מרב לרנרשוב תאונת עבודה באתר בניה, שצבר כבר 7 הרוגים תוך חודשיים, 20 הרוגים מתחילת השנה. שוב נמחצים או נופלים אל מותם אנשים שמותם היה יכול להימנע בקלות, שוב הדברים לא ישתנו והמסקנות לא ייושמו. איך הופכים את הגלגל?
תאונת העבודה המחרידה שהתרחשה השבוע עם קריסתו של מנוף באתר בנייה ביבנה, מציפה נושא שלא נעים להודות, אבל לא מספיק מעניין את רוב הציבור. אם נודה על האמת, לרוב מדובר בעובדים זרים או כאלה שאינם יהודים, והזעזוע לא מספיק אישי. באסון שארע השבוע ביבנה לא כך. ארבעה פועלים נהרגו, בן דקלו, יוני סבג, גיל חזאזי וסרגי סמיונוב – יהודים. ככל הנראה, העובדים החלו לפרק את המנוף ואז המשקולת נשמטה מחלקו האחורי, מה שהביא לקריסתו ולהריגתם של הארבעה. האם כעת יתעוררו?
"מחקירת המשטרה הראשונית עולה כי מדובר בטעות אנוש מאד קשה. כנראה היתה פה טעות בשיקול דעת של המתקינים, חבר'ה שהם מתקינים של גוף פרטי שנתן שירותים לחברות בניה, ומדובר בכשל מערכתי בין המפרקים של אותו מנוף. הדברים עדיין בחקירת משטרה ויש עדיין עצורים במשטרה ועצורים במעצר בבית", אומר לנו איציק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין.
שנות ה-60 חלפו
ארבעת ההרוגים במתחם מיום ראשון האחרון מצטרפים לעוד שלושה שנהרגו באותו מתחם ממש בתקופה האחרונה. לפני כחודש התחשמל למוות מאותו מנוף נהג המשאית איציק כהן. סמוך לחג הפסח שני עובדי חברת החשמל התחשמלו בזמן עבודה על מתח גבוה סמוך למתחם. בכך מגיע מספר ההרוגים תוך חודש, באותו אתר בנייה, לשבעה.
מספר ההרוגים בתאונות בניה מתחילת השנה האזרחית הנוכחית עומד על 20 אנשים. בשנת 2018 נהרגו 38 אנשים, ובדומה, בשנת 2017 היו 36 הרוגים. מלבדם ישנם מאות פועלים שנפצעים בדרגות פציעה שונות מידי שנה. את כל אלו היה ניתן למנוע.
אחת הבעיות המרכזיות שצפות לא מעט היא העובדה שאין פיקוח וכי תקנות הבניה לא שונו מאז 1966 למרות שבאותה תקופה לא בנו בישראל לגובה, ובישראל של 2019 מגדלים רמי גובה נישאים לאוויר. מדוע בתחום שקריטי כל כך להתפתחות המדינה אך מסוכן כל כך לפועלים, לא עושים הכול כדי להגן על הפועלים?
"המדינה פשטה רגל בכל מה שקשור לאחריות העובדים", אומר לנו מויאל, וממשיך: "אין מספיק פיקוח ואין מספיק ענישה".
דן ורשבסקי יו"ר הוועד הארצי של המנופאים, מפעילי עגורן שדה, מוסיף: "כל התקנות בענף הבניה הן מ-1966. אף פועל במדינת ישראל לא נדרש לקורס, הדרכה או הכשרה בסיסית של בטיחות, למעט מי שעובד בגובה. לא ניתן לשנות הזנחה של 40 שנה ביום אחד. לצערי הרב זה לוקח זמן. אנחנו כן מייצרים דברים על הנייר ודוחפים, אך זה לא נכנס ליישום. את הבעיות כולנו יודעים, הפתרונות – מי שאמור ליישם אותם עדיין תקוע מאלף ואחת סיבות – אין כוח אדם, כסף, בירוקרטיה וכו'. לצערי אנשים יקרים משלמים על זה בחייהם וברור לנו שייהרגו עוד".
