בשבועיים האחרונים סערו רחובות בני ברק, ורבים לא ידעו איך לצלוח משבר שנראה היה כי ממשמש ובא. אחד מפוסקי ההלכה הגדולים והמוערכים בציבור החרדי, הרב יצחק זילברשטיין, פרסם פסק הלכה אקטואלי, שעורר הרבה רעש וחשש בשטיבלעך
השכונות החרדיות בירושלים ורחובות בני ברק 'זוכים' כמעט מדי יום חמישי בערב להצפה של אנשים לא מקומיים, 'סתם ישראלים', המגיעים – חלקם עצמאית, רובם בסיורים מאורגנים – לחוות את האווירה המיוחדת שבק"ק לקראת שבת קודש. ומכיוון שלא רק הצבא צועד על קיבתו, הרבים שמגיעים לבני ברק באותו ערב לא מחמיצים את טעימת הצ'ולנט המסורתי היהודי (ה'חמין'), באחת ממספר החנויות שנפתחו למאכלים יהודיים כדת וכדין. קוגלים (ויש אומרים קיגלים) לצד גפילטע פיש, דג מלוח לצד הרינג, וה'כוכב' – הרגל כחושה, שיש מי שמתעב אותה, ולעומתו יש מי שמתרפק בזיכרונות ילדות על הדבר השמן הזה שמתנועע על מצייה עגולה טבולה בשמן.
אלא שבשבועות האחרונים רגשו רחובות בני ברק: הפוסק הדגול הרב יצחק זילברשטיין, שבניגוד ל'גדויילים' רבים, מכיר גם את הדור הצעיר של הציבור החרדי והנהגותיו, הביא באחרונה בעלון 'דברי חמד' פסק הלכה ייחודי, שהסעיר רבים בשטיבלעך.
סיפור המעשה: בחורי ישיבה, שכנראה לא היו עסוקים בסוגיות אביי ורבא קשות, הפנו לרב שאלה ביחס לאכילת צ'ולנט. לא מה מברכים על זה (פשוט, לא?), לא מה נקרא שיעור אלא – ובבקשה החזיקו ראש – האם זה בסדר לטעום מהמעדן המהביל הזה גם בימי חול, בדגש על יום חמישי בערב. צ'ולנט, הם אומרים, הוא 'בגדול' מאכל לשבת, ואף נוהגים להכינו בסירים גדולים לשבת, אך רבים מחזרים על פתחי חנויות הצ'ולנט עד שממלאים כרסם מהחום החום הזה, והחכמים הצעירים שואלים האם יש בכך טעם לפגם, והאם ממידת חסידות ראוי לייחד את הצ'ולנט לשבת בלבד.
הרב זילברשטיין, כדרכו, לקח את העניין ברצינות והביא תשובה ארוכה ומנומקת, עם הרבה מקורות מהש"ס והפוסקים, ובהם מדרש תנחומא, תיקוני הזוהר, הרמב"ן והרד"ק, המדגישים את העניין הגדול בייחוד וכבוד השבת באמצעות מאכלים מיוחדים. הפוסק הרב זילברשטיין מביא לדוגמה פוסקים הסוברים שעדיף לא לאכול דגים בליל שבת, כדי לכבד את סעודת השבת בבוקר בדגים. מזה מסיק הרב זילברשטיין בקל וחומר: "שאם יש להימנע מלאכול מאכל חביב בסעודת ליל שבת, כדי לכבד את סעודת היום, כל שכן שיש לכבדו מימות החול, ואין לאכול בימות החול מאכלי שבת שאוהבים, ואז יוכל לכבד את השבת כדבעי".
הרב זילברשטיין מביא גם סיפורים על הבעל שם טוב והחת"ם סופר, שהתייחסו למאכלים כמו צ'ולנט וצימעס כמאכלי שבת ייחודיים שאין לאכול אותם בימות החול. הוא מדגיש במיוחד את הצ'ולנט, שנרקח מלכתחילה עבור השבת כדי לאפשר אכילת מאכל חם בשבת בבוקר, וכפי שצוין ב"בעל המאור", שמי שאינו אוכל חמין בשבת, "צריך בדיקה אחריו אם הוא מין ואפיקורס".
אם בכל זה לא היה די כדי לשכנע אתכם, אז הנה ה'מכה בפטיש': הרב זילברשטיין מוסיף שבעבר נחשב מאכל הצ'ולנט לכזה שעלול להזיק מבחינה בריאותית. אז תשאלו: נו, אז כיצד בשבת שרי (מותר)? ל"בני יששכר" הייתה (לטעמי) תשובה מוחצת: הוא כתב שבשבת אין צורך לחשוש מנזק בריאותי בשל הצ'ולנט, מכיוון "שהשבת משרה ברכה במאכל", ו"שומר מצוה לא יידע דבר רע". מכלל הן תבינו לאוו. כך בשבת, אבל מי שאוכל צ'ולנט בימות החול, "אין לו שמירה זו".
איך אתם חושבים שפסק ההלכה הזה עבר בבני ברק? ובכן, בוקה ומבולקה. חמישי בלילה בלי צ'ולנט? ומה על העסקים שמתפרנסים מזה? ובכן, לא אלמן ישראל, קול ההמון הגיע מן הסתם לבית מדרשו של הרב, וניתנה הבהרה: לא שאסור בתכלית האיסור. אם ראש הישיבה למשל מתיר לבחורים, אז אין בעיה. וכך גם בנסיבות מיוחדות. נרגענו.
לענ"ד, לא מן הנמנע שההתנגדות הראשונית נבעה מכך שעניין אכילת הצ'ולנט הפך כבר לבילוי מקובל של צעירים, ובילוי זה לא דבר שהרבנים מעודדים; מצד שני, עדיף שיישבו באיזו פינה על צ'ולנט בבני ברק מאשר באיזה בר בתל אביב על בירה, ולך תדע מה יתנדנד בצלחת של השכן, לא?
בתיאבון!
