חולים לא רווחיים

תמונת מצב שכיחה: בפנימית א' בבי"ח הלל יפה – יש תקן ל-36 מאושפזים ובפועל- ישנם 53. הרופאים הפנימיים יצאו למחות על העומס במחלקות עבור כולנו – וכנראה שיש גם תוצאות

לב לבו של כל בית חולים הוא המחלקה הפנימית שלו, לשם מגיעים רוב החולים. בכל משפחה, לפחות בן משפחה אחד נזקק לשירותי מחלקה זו. למעשה, מתוך ששה מיליון בגירים שחיים במדינתנו, למעלה ממיליון איש בשנה עוברים במחלקות הפנימיות. כשישית מהאוכלוסייה!

למרות אוכלוסיית המדינה שגדלה מידי שנה והרפואה המתקדמת, בכל הקשור לתקצוב המחלקות הפנימיות, הוספת מיטות או תקנים לרופאים, המצב לא השתנה כבר למעלה מ-40 שנה.

בשבועות האחרונים מקיימים מנהלי המחלקות הפנימיות מחאה תחת הכותרת: "לפחות תבנו לנו עוד מסדרונות", בדרישה לשיפור מצב הרפואה הפנימית בישראל.

פרופ' אבישי אליס רופא בפנימית כבר שלושים שנה. בשבע השנים האחרונות הוא מנהל מחלקה פנימית בבית חולים בלינסון ובשנתיים האחרונות משמש כיו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית. "עוד בלימודיי בבית הספר לרפואה ידעתי שאלך לפנימית וכל השנים עבדתי שם. הכל היה מוכוון למקום של רפואה פנימית. נשארתי בפנימית כיוון שהאנשים שלימדו אותי היו המודלים שראיתי לנגד עייני והמשכתי אותם".

פרופ' אליס מספר כי המחאה התחילה – מקבוצת וואטסאפ: "לפני כשנתיים חשתי שאנחנו צריכים לעשות משהו עם הרפואה הפנימית והמחלקות הפנימיות. הקמנו קבוצת וואטסאפ של 110 מנהלי המחלקות הפנימיות. לפני כחודש מנהל מחלקה בבית חולים וולפסון, שלח תמונה וכתב: 'כך נראה הבוקר הפרוזדור אצלי במחלקה'. כעבור זמן קצר עוד אחד שלח ועוד אחד הגיב, ומזה התחיל הסיפור שצבר תאוצה. זה קרה כי יש תחושה שאי אפשר יותר, גם הסוס הטוב והחרוץ ביותר – כשאתה מכה ומרעיב אותו – יום אחד הוא לא יכול יותר. והיום הזה הגיע לפני חודש – זה התחיל באופן ספונטני והשטח היה בשל לקראת הדבר הזה".

ד"ר דרור דיקר נולד בבית חולים השרון לפני 56 שנה, כיום הוא מנהל מחלקה פנימית ד' בבית חולים זה. "חזרתי לבית חולים השרון מתוך תחושת שליחות לשרת את הקהילה בה אני חי". הוא אומר בראיון ל"שבתון". בנוסף, משמש ד"ר דיקר כנשיא הנבחר של הפדרציה האירופית לרפואה פנימית. כבר לפני 28 שנים הוא בחר להיות רופא פנימי מתוך תחושת שליחות. "בחרתי להיות רופא פנימי כי ראיתי שהרפואה הפנימית היא הרפואה ההוליסטית ביותר מבין כל המקצועות, אנחנו רואים את האדם בכל ההיבטים שלו, ואהבתי להיות מסוגל לתת את הטיפול הכולל הזה".

"אנחנו לא צועקים את הצעקה שלנו, זה לא על השתכרות או תנאים, זו זעקה של טיפול בחולים"

30 שנה ואף מיטה נוספת

לאורך שלושים השנים בהן ד"ר דיקר הוא רופא פנימי ומנהל מחלקה, תקנים לא אושרו, מיטות לא הוספו, אך כמות החולים הזקוקים לאותן מיטות הולכת וגדלה מידי שנה. ולא מדובר רק בעונת החורף.

ד"ר דיקר: "בתי החולים במדינת ישראל בעודף תפוסה במשך כל השנה. זה שמישהו מנסה להגיד שזה רק בחורף בגלל השפעות זו אמירה שהיא פחות ממדויקת. המחלקות הפנימיות בתפוסה גבוהה כל השנה, בוודאי כאשר יש מגיפות כמו שפעת, אז תחלואת דרכי הנשימה היא הרבה יותר שכיחה והיא, בנוסף לעומס התמידי הזה, מביאה לקריסה ממשית. המחלקות הפנימיות סובלות מבעיה כרונית של חוסר במיטות וחסר תקנים לרופאים".

