ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)גאוני הדור – בפעם הבאה שאתם אומרים "הנוער של היום" תיזכרו בנערים ובנערות שלומדים לתואר במקביל ללימודי התיכון. לנו זה לא נשמע כיף, אבל הם דווקא נהנים
כשאלי פורת היה בן 19 הוא החזיק בתואר ראשון ושני. קצת לפני גיל 21 הוא סיים דוקטורט, ובגיל 27, פרופסור פורת מהמחלקה למדעי המחשב, אוניברסיטת בר אילן, בשבילכם, החזיק זמנית בתואר הפרופסור הכי צעיר בארץ. מדובר במקרה מיוחד, אבל לא יחיד לגמרי. כבר שנים שתלמידי תיכון פוקדים את האוניברסיטאות דרך תכניות אקדמיות מיוחדות – לעתים לומדים מספר קורסים וצוברים נקודות זכות להמשך, ולעתים – מסיימים תואר ראשון במהירות בזק, בשנה י"ג. ובחינוך הדתי האתגר גדול אף יותר, כשמקצועות הקודש תופסים נפח גדול ונוסף על לימודי התיכון.
כשהתיכון הטכנולוגי אמי"ת בר אילן הוקם לפני 40 שנה בדיוק, מטרתו הייתה לקדם תלמידים חכמים במיוחד שמתעניינים במקצועות המתמטיקה והמדעים לעודד אותם להתחיל את לימודי התואר תוך כדי התיכון. "בגלל שאלו ילדים מאוד מוכשרים היה מקובל אז שמי שהוא מאוד מוכשר יקדם עניינים מהר, וכהמשך לכך יעשה גם תואר. הרעיון המרכזי נולד ממקום של לסיים את הבגרות במתמטיקה מהר ולהתחיל תואר במתמטיקה, כיום משלבים גם תארים אחרים מעולם המדעים". אומר תומר שופר, מנהל בית הספר.
גם ישיבת תורה ומדע שבראשה עומד הרב צפניה קלרמן הוקמה במטרה דומה, אי אז לפני 20 שנה, על ידי הרב עמוס קליגר. "המטרה של הישיבה הייתה מלכתחילה להביא אליה תלמידים מחוננים כדי לחבר בין לימודי תיכון לבגרות ובין אקדמיה, שתלמידי תיכון מוכשרים יסיימו תואר כבר בתקופת התיכון", מסביר שימי ביטון, מנהל הישיבה. "התלמידים עושים תארים במדעי המחשב, אלקטרוניקה ואלקטרו אופטיקה במסגרת המרכז האקדמי לב".
מה בוער?
"זה לא עניין של בוער, אלא של שעמום במערכת נורמטיבית. תלמידים שהם מאוד חכמים ומצטיינים שנמצאים בבתי ספר רגילים לא מאותגרים במערכת. התלמיד מרגיש שהוא מבזבז את הזמן בתיכון, הוא משתעמם שם, זה קטן עליו. הישיבה נותנת מענה לתלמידים הללו לקדם ולאתגר את עצמם, כשהמטרה היא לקדם אותם גם בצד הערכי התורני, לימודי קודש ותיכון ברמה מאוד מאוד גבוהה, ובמקביל לנסות ולרכוש ידע אקדמי שהוא מעבר לתכנית הלימודים", משיב שימי.
"תלמידים שהם מאוד חכמים ומצטיינים שנמצאים בבתי ספר רגילים לא מאותגרים במערכת. התלמיד מרגיש שהוא מבזבז את הזמן בתיכון, הוא משתעמם, זה קטן עליו"
ילדים חכמים זה לא פשוט
גם לגאונים זה לא פשוט ללמוד תואר במקביל לתיכון ולבגרויות, בטח במקצועות כמו מתמטיקה, מדעים ומחשבים. התלמידים שנפשם (או נפש הוריהם) חפצה במסלול הזה, יודעים להגיע לבתי ספר שמוכוונים לכך, ומתחשבים בלימודי התואר.
תומר: "זה לא שעכשיו מבחינתנו אם הוא עושה תואר אז הוא יעשה בגרות מינימאלית. ממש לא. הם לומדים את התכנית המלאה שלנו ועושים תואר במקביל. הוא ילד עמוס בי"א ובנוסף הוא גם עושה תואר באוניברסיטה. אבל, אנחנו יודעים להתחשב בזה ולהתגמש. אם לתלמיד יש מבחן באוניברסיטה וגם אצלנו נמצא את הדרך להתחשב בו. ברוב המוסדות שאני מכיר, ודאי בחינוך הדתי, לא רוצים שהתלמיד יעשה תואר 'על חשבון' בית הספר".
