ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)ריקוד הדגלים – "אין שום סיבה שהוא לא ימשיך במסלול הרגיל" * ערביי מזרח העיר ירושלים – "רובם רוצים לחיות איתנו בשלום. אנחנו שמים 'פול גז' על פיתוח מזרח העיר כדי להקטין את הפערים" * הצעירים שעוזבים את העיר – " יש מחסור משמעותי בדירות בירושלים, אנחנו בונים כעת אלפי יח"ד ומקומות תעסוקה" * ראש עיריית ירושלים משה ליאון בריאיון פתוח
מוטי זפט וליאת שוקרון
ערב לפני הריאיון שלנו עם ראש עיריית ירושלים משה ליאון, נשמעו זעקות אכזבה בכל עיר הבירה – הפועל ירושלים (כדורסל), שהייתה כל כך קרובה, הפסידה בגמר ליגת האלופות 77:70 לטלקום בון הגרמנית.
"האמת שהיה לי עצוב אתמול בערב", אומר ליאון, שצפה במשחק בהקרנה מיוחדת שהעירייה סיפקה לצעירים הירושלמים בשכונת מלחה. "היו כמה רגעים שחשבנו שהנה, ננצח, אבל זה לא הגיע. ומצד שני – שאפו גדול להפועל. זו הייתה עונה יפיפייה שלהם. הם התחילו את העונה במצוקה תקציבית רצינית מאוד והם קטפו את גביע מדינת ישראל והגיעו לגמר אליפות אירופה. נקווה שלפחות הם ייקחו את הפלייאוף".
עוד דבר אחד חשוב שמתרחש בשבוע הזה, בסדר גודל מעט שונה, הוא יום ירושלים, ואיתו הצעדה המסורתית – ריקוד הדגלים. גם השנה המצעד הזה יעבור במתווה המלא – כולל הרובע המוסלמי ושער שכם.
למה שהמסלול יישאר בתוואי הזה בתקופה הנוכחית? אתה רגוע שהכל יעבור בשלום?
"זה יהיה זחוח לומר שאנחנו לא מודאגים, אבל מצד שני- אין פה שום חידוש. ריקוד הדגלים כבר עשרות שנים נמצא על המסלול הזה של שער שכם ושער יפו ואין שום סיבה שהוא לא ימשיך כהרגלו כמו בכל שנה, וזה גם מה שיהיה השנה בעזרת ה'. אני רק מצפה ומקווה שהצועדים יכבדו את תושבי המקום של אותם אזורים. בשביל קידוש ה'. צריך להראות בסופו של דבר שאנחנו מתייחסים לציבור – לא משנה מי הוא – בכבוד אנושי. מעבר לכך אין לי ספק שזה יעבור בשלום, ובמקביל, כמובן המשטרה וכל הכוחות נערכים לכך".
אתה מתכוון לדברים מסוימים שקרו בעבר?
"לפעמים אנחנו רואים מקרים מעטים שחלק מהתקשורת הופכת אותם להיות העיקר – אבל אני יודע שמדובר במקרים מעטים, שבהם מתייחסים לא יפה, בלשון המעטה, לתושבי המקום. לא צריך לעשות את זה. אגב, אני כמעט כל שבת בכותל המערבי ועוברים שם הרבה מאוד דתיים וחרדים בדרך לכותל בשער שכם ובשער יפו, מתייחסים יפה לתושבים – ואין שום סיבה שגם במצעד הדגלים לא יהיה את אותו יחס מכבד".
המצעד בפרט, ויום ירושלים בכלל, מזוהים כמעט בלעדית עם ועל ידי הציבור הדתי לאומי. היכן נכשלנו בהנחלת היום הזה לכלל הציבור?
"שאלה טובה", משה ליאון מתחיל להשיב. "אין ספק שמי שמתפלל לירושלים 3 פעמים ביום ומזכיר בכל הזדמנות- גם כשהוא מתחתן וגם יום יום בברכת המזון את ירושלים – ירושלים עושה לו משהו אחר מאשר מי שלא מזכיר את ירושלים מספר פעמים ביום. ירושלים היא גם עם היבט דתי, היבט של קדושה והיבט של בית המקדש, ומטבע הדברים אנחנו חשים שהציבור הציוני דתי מתייחס ביתר כבוד ואהבה ליום הזה.
יכול להיות ששאר הציבור רואה את זה שירושלים מאוחדת כמובן מאליו".