פרופ' אליס: "העומס הוא עומס על פני כל השנה, זה לא משהו עונתי! זו נקודה מרכזית שצריך להבין אותה. התיאוריה שזה רק בחורף בגלל השפעת היא לא נכונה, תמיד מלא ועמוס. המחלקה הפנימית מנקזת חולים מאד מורכבים, שיש להם בעיות במספר תחומים. הגדולה של הרופאים הפנימיים היא ביכולת לשלוט על מספר בעיות ולנווט את הטיפול כי רופא הכליות מתעסק רק בכליות אבל לפעמים לחולים יש מספר בעיות וצריך מישהו שינהל את כל הדבר הזה ביחד – ומי שמנהל את זה אלו הרופאים הפנימיים".

חולים לא רווחיים

לעובדה שהמחלקות הפנימיות בתפוסה מלאה ישנן מספר סיבות, ביניהן העובדה כי חסרים תקנים לרופאים, תוחלת החיים הגדלה, משום שמרבית המתאשפזים הם עם תחלואה רב מערכתית שהיחידים שיכולים לטפל בהם הם הרופאים הפנימיים, וכן מכיוון שאין מספיק מקומות סיעודיים לשלוח אליהם את הקשישים.

ד"ר דיקר: "יש חוסר משמעותי ברופאים, בעיקר ברופאים הבכירים. כשיש כאוס כזה ומצב שבו לא ניתן לתת טיפול בצורה נאותה -הרופאים הבכירים לא נשארים. מדינת ישראל צריכה לעשות באופן מידי מספר דברים: לבנות יותר מיטות פנימיות, לפתוח תקנים לרופאים, לפתוח מיטות בבתי אבות, מיטות לאשפוז גריאטרי – כי אם אנחנו לא יכולים לשחרר את החולה מתוך בית החולים אל המוסד הגריאטרי/ סיעודי אז החולה נשאר במחלקה הפנימית ותופס מיטה לתקופה ארוכה. יש לפתוח פתרונות לאשפוז בית – אם יהיו פתרונות חליפיים לטיפולי בית לקשישים, שתהיה מסגרת שתבוא אליהם הביתה ותיתן להם אנטיביוטיקה, נוזלים וכו' והם יוכלו להישאר בביתם במקום בבית החולים. וכן, צריך להעלות את תעריף האשפוז במחלקה פנימית, שהיום הוא זול ואין תמריץ למי שצריך לתמרץ אותו, לפתוח עוד מיטות".

ואי אפשר בלי ההשוואה המתבקשת למחלקת יולדות: "בתי החולים מקבלים הרבה מאד כסף על כל לידה ולכן רואים מחלקות יולדות מאד מפוארות. אם בית החולים ירוויח מכל חולה פנימית שמאושפז בו אז בית החולים ישקיע את הכסף ברווחת המחלקות הפנימיות. לידה ולתת התחלת חיים ולידה זה מאוד חשוב, אבל גם המשך החיים מאד חשוב", אומר ד"ר דיקר.

פרופ' אליס: "יש סט שלם של כלים שצריכים לבוא ולהפעיל אותם ויחד עם זאת לדאוג שהמחלקות לא יהפכו לתחנה שבה 'נתקעים' חולים שסיימו את הטיפול ולא עוזבים אותנו למוסדות סיעודיים ושיקומיים. קרוב ל-15 אחוז מהחולים במחלקות הפנימיות הם מטופלים שסיימו את הטיפול ולא עוזבים את המחלקות כי אין להם לאן ללכת כי הקופות לא מפנות אותם ולא לוקחים אותם להמשך טיפול במקומות הנכונים".

כל דקה בחירה

בניגוד לאלו שבמחאותיהם חוסמים כבישים ומשביתים את המדינה, רופאי ומנהלי המחלקות הפנימיות מקיימים מחאה "שקטה", שבאה לזעוק את זעקתם מבלי לפגוע ולו לרגע באיכות עבודתם או במטופלים הרבים הסרים לפתחם.

"אנחנו באופן ברור ומוצהר לא הולכים לעשות מה שאנשים אחרים עושים כיוון שהמחאה איננה אישית לטובתנו אלא לטובת החולים, ולכן לשבות ולא לבוא לעבודה זה לא פותר שום דבר אלא רק מרע את המצב. בנוסף, רופאים פנימיים לעולם לא שובתים, זה לא בגנים שלנו, אנחנו לא כאלה, ולכן המחאה היא שונה". מסביר פרופ' אליס.

