מי צריך מועצות דתיות?
בגדול, מועצות דתיות לא זוכות לאהדה רבה בציבור. לא בדתי, שלא מבין מה יוצא לו מהן (כמה סידורים לבית הכנסת?), ובטח לו הציבור שאינו דתי, שבד"כ המפגש היחיד שלו עימן הוא ברישום לנישואין, לאלו שעוד מוכנים להירשם ברבנות. (נכון, המועצות האלה מפעילות, בדרך זו או אחרת את הכשרויות, מהן נהנים רבים). אצל רבים מהציבור הדימוי הוא שהמועצות הדתיות הן מדגרה של ג'ובים לאנ"ש. אם נבחן את בעלי התפקידים בהמון מועצות דתיות נראה כי ברבות מהן בעלי התפקידים הבכירים הם המקורבים לשלטון. שהיה או הנוכחי. פעם מפד"ל, אח"כ ש"ס, והליכוד בתווך. עפ"י החוק, את הרכביי המועצה הדתית יש למנות תוך שנה מהבחירות לרשויות המקומיות. איך אומר השיר? שנה עברה, שנה (עוד אחת) חלפה, ומתוך כמה מאות מועצות דתיות במדינה, במעט מאוד הוחלפו ההרכבים. למישהו או מישהם היה מאוד נוח להמשיך עם מה שיש. התוצאה? עפ"י החוק, פקעה כהונתם של הרכבי המועצות הדתיות כך שהפיקוח עליהן (אם היה) גם הוא כעת לא קיים. בלי שבדקתי, אני בטוח שזה לא מפריע להם להמשיך לנהל את הבאסטה, כאילו כלום לא קרה. וואלה, הגיע הזמן (היכן המנהיג עם האומץ הציבורי לעשות כן) לחשיבה רצינית בשביל מה יש את המוסד הזה, לבחון להעבירו כאגף ברשות המקומית, ובעיקר- למנות שמה אנשים מוכשרים מהקהילה, ממגוון הציבור שבה, ולא דווקא כאלה מהמלייה של הפוליטיקאים.
קבורה בהסכמה
סוגיה רגישה, קבורתם של חללי צה"ל שאינם יהודים, לצד חבריהם היהודים, שהעסיקה משפחות חללים וחברים לנשק במשך שנים, עומדת כנראה להיפתר, ובטוב. עד כה, בשושו, בלי כותרות (עד שמישהו דאג שיהיו), חללי צה"ל שאינם יהודים, (מדובר בעיקר בחסרי דת או נוצרים, שכן מוסלמים, בידואים ודרוזים נטמנים בבתי עלמין של הדת שלהם), נקברו בחלקות נפרדות (שלא סומנו בהבלטה ככאלה) או בהפרדה מחללי צה"ל היהודים, למשל ע"י עץ וספסל שהפרידו בין הקברים, בכוונת מכוון, בלי להכריז על כך. כתב "כאן חדשות" חשף בתחילת השבוע כי משרד הביטחון והרבנות הצבאית בראשות תת אלוף הרב אייל קרים, סיכמו על מתווה חדש שיאפשר קבורה בסמיכות וללא כל הפרדה גלויה ומעל פני הקרקע. לפי המתווה, חלל צה"ל שאינו יהודי, ייקבר בעומק של 20 ס"מ עמוק יותר משאר הקברים בשורה, וסביב ארון הקבורה תותקן מחיצה נוספת מבלוקים או ממתכת. חיצונית ולמראית עין לא תהיה שום הפרדה פיזית בין קברי יהודים לשאינם יהודים. ולוואי שלא נזדקק.
כחול לבן, תחילה
עד שהקבינט יחליט מתי יהיו חנויות הרחוב רשאיות לפתוח דלתותיהן (הטור נכתב ביום שלישי, קודם שנתקבלה ההחלטה), יותר ויותר בעלי חנויות עושים דין לעצמם, ובצר להם, פותחים את העסק. במקביל, אתרי הרכישות מחו"ל מציפים את הרשת בפרסומות לקראת "יום הקניות הגדול" עם מיליון מבצעים ואחד. אז לפני שנקיש על המקלדת ונפרנס את המפעל הסיני או הקוריאני, בואו נקרא, ובתשומת לב, קטע קצר שכתב בעניין הרב יובל שרלו ב'זיקים'.
"מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו, עד שלא יצטרך לבריות לשאול״ (הלכות מתנות ענייים, פרק י) . ומכן יוצא הרב שרלו לתובנות אלה:
בעת הפתיחה האיטית של העסקים –
אין עזרה משמעותית יותר מאשר לפנות לבעל עסקים בישראל כאשר אנו נזקקים לדבר מה.
זוהי גם מצוות הצדקה הגדולה ביותר, אבל גם הרבה יותר מזה – שותפות בהנעת הכלכלה הישראלית.
יש מחלוקות רבות באשר לחשיבות הגדולה של תחרות, גם על ידי יבוא, כדי להוריד את המחיר לצרכן;
יש מחלוקות רבות מאוד האם קניית יבוא אף היא תמיכה בבעלי עסקים – עסקי יבוא, שינוע והפצה.
יש מחלוקות רבות מאוד ביחס למחיר שראוי שהצרכן ישלם יותר – כדי לתת פרנסה לקרוב אליו.
ופעמים רבות – דווקא המחלוקות האלה בסופו של דבר מביאות למצב בו לכל דרך יש הצדקה, וניתן לתמוך ב׳עובדות׳ בכל אחת מהעמדות.
ומה עושים?
דומה שכאשר מדובר באדם הקטן, כמונו, ולא בקובעי מדיניות, נכון יהיה לפעול ברמה המקומית והפרטית.
לעזור לאנשים. לתת להם פרנסה. לא לנהל את כלכלת המדינה, כי אם להאיר את עיניהם של מי שנמצא לידינו. להסכים גם לשלם מעט יותר עבור זה – אם הפערים אפשריים.
כי בד בבד עם השיקולים הכלכליים – נמצאים בני אדם לידינו, ובשעת משבר זאת צריך לסייע.
התורה נקטה בהקשר מצוות אלה במילים ״אחיך״. זהו הנימוק העיקרי שממנו התורה יונקת. לא הכלכלי. האנושי." סוף ציטוט. חומר (חשוב) למחשבה ולהנעה לפעולה.
מיסטר פרזידנט
טראמפ? ביידן? אם לסמוך על הסקרים ערב הבחירות (שוב, הטור נכתב ביום ג'), ביידן שיחק אותה. אבל לך תדע. כל או כך, שאלוקים יברך את אמריקה, ואת ישראל. שתיהן זקוקות מאוד מאוד לברכתו.
נורווגיה אמרה כן, עם תנאי
אם חשבתם שמשרד החוץ מתעסק (כמעט) רק בקשרים מדיניים, כלכליים וביטחוניים שבין ישראל למדינות אחרות, טעיתם. בשבועות האחרונים, עידן הקורונה, משרד החוץ פעל במדינות שונות במאמץ לקבל הסכמתן לכך שזוגות ישראלים התקועים כאן בגלל הגבלות הקורונה, יוכלו לקפוץ לכמה דקות לנציגות הדיפלומטית של אותה מדינה בתל-אביב, להיכנס לשם כרווקים ולצאת כנשואים. יען, לקבל שם גושפנקא ל'נישואין' האזרחיים שלהם. מוכר לכם? מה שנקרא במקומותינו 'נישואי קפריסין', שהיו נפוצים עד הקורונה. אלא שהמיזם הפעם הוא שאפילו לא יצטרכו להגיע לנתב"ג. מסתבר, שמכל המדינות, רק נורווגיה הסכימה, אבל גם היתנתה תנאי- שמדינת ישראל הרשמית תסכים לכך. חה"כ מיקי חיימוביץ, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת, שקיימה על כך דיון, פנתה ליועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ולשר הפנים, אריה דרעי, כדי לקבל הסכמתם לכך. במקביל הגישה ח"כ שרן השכל (הליכוד) הצעת חוק שתחייב את הרשויות בישראל להכיר בנישואים כאלה שנערכו בארץ, כדי להבטיח שהדבר לא יהיה נתון לשיקולים פוליטיים. הערכה שלי: אף שמדובר באיזשהו אקט אזרחי ולא הלכתי (חלק מהזוגות הם פסולי נישואין עפ"י ההלכה, וחלק לא), אין סיכוי שהשר הרב אריה דרעי יגיד: רוצה אני. לא בטוח שיש לו הכוח המשפטי למנוע זאת. ואולי, אולי עניין זה יהווה טריגר לדיון מעמיק ורציני, כולל עם רבנים רציניים, בשאלת מתווה נישואין אזרחי, בדגש על פסולי חיתון וגם למי שלא פסול, בלי לקדש מלחמה גם על עצם הדיון?
(וירא תשפ"א)
