יש התמודדויות, גם לסטודנטים שהם קצת יותר רחוקים מהדת, והמועדון נותן ביטחון. זו אווירה של בית. וזה מהדברים הכי בסיסיים- אוכל כשר, שזה דבר חשוב כשלעצמו, תפילות ביום שבת, סעודות שבת, חגים, מקווה. תמיד יש לאן לבוא, תמיד יש מישהו שעוזר לך. זה יכול להיות בדבר הכי פשוט – תאונת דרכים שקרתה לסטודנט בשנה א' והוא לא יודע מה לעשות, ויש מי שעוזר לו ויודע לקחת אותו לאן שצריך".

"יש תחושת חריגות בלהיות יהודי בחו"ל, זה לא הכי פשוט, והמועדון נותן ביטחון. זה יכול להיות בדבר הכי פשוט – תאונת דרכים שקרתה לסטודנט, ויש מי שעוזר לו ויודע לקחת אותו לאן שצריך"

עדן יצחקוב, שנמצאת בשנה השלישית ללימודי רוקחות בקובנה, מזכירה תחושות דומות: "כולנו עזבנו את הבית למדינה זרה, קרה מאוד, וכל אחד מחפש את המקום הזה לחמם את הלב שלו. זה כאילו מביאים לך את הבית לכאן. זה מקום מאוד אותנטי, ביתי, חם. תמיד כיף לבוא לשם. כשאת מסתובבת פה כל היום ואת במקום זר ואת יהודייה, ואת מגיעה למועדון ורואה כל מיני סמלים שקשורים ליהדות – זה מחבר את כולם, לא משנה אם הסטודנט דתי או חילוני, כי אנחנו באנו מזה".

גם עבור עדן המועדון היווה שיקול בבחירת מקום הלימודים: "בהתחלה חשבתי לנסוע ללמוד במדינה אחרת. אם המועדון היהודי לא היה בליטא לא הייתי מגיעה לכאן. בגלל שאני שומרת מסורת היה לי מאוד חשוב שתהיה לי את האפשרות לשמור על כשרות ועל אורח חיים מתאים, ושהמקום יאפשר לי את זה", היא מסבירה.

"כולנו עזבנו את הבית למדינה זרה, קרה מאוד, וכל אחד מחפש את המקום הזה לחמם את הלב שלו. כשאת מסתובבת פה כל היום ואת במקום זר ואת יהודייה, ואת מגיעה למועדון ורואה כל מיני סמלים שקשורים ליהדות – זה מחבר"

ההדתה לא רלוונטית

עד כמה יש "הדתה" או שמתעסקים בעיקר בבילויים ופנאי?

הרב שינפלד: "אני חושב שיש יותר פנאי. כן יש בכל יום שיעורי תורה וגם תכנית מיוחדת ללימודי גמרא. יש הרבה פעילויות על זהות יהודית. בשבתות כולם יודעים שהם לא יכולים להוציא את הפלאפון בארוחת שבת. מבחינתי שיהיה בכיסים, שיעשו מה שהם רוצים – אבל אין חילול שבת בתוך המועדון, ועם כל זאת המועדון מלא עד אפס מקום. הקונפליקט של 'ההדתה' שיש בארץ, והשיח הזה בין חילונים ודתיים – לא רלוונטי פה. כולם מקבלים אחד את השני. אני אדם חרדי, בוגר ישיבות ליטאיות והסטודנטים שלי, יוצאי צבא, שלא נראים אותו דבר כלפי חוץ, רובם חילוניים, וכולנו אותו דבר. הדתי והלא דתי לא בא כאן לידי ביטוי. סטודנט מבין שזה הבית שלו, גם אם אני נראה שונה ממנו".

מתנאל: "אין פה הדתה. אף אחד לא אומר לך לבוא ובטח שלא אומר לא לבוא. לסטודנט, גם אם הוא לא שומר מסורת, יש פה ארוחות חמות בסבסוד כמעט מלא. הם באים לאכול, ללמוד, זה מקום שהוא פתוח לכלל היהודים. אף אחד לא אומר למי שמגיע להתפלל, לברך או לשים כיפה. הכל מרצונם החופשי. זה מה שמקרב בין כולם".

"הקונפליקט של 'ההדתה' שיש בארץ, והשיח הזה בין חילונים ודתיים – לא רלוונטי פה. כולם מקבלים אחד את השני. אני אדם חרדי, בוגר ישיבות ליטאיות והסטודנטים שלי, יוצאי צבא, רובם חילוניים, וכולנו אותו דבר"

"שלא יתבוללו להם"

מה שקורה במרכז היהודי אינו מובן מאליו. משפחה חרדית ליטאית עברה לחו"ל ומלווה סטודנטים המגיעים מעולמות שונים לחלוטין משלה, והם מצידם פותחים את ליבם בחזרה, גם לכל הקשור ליהדות.

איך היה מפגש שלך איתם, כחרדי?

הרב שינפלד: "אנחנו בקשר מצוין עם כל הסטודנטים שכבר סיימו כאן את הלימודים והם רופאים עכשיו בארץ, הם מתקשרים ומבקרים. להיות 6 שנים ביחד זה בעצם משפחה, ובמשפחה יש את כל הדעות והיא מקבלת את כולם. אני לא מעיר להם הערות. גם אם מישהי מגיעה בלבוש שלא תואם את אורחות חיי. דווקא הקבלה הזו מייצרת את האפקט הנכון. גם ההורים של הסטודנטים מעריכים את המקום הזה. הם רגועים שהילדים שלהם בידיים טובות ומבקשים ממני לשמור שהם לא יתבוללו להם. סטודנט שיוצא מכאן מסתכל על הכל בצורה שונה, על היהדות, על ה'הדתה', וכו'. אלו רופאים שבעשרות השנים הבאות ייפגשו עם אנשים דתיים וזה קריטי שבנוסף ללימודי הרפואה הם לומדים כאן כל הרבה ערכים נוספים על יהדות, תורה, ארץ ישראל, זהות יהודית", הוא משיב.

כשהם חוזרים לארץ- זה משפיע על הקשר שלהם עם היהדות והדת?

הרב שינפלד: "חד וחלק. סטודנטים אומרים לי שהם מתגעגעים לחגים בליטא. בארץ הם מעבירים את החגים באיזה שהוא מקום בלי משמעות וכאן לפני כל ארוחת חג יש שיעור והסברים על המהות של היהדות והחג. כשבנינו את המקווה חשבנו שיבואו זוג אחד שניים. היום קרוב למאה אחוזים מהזוגות הנשואים שגרים פה משתמשים במקווה. יש זוגות נשואים שמגיעים לפה שבארץ זה בכלל לא עניין אותם וכאן זה דבר שהם עושים באופן קבוע. השהייה במועדון מלווה אותם לאורך כל החיים".