אולי יש מקום שדווקא עיריית ירושלים, כמו שהיא מעודדת תיירות מחו"ל ומהארץ, תתמקד, ולו בבני נוער, בחיבור לעיר?
"אני חושב שזה תפקידה של הממשלה לדאוג שבני נוער יגיעו ביום כזה – או בכלל – לירושלים. וזה קורה. הרבה לא ירושלמים מגיעים ליהנות מהעיר".
כמי שלא גרים בירושלים וניזונים בעיקר מהתקשורת – נראה די מפחיד להסתובב באזור הכותל כיום, בפן הבטחוני.
"אתם חושבים שזה מפחיד?", ליאון מופתע. "אני חושב שהכותל הוא בלתי נפרד ממערב העיר – עם אותו ביטחון שמסתובבים איתו במערב העיר, מגיעים גם לכותל. מי שחושש מכזה דבר אני ממליץ לו לבוא בשבת ברגל לעיר העתיקה ולהבין שזה מקום מאוד מאוד בטוח. אני חייב לומר שערב שבת בכותל זו חוויה מרנינה בכל פעם מחדש – מדהים לראות את עשרות אלפי ה'עולים לרגל' לכותל בשבת, מתפללים ואוהבים את ירושלים".
זה יהיה זחוח לומר שאנחנו לא מודאגים, אבל מצד שני- ריקוד הדגלים כבר עשרות שנים נמצא על המסלול הזה של שער שכם ושער יפו ואין שום סיבה שהוא לא ימשיך כהרגלו. אני רק מצפה ומקווה שיכבדו את תושבי האזור
לבלום את ההגירה
עוד נושא שהיה מאוד אקטואלי בשבוע הזה הוא קרן הארנונה. רשויות רבות שבתו – ואף לא קיימו לימודים ביום ב'. ירושלים לא הייתה ביניהן.
ליאון מסביר: "הנושא הזה שכל דבר זה שחור-לבן ושביתה או לא שביתה – זו לא הדרך שלי. קודם כל, מי שקובע זו הממשלה. ההצעה של קרן הארנונה זו הצעה כלכלית של משרד האוצר. הפכו אותה ישר למאבק בין חילונים לחרדים. מה הקשר? למשל, בני ברק היא לא עיר שאמורה ליהנות מהדבר הזה, כי יש בה שטחי תעסוקה שלה ותאורטית יכול להיות שהיא אף תצטרך לתרום לקרן הזו.
"אני לא חושב שאנחנו כראשי ערים צריכים לשבות על החלטת ממשלה. בטח לא ירושלים. ירושלים מבחינה תקציבית מקבלת את המענק שלה ממשרד האוצר ולכן אנחנו לא חלק מהנושא הזה".
וירושלים מתמודדת עם אתגרים, בין היתר, כלכליים – עם ריבוי אוכלוסיות חלשות ונתמכות, הגירה שלילית של מי שהיו האוכלוסייה החזקה בעיר, ועזיבה של חברות הייטק לטובת ערים אחרות – שדווקא נעצרה לאחרונה בעקבות השקעות ומענקים מצד העירייה ומשרדי הממשלה שהיו נחושים לעודד חברות לפתוח מרכזים בירושלים.
רבים מבוגרי מוסדות ההשכלה הגבוהה שבעיר עוזבים אותה אחרי סיום התואר או התעודה וזוגות צעירים ומשפחות – רחוקים מלהיות מסוגלים לקנות בעיר הבירה דירה או בית.
"כשמנתחים את מצב ההגירה קודם כל רואים שזה מכל הרבדים של האוכלוסייה – החזקה וגם החלשה, כי יש מחסור משמעותי בדירות בירושלים, שלא נבנו בכמות מספקת הרבה מאוד שנים אחורה", ליאון מסביר. "אנחנו בונים עכשיו אלפי יחידות דיור, אני מקווה שנשתלט על מחירי הדיור בעיר ונמתן אותם – אבל לא נוכל להבטיח את זה, משום שהביקוש לגור בירושלים רק הולך וגדל. בכל מקרה, ברגע שהמסה הזו תיבנה אין לי ספק שנראה הגירה חיובית ותוך שנתיים כבר נבחין בהבדל.