שימי: "במערכת שלנו יש לימודי אקדמיה ותיכון ביחד. ללא שום הנחות. התלמיד חייב כמו כל סטודנט רגיל לעמוד בכל הסטנדרטים. האתגר הוא שהם לא יפספסו שום דבר מלימודי התיכון לצד לימודי האקדמיה שהם מאוד מקובעים ותובעניים. אנחנו כל הזמן מנסים לאזן כדי לאפשר את זה. מצד שני, בכל מיני אירועים- טיול שנתי, מסע פולין, ל"ג בעומר וכו', אנחנו מנסים לעמוד בסנכרון מלא מול האקדמיה כדי לבוא לקראת התלמיד מצד אחד אבל שהוא לא ייפגע בצד האקדמי בכלל".
וזה לא רק עניין של תזמון ועומס לימודי. "ילדים חכמים זה לא דבר פשוט", אומר תומר. "הרעיון הוא להגיע למצב שהתלמיד גם ממצה יכולות וגם לא מאבד את הדברים הקריטיים. אני נלחם על פעילות חברתית – זה הדבר המרכזי מבחינתי. לא שווה להיות אדם מאוד חכם ולא חבר. אנחנו שומרים על מסגרת מצד אחד, תומכים בהם וגם נותנים תמיכה רגשית. חבר'ה מאוד חכמים מאוד צריכים תמיכה רגשית בזה שהם מנהלים שתי חזיתות מאוד מורכבות. י"א היא קשה בפני עצמה ועם תואר במקביל היא פי כמה יותר קשה. מישהו צריך להיות שם כדי לעזור בהתמודדות לילד שיש לו משימות רבות".
שימי: "אנחנו מאוד דורשים מהתלמידים ומצד שני חשוב לנו הפן נפשי של הילד. אנחנו שמים דגש על הפן החברתי. זו הנקודה הרגישה והמשמעותית ביותר. הייחודיות שלנו היא המרקם האנושי. כל התלמידים נמצאים יחד ולומדים ביחד את הקורסים באקדמיה, ככה שחווית הבגרות והתיכון לא מתפספסת להם. אין מעמדות והפרשי גיל, כולם עוזרים אחד לשני ויש להם עזרה וליווי בלימודי האקדמיה. מעבר לזה, לנו מאוד חשוב לתת את המסגרת החברתית, כמו שיש בכל ישיבה נורמטיבית. רוב התלמידים מדריכים בתנועות נוער. חשוב לנו שהם יעשו גם דברים אחרים מעבר ללימודים".
צריך ליהנות ללמוד
איתן גולדשמיט, תלמיד ישיבת תורה ומדע בכיתה י"ב לומד תואר במדעי המחשב במרכז אקדמי לב, שהוא עתיד לסיים בשנה הבאה. "לפני שהגעתי לישיבה אמרו לי שבמקום הזה עושים תואר במדעי המחשב וזה מאוד מאתגר וצריך לעשות את זה רק אם ממש אוהבים את זה. החלטתי ללכת על זה", הוא מספר. "כמעט כל התלמידים פה עושים תואר, אני לומד עם סטודנטים שהם חבר'ה מהכיתה שלי, בגילי, כמוני, שהולכים לקורסים ביחד".
איך משלבים הכל?
"הסוד זה לסדר את הזמן. וזה שהתואר הוא חלק מהתיכון זה מאוד עוזר. בזמן של הבית החלטתי שלא אגע בלימודים בכלל. הייתי מדריך שנתיים בעזרא, וידעתי באיזה שעות וימים אני מכין פעולה בכל שבוע. מצליחים לראות שיש זמן להכל בסופו של דבר".
אתה ממליץ לאנשים אחרים לעשות את זה?
"המסלול שלנו מאוד קשה ומורכב אבל מאוד טוב לאנשים שאוהבים את זה ונהנים מזה. בשביל ללמוד כל כך הרבה צריך באמת להתחבר לזה. אם לא נהנים מזה אתה סתם שורף לעצמך, כמו שאומרים, את הילדות. מי שאוהב ללמוד, אוהב את הידע, לא יתחרט שהוא הגיע. מי שלחצו עליו להגיע יתחרט על זה", משיב איתן.
"בשביל ללמוד כל כך הרבה צריך באמת להתחבר לזה. אם לא נהנים מזה אתה סתם שורף לעצמך, כמו שאומרים, את הילדות"
כמו לשחק כדורסל
לא הרבה לפני שהוא נהיה פרופסור, פרופ' פורת בחר ללמוד באמי"ת בר אילן כיוון שידע מגיל צעיר שהוא רוצה ללמוד תואר במדעי המחשב – ומהר. "זו הייתה התקופה הכי כיפית בחיים שלי", הוא אומר. "זה שהייתי קטן זה גרם לכולם בתואר לרצות להיות חברים שלי. במקום לצאת עם חברים בגילי הייתי יוצא עם חברים שגדולים ממני ב-6 שנים. עשיתי מה שאני אוהב. זה כמו שאנשים משחקים שעות כדורסל – הם אוהבים את זה. זה לא שעשיתי את זה בשביל הציון או כדי להספיק מהר, עשיתי את זה בגלל שאהבתי לעשות את זה. הייתי עושה את זה שוב".