"כל התקנות בענף הבניה הן מ-1966. אף פועל במדינת ישראל לא נדרש לקורס, הדרכה או הכשרה בסיסית של בטיחות, למעט מי שעובד בגובה"
פיקוח – פעם ב-3 שנים
השבתת ענף הבניה, ולו ליום אחד, מהווה נזק כלכלי עצום. הפעם הראשונה שהכריזו בענף על סכסוך עבודה הייתה לפני כחצי שנה. הסכסוך לא היה על זכויות עובדים או קידומם, או על פנסיה, אלא על שמירת חיי אדם. בנקודה הזו של שמירת חיי אדם חשוב להדגיש: לא רק הפועלים מסכנים את חייהם בעבודה באתרי בניה אלא גם אנחנו, העוברים והשבים, שעוברים תדיר ליד אזורי בניה, חשופים לכך, כפי שאשתקד נהרגה אישה בת 52 בגלל חלק ממנוף שנפל על רכבה.
לאחר שהוכרז סכסוך העבודה ב-2018, הצליחו להשיג בהסתדרות שני דברים: גיוס מפקחים נוספים והחלפת הפיגומים הישנים. אלא שהבנות לחוד ומימושן לחוד.
מויאל: "כל הציבור תמך במאבק שלנו וכתוצאה מהכרזת סכסוך העבודה המדינה לקחה אחריות על גורל האתרים – לא יכול להיות שקיימים כרגע 13,500 אתרי בניה במדינת ישראל ויש בסך הכל 22 מפקחים. בכל מתמטיקה שלא נעשה, גם אם כל מפקח ירצה ללכת לאתר, הוא יפגוש את האתר פעם בשלוש שנים. הגענו עם המדינה להסכם חסר תקדים אך הבעיה היא במימוש שלו. אנחנו מכריזים סכסוך עבודה כדי שהאוצר ייתן תקציב לגייס מפקחים. עברה חצי שנה ועדיין לא צירפו מפקח אחד. אמרו מיונים, בחירות, הקמת ממשלה, אבל דה פקטו מסכסוך העבודה בנובמבר 2018 ועד היום לא קרה דבר. בנוסף, ביקשנו להחליף את הפיגומים לאלו של התקן האירופי. הכל סוכם ומכון התקנים עד היום לא אישר את תו התקן להחלפת חמישה מיליון וחצי מ"ר של פיגומים בהתאם לתקן האירופי. הנושא של רשתות נגד נפילות סוכם, הנושא של חברות ייעודיות להעסקת מנופאים סוכם, אך כלום לא יצא לפועל. נושא קו חם. דברים נוספים – תקינות וגילאי המנופים, בודקי המנופים, כל הדברים האלה סוכמו במסמכים והמדינה ממשיכה להתנער מאחריות שיש לה לאתרי בניה".
ורשבסקי: "היום אנחנו במצב שיש הרבה על הנייר, מנסים לקדם וליישם אבל יש הרבה בירוקרטיה ומלחמות ואנחנו לא פוסלים לעשות עוד צעדים כאלה, אך קשה כשהדברים זזים מאד לאט".
דיון חירום
בעקבות התאונה המזעזעת השבוע ועל רקע ריבוי תאונות העבודה באתרי בניה, התקיים ביום שני דיון חירום בבית ההסתדרות, בו הוחלט על הקמת מטה שירכז את הפעילות למניעת תאונות עבודה בענף הבנייה והתשתיות, בראשו יעמוד ח"כ לשעבר איל בן ראובן. פעילות המטה תתוקצב בהיקף של מיליוני שקלים והוא יפעל במשך כל ימות השנה, במטרה להגביר את הבטיחות בענף הבנייה, באמצעות הסברה, הדרכה ופעולות משותפות מול הממשלה. על מטה הבטיחות, כך נמסר, לפרסם בתוך כשלושה שבועות תכנית עבודה שמטרתה שינוי יסודי של תחום הבטיחות בענף הבנייה.