"ולגדל פה משפחה – זה נהדר", ראש העיר מחדד. "קודם כל, מערכת החינוך בירושלים היא ברמה מאוד גבוהה. יש בה את כל סוגי החינוך. בגלל גודלה של העיר יש כאן היצע של חינוך שאין כמעט באף מקום בארץ. ועם כל הפיתוח של ירושלים – כיף לגור בירושלים. אני לא נולדתי כאן, עברתי לכאן ואני אוהב כל יום שאני גר בירושלים".
ומה לגבי תעסוקה בעיר? אחת הסיבות לעזיבת צעירים ומסיימי תארים, למשל, היא מחסור במקומות עבודה.
"אנחנו בונים ומתכננים 2 מיליון מטרים של תעסוקה – ורק כדי לסבר את האוזן, בתחילת הקדנציה שלי היו 4 מיליון מטרים לתעסוקה בכל העיר. כלומר, כעת יש גידול של 50% במקומות תעסוקה, חברות יעברו לירושלים ותהיה כאן התקדמות רצינית בתעסוקת הייטק בעיר. כל מה שצריך לעשות זה לבנות".
כשמנתחים את מצב ההגירה השלילית מהעיר רואים שזה מכל הרבדים של האוכלוסייה, כי יש מחסור משמעותי בדירות בירושלים, שלא נבנו בכמות מספקת הרבה מאוד שנים אחורה
מה שקורה במזרח העיר
מזרח ירושלים הוא עוד אחד מאתגריה של העיר המגוונת והמורכבת גם ככה. תושבי מזרח ירושלים משלמים ארנונה, בעלי זכות הצבעה – אך הם לא מצביעים בבחירות המוניציפליות. מדובר באזור שרובנו לא היינו רוצים לפספס פניה ולהיכנס אליו בטעות, אך משה ליאון מבקר בו הרבה, וסבור, לשאלתנו, שההחלטה לאחד את מערב העיר ומזרח העיר הייתה נכונה, על אף המורכבות שהיא מביאה איתה.
ליאון: "ההחלטה לאחד את ירושלים הייתה החלטה מוצדקת ונכונה. מה שנעשה אחר כך זו טעות – אבל אנחנו מתקנים את זה. ההתנהלות הייתה שגויה, כי כשמקבלים החלטה לאחד את מזרח העיר עם מערב העיר – צריך להשקיע בשני האזורים באופן דומה, לנהוג כריבונים – להשקיע בכבישים, בניקיון, בבתי הספר".
יש לכם תוכניות פיתוח משמעותיות במזרח העיר – זו פעם ראשונה שזה קורה?
"אנחנו, העירייה וחלק גדול יחד עם הממשלה, עכשיו מסיימים את תוכנית החומש הראשונה שהייתה במזרח העיר – תוכנית שהחלה אחרי 51 שנה שלא הייתה תוכנית כזו עבורם! בימים אלו אנו אמורים לאשר ביחד עם הממשלה את תוכנית החומש הבאה למזרח ירושלים. אנחנו עכשיו שמים 'פול גז' על מזרח העיר כדי להקטין את הפערים שבין מזרח העיר למערב העיר".
והם מוקירים תודה? כי לא מעט מהמפגעים יצאו ממזרח ירושלים.
"הם מאוד מוקירים תודה, ובואו נדבר על המספרים", הוא אומר, ומפרט: "אנחנו מדברים על 330-350 אלף תושבים במזרח העיר. זו העיר הערבית הגדולה ביותר במדינת ישראל. אם נשווה – בנצרת יש כ-100 אלף תושבים. בירושלים – מדובר על כשליש מתושבי העיר. רובם רוצים לחיות איתנו בשלום, ואני יודע את זה כי אנחנו בודקים את זה".
למרות חלקם באוכלוסיית העיר, כיום אין חברי מועצת עיר ערביים בירושלים. אבל אם הם ישנו את האסטרטגיה ויקימו מפלגה מאוחדת – לכאורה הם יכולים להשתלט על כשליש מהעירייה.
"הם יכולים להיכנס לעירייה ואולי אפילו זה יהיה צעד נכון מצידם כדי להשפיע על מה שהם מקבלים – וצריך לקחת את זה בחשבון שזה בהחלט אפשרי, אבל כמו שלא יהיה יהודי שמכריז על מועמד אחד ויש כמה מפלגות בין היהודים – אני לא רואה גם אותם מתאחדים כמקשה אחת כדי להצביע למועמד מסוים. הם מפולגים כמונו בין כמה מפלגות".