והיום, כשאתה פוגש כמרצה נערים שעושים את זה?
"אני מאוד מקנא בהם. יש אנשים שנהנים מזה, כמוני, ויש אנשים שרואים עליהם שזה פחות מתאים להם והם שם מתוך לחץ. כל מי שמגיע לשם הוא מאוד חזק, מי שמצליח פחות זה כנראה כי הוא לא נהנה כי יש עליו עומס, וזה לא יהיה לו טוב גם להמשך. עדיף לו לסיים עם ממוצע יותר טוב בעוד כמה שנים", משיב פרופ' פורת.
"זה כמו שאנשים משחקים שעות כדורסל כי הם אוהבים את זה. למדתי תואר במהלך התיכון לא בשביל הציון או כדי להספיק מהר, אלא בגלל שאהבתי לעשות את זה"
לא מספיק להיות גאון
למי דבר כזה יכול להתאים? מסתבר שלא מספיק להיות גאון. "להיות גאון זה יכול לעזור, אבל המרכיב הקריטי להצליח בתכנית כזאת זה להיות אדם מסודר שיודע בגיל הזה כבר להגדיר לוח זמנים. אלו דרישות מהחיים של אדם מבוגר", מסביר תומר.
מה עם תלמיד שלא מסתדר?
שימי: "יש לנו מערך של אנשים שעוברים יחד עם ההורים על כל תלמיד ותלמיד כדי לבחון איפה הוא נמצא, גם בצד הנפשי. לראות שהוא יכול להכיל את זה ולא מתמוטט. ואנחנו לפעמים מזמינים את ההורים ואומרים להם שהילד שלהם לא מתאים לתואר בצד של הבשלות הרגשית כרגע. ויש לנו מענה שאנחנו נותנים לתלמידים מסוימים שלא ירגישו שהם מבזבזים את הזמן שלהם".
תומר: "יש תלמידים שזה האושר שלהם. הם מסתדרים. זה דבר מעולה למי שזה מתאים לו. אנחנו יודעים לתמוך ולעזור, אבל צריך לבחון כל הזמן את הממד הרגשי. נגיד, הממד הדתי- אני כל כך בטירוף שאין לי זמן אפילו לשאול שאלות של ילד מתבגר. זה לא נכון. יש משהו מאוד חזק במרוץ אבל תמיד צריך לשים לב מה הקורבנות שהקרבנו בדרך ולעקוב אחרי הילד הספציפי – האם בשבילו זה נכון. יש תלמידים נורא חכמים שבסופו של דבר מוותרים או מורידים תפוקה אצלנו או באוניברסיטה".
"יש משהו מאוד חזק במרוץ אבל תמיד צריך לשים לב מה הקורבנות שהקרבנו בדרך ולעקוב אחרי הילד הספציפי – האם בשבילו זה נכון"
האם מה שהיה אולי נכון ומתאים לפני 20 ו-40 שנה – נכון גם היום? תומר, שמעיד כי כיום באמי"ת בר אילן לא יכווינו את התלמידים המצטיינים לעשות תואר, אלא יאתגרו אותם בתוך בית הספר, מאמין שחל שינוי בנושא. "בימינו עולם המחוננים עובר תהליך, הפסיק לדבר במושגים של קצב ועבר לדבר במושגים של רוחב ועומק. הנושא של ה'מהר' פחות משחק בימינו – זה לא נורא דרמטי אם אהיה דוקטור בגיל 29, 30 או 32. במקום לסיים את הבגרויות יותר מהר מנסים לתת העמקה, ורוחב דעת, מקומות שמאפיינים מחוננות באותה מידה. העתודה המדעית טכנולוגית למשל, נותנת לתלמידים את האפשרות להרחיב ולהעמיק בלי לעשות דברים דווקא יותר מהר.
"השינויים המובהקים ביותר בשנים שחלפו הוא הנושא של הליווי הרגשי. ליווי היה תמיד, אבל היום יש גם ליווי רגשי לתלמידים, לא רק טכני. האם טוב לך, איך אתה מרגיש כשאתה נכשל, להיות כתובת עומק. זה שינוי מהותי בבית ספר בכלל וכלפי החבר'ה האלה בפרט", הוא סבור.