ד"ר דיקר: "אנחנו לא צועקים את הצעקה שלנו, זה לא על השתכרות או תנאים, זו זעקה של טיפול בחולים. בימים האחרונים עלתה טענה שזה בגלל שנת הבחירות. אז נכון, זו שנת הבחירות, שנת הבחירות בין איפה לשים את החולה, שנת הבחירות למי לשים מוניטור ולמי לא, שנת הבחירות את מי להנשים ואת מי לא, זה כל הזמן שם – בחירות. וזו לא שנת בחירות, זה שבוע בחירות ויום בחירות ודקת בחירות. כל הזמן בחירות". 

"בימים האחרונים עלתה טענה שזה בגלל שנת הבחירות. נכון, זו שנת הבחירות בין איפה לשים את החולה, למי לשים מוניטור ולמי לא, ואת מי להנשים ואת מי לא"

מחיר למזדקן

ד"ר דיקר מציע פתרון: "מחיר למזדקן", לדבריו, לא ניתן יותר מלהתחמק מכך. "אני קורא לממשלה, משרד האוצר ונבחרי הציבור לעשות תכנית – 'מחיר למזדקן'. האיגוד לרפואה פנימית הניח תכנית מפורטת איך אפשר לעשות זאת: לפתוח את המיטות הפנימיות, לפתוח יותר תקנים לרופאים, למצוא פתרונות בית ולפתוח יותר מיטות גריאטריות. אלו תכניות שצריך להשקיע בהן כסף ואי אפשר להתחמק מזה, יצטרכו להשקיע כסף, מערכת הבריאות הורעבה במשך שנים רבות, הקופות בגרעון מטורף וזה לא יכול להיות יותר".

פרופ' אליס סבור שדרושה אפליה מתקנת של המחלקות הפנימיות: "צריך אפליה מתקנת מבחינת תקנים, גם של רופאים, אחיות, כוחות עזר וגם אפליה מתקנת במחירים של יום אשפוז, כי כאשר אתה מעלה את התעריף של יום אשפוז אז לבתי החולים יש עניין להשקיע. בנינו מודל תמרוץ שאומר שאם המחלקה הפנימית תיראה בצורה מסוימת ותיתן תוצרים רפואיים, בית החולים יזכה לתמרוץ כספי גדול יותר כדי שיוכל להמשיך ולשפר את המחלקות".

ד"ר דיקר: "העבודה שלי משך 28 שנה כרופא פנימי היא במפורש שליחות ציבורית במיוחד בבית חולים קהילתי כמו 'השרון'. אני נשאר כי אני רוצה לשרת את הקהילה שלי. מערכת הרפואה הפנימית היא מערכת של שליחות ציבורית, שבנויה על חמלה, עזרה ושליחות, ומאד קשה להיות שליח ציבור בתנאים האלה, צריך לתת את התנאים כדי ששליחות הציבור של החמלה, של המזור והריפוי – רפא ירפא".

"המחאה איננה אישית לטובתנו, אלא לטובת החולים, ולכן לשבות ולא לבוא לעבודה זה רק מרע את המצב. רופאים פנימיים לעולם לא שובתים, זה לא בגנים שלנו"  

הזעקה של הרופאים הפנימיים היא הזעקה של כולנו. ולאחר 40 שנות הזנחה, ומחאה ארוכה אך שקטה, קצת בשורות טובות. במהלך השבוע פורסם כי משרד הבריאות מינה ועדה לשיפור הטיפול במערך האשפוז הפנימי, שמסקנותיה יוגשו עד ה15.4.2019. ואנחנו נקווה ש'אחרי הבחירות' לא יפגמו בצעדים, שסוף-סוף החלו.

תגובת משרד האוצר:

"בשנים האחרונות חל גידול משמעותי בתקציב משרד הבריאות, המצביע על החשיבות שרואה הממשלה בהצבת מערכת הבריאות בראש סדר העדיפויות. בהתאם, תקציב משרד הבריאות לשנת 2019 עומד על כ-39 מיליארד ש"ח, המהווים גידול של כ-2.5 מיליארד ש"ח, גידול של למעלה מ-7% בשנה. בשנתיים האחרונות הוקצו כ-680 מיטות חדשות לבתי החולים הכלליים וכ-210 מלש"ח לטובת בינוי והקמה של מאות מיטות גריאטריות. כמו כן, הוקצו כ-300 מלש"ח לטובת שיפוץ ובינוי בבתי החולים הכלליים".