הכיפה שלנו ושלהם

המלצה לתפארת ההמלצה

"אני ממליץ כי הוועדה לבחירת דיינים תתכנס בהקדם ותחליט האם הדיין הרב יצחק יוסף (הרשל"צ, הרב הראשי ונשיא בית הדין הגדול בירושלים. מ.ז) ראוי להמשיך בתפקידו כדיין בבית הדין הרבני הגדול", כתב בימים אלה נציב תלונות הציבור, השופט (בדימוס) אורי שוהם. זו פעם שנייה שהוא נוקט בסגנון זה. בפעם שעברה הוא המליץ, בדיוק אותו הדבר, בפני השר לענייני דתות. להערכתי, כמו שאז לא יצא מזה כלום, כך יהיה גם הפעם. על מה יצא קצפו של הנציב? ובכן, אין זה סוד שכמה רבנים נושאי משרה בכירה, בהם הרב הראשי לישראל הרב יצחק יוסף לוקחים את תפקידם הרבני בשיא הרצינות, יעטו את הגלימה בכל הכבוד הראוי, אך ינהגו באופן אחר לגמרי לגלימה ה'חילונית' של תפקידם ולחלק מהחובות שהמעטפת ה'ממלכתית' לכאורה אמורה לחייבם. התערבות בפוליטיקה, למשל. לא מעט רבנים, של ערים וראשיים, הולכים לאספות בחירות של מפלגות מאוד ספציפיות, גם אם הן בכיסוי של 'עצרות תפילה', וגם אם לא מוציאים מפיהם את ה"שם המפורש" (של המפלגה הספציפית) מעל במת הכבוד, עצם נוכחותם שם עם כל האנ"ש, מדברת בעד עצמה. ראוי? חוקי, בטח לא. אבל למי אכפת. נחזור לנציב ולרב יצחק יוסף. על מה יצא הקצף? הפעם על התייחסותו של הרב יוסף לבג"ץ. בין היתר, אמר הרב יצחק יוסף: "אתם יודעים שהבג"ץ כל דבר הוא מרגיש את עצמו מעל כולם, כל דבר הוא מתערב. כמו עכשיו מחייבים אותנו לעשות מבחנים לנשים. הגישו בג"ץ עלינו, מה עם הנשים, גם הן צריכות להיות רבניות, רבניות הכוונה כמו הרפורמים, רבה… כותבים הבג"ץ שהרבנות הראשית לישראל חייבת לעשות מבחנים לנשים… אחרי שמנדלבליט כתב לי חוות דעת שאני חייב לשמוע לבית המשפט ואם לא, יאשימו אותי בביזיון בית המשפט, שלחתי הודעה למנדלבליט: אני לא אעשה בשום פנים ואופן מבחן לנשים, אני לא אעשה מבחן לנשים רבניות כמו הרפורמים…"

הרב יוסף טען כי תפקידו הדומיננטי הוא רב ראשי, ולא דיין שהוא תפקיד וולונטרי. (הרב יצחק יוסף ועמיתו הרב הראשי הרב דוד לאו התחלפו באמצע הקדנציה בתפקידים נשיא מועצת הרבנות הראשית מזה ונשיא ביה"ד הרבני הגבוה מזה. מ.ז.).

כאמור, נציב תלונות הציבור, השופט (בדימוס) אורי שהם לא קנה את ההסבר של הרב יוסף וקבע: "תמהני האם מאמין הרב יוסף, כי דיין אשר משמש גם כ'רב ראשי או רב עיר', יוכל להשתלח בדבריו ככל העולה על רוחו, להצהיר בריש גלי, כי יתעלם מהוראות בית המשפט העליון, ולשאת דברי נאצה כלפי ציבורים גדולים בחברה הישראלית".

שהם הוסיף: "מדובר בדיין, אשר למרות כל הקביעות, הן של בית המשפט העליון, והן של נציבי תלונות הציבור על שופטים, אינו מפנים את אשר הוחלט בעניינו, ופעם אחר פעם הוא הולך ומחריף את התבטאויותיו, ומוסיף להצהיר, כי החלטות וקביעות של בית המשפט העליון, לא יכובדו על ידו… במצב דברים שכזה, לא ניתן להסתפק בקביעה כי מדובר בתלונה מוצדקת", והמליץ שהוועדה לבחירת דיינים תתכנס בהקדם, ותחליט האם הדיין הרב יצחק יוסף ראוי להמשיך בתפקידו כדיין בבית הדין הרבני הגדול. אגב, את הקובלנה נגד הרב יצחק יוסף הגישה התנועה הרפורמית. כך או כך, במציאות הפוליטית בישראל, הוועדה לבחירת דיינים תחליט להדיח את הרב יצחק יוסף מתפקידו (זה לא יקרה. באחריות), רק לאחר שיצמחו לי שערות על כף היד, או בקרחת. המאוחר מבין שניהם.