ההחלטה לכלול את שכונות מזרח העיר בתוך ירושלים הייתה החלטה מוצדקת ונכונה. מה שנעשה אחר כך זו טעות, כי כשמקבלים החלטה לאחד את מזרח העיר עם מערב העיר – צריך להשקיע בשני האזורים באופן דומה
זה לא ייאמן, אבל בתוככי ירושלים, בתי הספר במזרח העיר לומדים על פי חומרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. בעירייה מתאמצים להחליף את שיטת החינוך הזו במסלול לתעודת הבגרות הישראלית.
ליאון מזדעק: "לא יכול להיות מצב שאחרי 56 שנה מערכת החינוך שם ברובה היא מערכת פלסטינית – אין בזה היגיון. ומסתבר, שהם מאוד רוצים את תכנית החינוך הישראלית. בכל בית ספר שאנחנו פותחים המקומות ישר נתפסים, יש ביקוש גבוה מאוד. ובסוף, הורה זה הורה והוא דואג לילד שלו שיהיה לו עתיד טוב.
"לתכנית החינוך הישראלית יש שני יתרונות משמעותיים: רמת הלימודים הגבוהה – מי שיש לו בגרות ישראלית יכול להשתלב במוסדות ההשכלה הגבוהה ברחבי הארץ, והדבר השני – אין הסתה. חומרי ההסתה בשיטת הלימוד הפלסטינאית הם מאוד קשים. ברגע שהילדים עוברים לשיטה הישראלית אתה מעניק להם חינוך מתון שאומר את האמת".
סטטוס קוו
בעבר ירושלים אופיינה, בין השאר, במלחמות השבת בכבישים. מבחוץ נראה כי הגזרה הזו שקטה לגמרי, ביחסי דתיים- חילונים. איך עושים את זה?
ליאון: "על ידי הרבה הידברות בין התושבים, אני מנהל את ההידברויות האלה, מדבר ומשוחח. בסופו של דבר מה שמיוחד בירושלים זה שכל תושב ירושלים מבין שהוא צריך לגור זה לצד זה ולא זה במקום זה. כל תושב מבין שיש לו גם שכן חילוני, גם שכן חרדי, גם ציוני דתי, גם לייט, גם ציוני דתי חרד"לי – וכל סוגי האנשים בסופו של דבר לומדים לגור ביחד ולהבין אחד את הצרכים של השני. כשאנחנו מדברים על סטטוס קוו – זו ירושלים".
בקרוב יתקיימו בחירות מוניציפליות. מה אתה רואה כהישגים הגדולים שלך בראשות העיר מאז הבחירות האחרונות?
"מהפכה. יש מהפכה בירושלים. קודם כל המהפכה שראו אותה כבר אחרי שנה זו מהפכת הניקיון. ירושלים היא עיר מאוד נקיה כיום ולפני כמה שנים היא הייתה עיר מאוד מלוכלכת. בנוסף, העיר מאוד יפה מבחינת הבינוי של שטחי ציבור כולל כיכרות וגנים ושיפור של הגנים בצורה משמעותית.
"המהפכה הגדולה יותר היא למעשה בתחום בניית הדירות למגורים, בתחום התעסוקה וגם הרכבת הקלה שהיא בשלב מאוד מתקדם גם כשאני משווה את זה למקומות אחרים בארץ – הרכבת הקלה תגרום לכך שיהיה אפשר לנוע בירושלים ממקום המגורים למקום התעסוקה מבלי להשתמש בכלי רכב פרטיים".
בפעם הקודמת לקחת את הבחירות לראשות העיר בגדול, אבל רשימתך למועצת העיר לא התרוממה. הפקת לקחים לפעם הזו?
"הרשימה שלי לא נבחרה משום שהייתה טעות טכנית שלא שמנו על הפתק את המילים 'בראשות משה ליאון' אז חלק גדול מהאנשים שרצו להצביע לא מצאו את הפתק. ידעתי שאני הולך לקראת זה אבל כבר אי אפשר היה לתקן את הטעות. אני בטוח שבבחירות האלה בעז"ה תהיה לי רשימה מכובדת עם מספר מנדטים".
ראינו מעבר של לא מעט ראשי ערים אל המגרש הלאומי. יש לך שאיפות בפוליטיקה הארצית?
"אני אשאר בתחום המקומי, בתחום הירושלמי", הוא נחרץ. "אני מאוד אוהב את התפקיד הזה של ראש העיר ירושלים ויש לי עוד הרבה מה לעשות".
(במדבר תשפ"ג)