מעבר להחלטה על הקמת מטה, הגיעו בדיון זה להחלטות נוספות וביניהן הדממה בת חצי יום של כל אתרי הבניה בארץ, זאת במטרה לערוך מפגשי הסברה, למידה וחידוד הנהלים וכללי הבטיחות בעבודה. הוחלט כי בעוד שבועיים ייערך כנס חירום והסברה המיועד למעסיקים ולעובדים וכי כל האירועים והכנסים שתוכננו לשנה הקרובה לעובדים ולמנהלים בענף ימוקדו בנושא הבטיחות בעבודה.
הוחלט כי יפעלו לקדם הכשרות בטיחות חדשות למעסיקים ולעובדי ענף הבנייה, באופן מיידי וכי יפעלו במשותף אל מול הממשלה לקידום עקרונות לחקיקה מוסכמת שתסדיר את כל היבטי האחריות לבטיחות באתרי הבנייה, לרבות אחריות המזמין. הוקמו צוותים מקצועיים משותפים אשר יקיימו ישיבות שוטפות למעקב ולטיפול אחר יישום הדברים.
מויאל: "השביתה זה אמצעי לא מטרה. המטרה היא למצוא דרך להציל חיי אדם. אם השביתה תציל חיי עובדים – נעשה אותה, אבל זה לא יפתור את הבעיה. אנחנו הולכים לעצור את האתרים, הנזק מחצי יום כלכלי הוא מאד גדול. בחצי היום הזה נדריך את העובדים ונסביר להם את כל האחריות שיש עליהם. שיקפידו לשים ציוד. שמעסיקים יבינו – מספיק עם ההפקרות".
"עד היום לא הפקנו לקחים ממקרי מוות שהיו, כי אף אחד לא יודע בדיוק, לא מפרסמים, לא יודעים אם הוגשו כתבי אישום על מקרים שהיו. חייבים לקבל את האינפורמציה ממשרד העבודה"
אי אפשר להפיק לקחים
הבעיות לא נגמרות אחרי המוות. גם לאחר שקורות התאונות המצערות – סוחבים חקירות במשך שנים וממעטים בהגשת כתבי אישום נגד החשודים במחדל. אם ניקח את מקרה קריסת החניון ברמת החייל לפני כשנתיים וחצי בו נהרגו ששה בני אדם – התיק עדיין בחקירת משטרה שבוחנת את קיומה או היעדרה של אחריות פלילית של בכירים בחברת "דניה סיבוס" לקריסת החניון. בזמן שהמשטרה "חוקרת", חברת הבניה כבר בונה שם חניון חדש. היעדר הגשת כתבי אישום מונע מההסתדרות ומראשי ועדי עובדי הבניה להפיק לקחים שכן הם לא יודעים לשים את האצבע על הכשלים שהביאו לאותם אסונות.
מויאל: "עד היום לא הפקנו לקחים ממקרים כי אף אחד לא יודע בדיוק, לא מפרסמים כלום, לא יודעים אם הוגשו כתבי אישום על מקרים שהיו. על מנת שנוכל להפיק לקחים ממקרים כמו קריסת המנוף השבוע וכמו ברמת החייל, אנחנו חייבים לקבל את האינפורמציה שמשרד העבודה לא מפרסם".
"ממשלת ישראל באמצעות המוסד לביטוח לאומי משלמת להרוגים ולנפגעים יותר מ-5.8 מיליארד שקל פיצוי. מספיק שייקחו מיליארד וישקיעו בפיקוח ובטיחות, ציוד חדש, שדרוג – אפשר לחסוך כסף ולמנוע תאונות. כיום יש רתיעה בנושא של אכיפת התנועה כי יש מערכת שעובדת ונותנת קנסות, יש מנגנון אכיפה של פיקוח וענישה. בענף הבניה, במשרד העבודה, אין אף אחד מהדברים שמניתי. זאת אומרת, אם מישהו עושה עבירה, נתפס בעבירת בטיחות, אף אחד לא יודע להגיד לי או לתקשורת, מה עשו איתו בסוף החקירה. יש פה כשל חברתי ממדרגה ראשונה וכשל מערכתי שממשלת ישראל אחראית לו. היא דורשת לבנות 100 אלף יחידות בשנה, היא זו שנותנת את ההיתרים, היא זו שנותנת את הקרקעות ואת התנאים למעסיקים ולכן היא זו שצריכה לקחת אחריות", מסכם מויאל.