עוצמה הלכתית חסרה

בשבוע שעבר מלאו שבע שנים לפטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. השר הרב רפי פרץ כתב בפוסט, כי בעת שכיהן כרב הצבאי הראשי לצה״ל, היתה המולה גדולה סביב הגיורים הצבאיים. היו קולות שאמרו שהגיור הצבאי לא מספיק טוב ולכן מתייחסים אל המתגיירים כסוג ב׳. הרב פרץ מספר כי פנה אל הרב עובדיה יוסף ואמר לו: ״הרב, זו חרפה, מדובר באלפי חיילים. צריך אדם עם כתפיים רחבות שיבוא ויאמר דברים ברורים״. הרב עובדיה יוסף השיב במכתב בו כתב: ״הריני בזה מאשר שכל החיילים שגוירו על ידי הצבא כולם כשרים למהדרין וכולם חלק מעם ישראל כדת וכדין", והוסיף: ״אני רק מבקש ממך שתעשה בדיקה מעמיקה ותראה שהכל עובד כמו שצריך בכדי לעבור גיור״. מסכם הרב פרץ: "כזו עוצמה הלכתית הייתה לו. מול כל הרעשים ידע לפסוק את הפסקים האמיצים ביותר. דווקא בימים אלו חסרונו של הרב עובדיה מורגש כל כך. מנהיג רוחני בכזו קומה שפוסק מתוך עוצמה הלכתית, מתוך יהדות מקרבת ומתוך רצון לפעול למען עם ישראל ותורת ישראל". אמת ויציב.

למה הרב מתבייש בכיפה?

בטיפ טיפה זמן מסך בטלוויזיה, שלא עסק בענייני הקורונה, טראמפ או נתניהו, הציבו בחלק מהרשתות פוקוס על החוק למניעת אלימות כלכלית מצד גברים כלפיי נשותיהם. באופן חריג, כמעט בכל התוכניות אלה שהתנגדו לחוק היו ארבעה חברי כנסת, חובשי כיפה סרוגה, ונימוקיהם עימהם. עבור הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה וראש מכינת "רוח השדה", זה היה כבר צעד אחד יותר מדי. בפוסט חד ונוקב שהעלה, כתב הרב עופרן, בין השאר:

"אף פעם לא התביישתי בכיפה שלראשי. גם לא כאשר טפלו למגזר שאליו אני משתייך עוולות וזוועות. לא כשאמרו לי ש'אתם רצחתם את רבין' וגם לא כשהאשימו אותנו בתג מחיר. ידעתי תמיד שה'פרופיילינג' הזה הוא טעות בזיהוי והשמצה פרועה. אותן תופעות מכוערות הן שוליים של שוליים, שהרוב המוחלט מתנגד להן בתוקף ובעוז. יכול להיות שההאשמות הללו שירתו מישהו מבחינה פוליטית, אבל סהדי במרומים שאין בזה אפילו קמצוץ מן האמת. "בחודשים האחרונים, לראשונה בחיי, אני מוצא את עצמי מדי פעם מתבייש ומתכווץ בקבוצה שהיא אני, עצמי ובשרי, ביתי ומבצרי. שוב ושוב, נשמעים מסביב קולות עוול שהדוברים היחידים שמקדמים אותם הם גברים חובשי כיפה סרוגה".

והמשיך: "אם קראתם מאמר נגד חוקי הנגישות לנכים, יש להניח שכתב אותו גבר חובש כיפה סרוגה. אם שמעתם קריאות לביטול הביטוח הלאומי, לצמצום ביטוח הבריאות הממלכתי או התנגדות לחינוך חינם לכל, הסיכוי שהדובר חובש כיפה סרוגה גבוה במיוחד. מופע האימים אתמול בכנסת, נגד החוק למניעת אלימות כלכלית הוא עוד רגע של חרפה ומבוכה. כמו בכל חוק, גם בזה יש חסרונות ובעיות, אבל אלו שהתנגדו בתוקף לפעולה שמטרתה צמצום אלימות במשפחה בגלל חששות עקיפים ורחוקים, היו בסופו של יום ארבעה גברים חובשי כיפה סרוגה.

"למותר לציין שבכל המקרים הנ"ל הדרישה היא תמיד לבטל ולמנוע. אף פעם אין הצעה אלטרנטיבית איך לעזור לעניים, לחולים, לנכים או לנשים המוכות. הדובר מסביר את החסרונות שבחוק, את החששות והבעיות, הכל מוצדק ודורש דיון ועיון כמובן, אבל לעולם לא מציע פתרון אחר. (אתם חברי כנסת, לא הוגי דעות. תפקידכם לנסות לפתור את הבעיה. לא להגג וללהג עליה). לכל היותר יש איזשהו מלמול על איך "שוק חופשי", "אחריות הקהילה" וכמובן איך אפשר בלי "שוברים", אבל בינתיים – עד ביאת הגואל, הם ממשיכים להתנגד לתיקון עולם… מה שבטוח, פעם זה היה אחרת ולשם אנחנו חייבים לשוב ומהר". חייבים- נכון. ריאלי? מסופקני.

תנא דמסייע

הממשלה דנה השבוע ארוכות בסוגיית פתיחתן של חנויות, לפחות אלה שברחובות הפתוחים, וסביר שבמקודם או במאוחר זה יקרה. עד אז, רבים פרקו את יצר הקניות שלהם דרך אתרי הקניות מחו"ל. שם חוגגים, פה בוכים. עם פתיחת החנויות כאן אצלנו בישראל, לאחר תקופה ארוכה שנאלצו לסגור בגלל הסגר, לענ"ד חובה חברתית ומוסרית עלינו (ועל נשותינו) לעצור את בולמוס הרכישות מחו"ל, ולקנות כאן, כחול לבן, לסייע לסוחרים לשקם את עצמם. אני לא יודע כמה השפעה יש לרבנים במחננו, אבל כעובדה, אחת לכמה שבועות, 'רבני הציונות הדתית' מוצאים לנכון לצאת ב'קול קורא' או פעשקוויל כזה או אחר (בדגש על ענייני ימין-שמאל). לענ"ד, זה המקום והזמן, שאותם רבנים ומעצבי דעה המגזר ייצאו בקריאה לרכוש כחול-לבן, כאן ועכשיו. גם אם זה יעלה כמה שקלים יותר. "וחי אחיך עמך" (פרשת בהר), "עזוב תעזוב עמו" (פרשת משפטים), וכדומה.

"כולנו בסירה אחת" – האמנם? 

בעיניים שלי, ההתנהלות הבלתי אחראית ואף בלתי מוסרית של קבוצת השוליים בחברה החרדית המצפצפת על הנחיות ההתגוננות מנגיף הקורונה, עשתה להרבה מאוד חרדים טובים במדינה מה שתפוח רקוב אחד עושה להרבה תפוחים שאתו באותו ארגז. הרוב המוחלט של החרדים מקפידים, והמיעוט, שעושה דין לעצמו, גורם גם לחילול השם עצום, אבל אולי חשוב מכך, ההתנהלות הזו של הקיצונים שבחרדים, פתחה בתקשורת את סוגיית יחסי חרדים-האחרים במדינה או אם תרצו יחסי חרדים-שלטונות המדינה. אותה קבוצת שוליים שם הוכיחה (שוב, בפעם האלף) כי מבחינתה הרב או האדמו"ר עומד מעל לכל חוק, תקנה או הנחייה של המדינה.

אבל, חוץ מאותה קבוצת שוליים, גם במיינסטרים של החרדים, כולל רבנים, פוליטיקאים וראשי רשויות חרדיים, המקפידים על ההנחיות בהקפדה, יש 'בטן מלאה' ממש על התנהגות השוטרים, בגיבוי הממשלה, בטח כשמשווים לנעשה בהפגנות בבלפור. הם גם זועמים על מה שהם רואים כאפלייה בכל הקשור להגדרת הערים החרדיות, בעיקר, כערים אדומות המחייבות סגר, הם גם לא מתלהבים מהטיפול בערים החרדיות הצפופות, וטוענים, לטעמי בצדק, שבערים הכל כך צפופות, עם 10 ו-15 אנשים בדירה, מאה ויותר בבניין, בלי שיש טלוויזיה ומחשב בדירות שיעזרו להעביר את הזמן לאלה שבבידוד, יש לטפל אחרת מאשר מטפלים בעיר רגילה. הם ביקשו להעביר את הטיפול לרשות המקומית, המכירה את תושביה, והממשלה בד"כ מסמסה. כדרכה.

לפסיכולוגים ולסוציולוגים הניתוח מה כל זה עושה ויעשה לאמון שיש לחרדים, או אין להם, במדינה ובמוסדותיה, מה זה עושה ליחסם למי שאינו חרדי ולהיפך. עד כמה החודשים האחרונים יסיגו לאחור את טיפת ההתקדמות שהיתה בשנים האחרונות ובאה לידי ביטוי ביותר השתלבות חרדים בעבודה במשק, בהשכלה גבוהה ואולי אפילו בהתגייסות צעירים שלהם לצה"ל ביחידות ייחודיות או רגילות, מוקדם לדעת.

מה שבטוח, ה'ציפצוף מצפצפים' של חלק מהמנהיגים בחברה החרדית, ובטח של חצרות החסידויות שהפרו ברגל גסה ומתריסה את ההנחיות, מחייבים חשיבה.

כיום החרדים מהווים כ-12 אחוז מסך האוכלוסייה כאן. עפ"י התחזיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2065 החרדים יהיו כשליש מהאוכלוסייה כאן. ילדים? החרדים יהיו אז כמחצית מהילדים במדינה. 49%, כן ירבו. חישבו על ההשלכות בכל הקשור לכיתות הלימוד, לימודי הליבה ואח"כ …(אי) הגיוס לצה"ל. איך מנהלים אז את המדינה ואת החברה? את הביטחון? את הכנסת- עם 40 ח"כים חרדים, עוד כמה 'סרוגים', 10-15 חברי כנסת ערבים ( נתנו לזה, נתנו לזה, ולמי לא נשאר?), כיצד זה ישפיע על העמדות ביחסי ימין-שמאל? מול הפלשתינים? בהצבעות על עתיד ההתיישבות היהודית ביו"ש? ואוו, מרתק. אהיה אז, (אם יתקבלו למעלה הברכות שקיבלתי השבוע 'עד 120'), בן 108. שווה לחכות.

ובינתיים, איך יוצאים מהמנהרה אליה נקלענו בחודשים האחרונים, בכל הקשור ליחסים עם החרדים?

ד"ר חיים זיכרמן, מרצה בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, ומחבר הספר "שחור, כחול-לבן" על החברה החרדית בישראל , התייחס לכך ב'וויינט', בשבוע שעבר, והנה קטע ממאמרו שם (מובא כאן באישור שלו, כמובן).

זיכרמן: "יום אחד יחלוף איום הקורונה, אבל אש המחלוקת תישאר. כיצד ניתן יהיה לאחות את השבר בין שתי הקהילות, המחזיקות כל אחת בתפיסת טוב שונה בתכלית?

מודל אחד, שאותו מקדמת המדינה בשני העשורים האחרונים, הוא מודל ה"אני" בתוך החברה החרדית. לימודים אקדמיים, פיתוח קריירה ועלייה ברמת החיים. כל אלו מבקשים להציע את התופינים החומריים שחבויים בתפיסת העולם המודרנית, אבל עד עתה מודל זה נחל הצלחה חלקית בלבד. אז אולי, בחסות הקורונה, ניתן לחשוב על מודל משלים: במקום להציע את מודל ה"אני" לחברה החרדית, כדאי לנסח מחדש מיהם ה"אנחנו".

במה דברים אמורים? החל משנות ה-70 שינתה החברה החרדית כיוון. היא החלה להסתגר פנימה אל תוך איים מבודדים בערים מסוגרות. ההתנתקות המודעת מהישראליות והגבהת החומות הבהירו לא רק את ההבחנה בין "אני" ל"אנחנו", אלא גם בין "אנחנו" לבין "הם".

אלא שהקורונה חשפה שלא מדובר באיים נפרדים, אלא בסירה אחת בעלת סיפונים שונים. מודל האיים שלפיו חיה מדינת ישראל במשך שני דורות קורס מול עינינו. חוט בל יינתק קושר את משה מבני ברק לרעות מהוד השרון. ה"הם" וה"אנחנו" נמצאים באותה סירה ובה יש חור. הכתר על הערים החרדיות, המבקש לכאורה לבודד אותן, הוא פרפור הגסיסה של מודל האיים הישראלי. הוא לא יכול לעבוד לאורך זמן.

"הסגרגציה הישראלית יצרה זרות וניכור בין הקהילות השונות. כעת, בפתח הדור הרביעי לישראליות, עלינו לחשוב כיצד ניתן לנסח תפיסת "אנחנו" משותפת לכלל אזרחי המדינה, תוך בחינת ההשלכות של אתגר החיים המשותפים כאן. אמרה מפורסמת המיוחסת לרבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, גורסת שכאשר תלמיד הישיבה במזרח אירופה מתרשל בלימודו, יהודי אחר עלול להינשא לגויה. בכך טבע את האחריות הרוחנית והערבות ההדדית שיש ללומדי התורה כלפי כלל ישראל. הקורונה לימדה אותנו את הצד השני של המשוואה: כאשר תלמיד הישיבה מתרשל בשמירה על הנחיות הקורונה, יהודי אחר ברמת גן עלול למות. כולנו בסירה אחת", סיכם ד"ר זיכרמן. כולנו בסירה אחת. גם אתם מרגישים ככה? מוזמנים להגיב.

(לך לך תשפ"א)