חבר, אתה חסר – החברות השכולות נותרות לבדן

דניאלה, אסטר ומנור לא קיבלו הודעה רשמית על כך שבן הזוג שלהן נפל, משום שהן לא הספיקו להתארס ולהתחתן. 5 שנים לצוק איתן, המלחמה שהעלתה למודעות את מושג 'החברות השכולות', כמה מהן מספרות ל"שבתון" איך זה מרגיש כשהאדם הכי קרוב אלייך נהרג במהלך שירותו הצבאי ואת לא זכאית אפילו לדעת על כך

דניאלה וקסלר הכירה את עזרא אשר כשהייתה בת 14, הוא היה חברו הטוב של אחיה. רק כשהייתה בת 19 העז עזרא להציע לה לצאת איתו. "אני הייתי בשוק כשהוא הציע שנצא, כי הוא תמיד היה בחבר'ה של אחי", נזכרת דניאלה.

שמונה וחצי חודשים נמשך סיפור האהבה שלהם. בינם לבין עצמם הם כבר סיכמו שיתארסו, כולם ידעו שזה הולך לכיוון של חתונה, אלא שב-24.5.93, לפני 26 שנים, נפל עזרא, הוא נפגע מירי כוחותינו בתאונה מבצעית, במהלך מארב בדרום לבנון.

דניאלה: "אני הייתי עתודאית בסיעוד והייתי בהתנסות כחיילת. ביום נפילתו של עזרא הייתי בטיפת חלב באזור. פתאום קראו לי לטלפון, אבא שלי ביקש לדעת אם שמעתי משהו מעזרא. השיחה גרמה לי לחשד. רציתי להתקשר להורים שלו אבל כנראה שהודיעו שם שאסור שאדבר בטלפון ושיכבו את הרדיו. אמרתי- 'אני לא זזה מפה עד שאתם נותנים לי לדבר בטלפון'. המפקדת שלי נכנסה וכל מה ששאלתי זה 'איך?'".

דניאלה לא קיבלה הודעה רשמית על פטירתו של אהובה. היא גם לא קיבלה טיפול רגשי ופסיכולוגי או כל הכרה מהמדינה לכך שאמנם אין לה טבעת על היד אבל נרצח ידיד נפשה והיא צריכה כעת את כל הכלים שיש לעולם המודרני להציע כדי להשתקם ולהמשיך בחייה.

"כשאמא של עזרא קיבלה את ההודעה על מותו היא ביקשה מקצין העיר לשלוח מישהו שיודיע לי והם אמרו לה- 'לא, היא לא נשואה'"

"הבטן צעקה שזה נירן"

עשרים שנה קדימה, מבצע צוק איתן.

אסטר ג'ינו הייתה בת 17.5 כשאזרה אומץ ליצור קשר עם נירן כהן לאחר שנים של היכרות. הם מיד הפכו לזוג ומספר חודשים אחר כך התגייסו לצה"ל. "נפגשנו כל שבת שניה וזה היה קשר של הרבה יחד, כשאני יוצאת הביתה אנחנו יודעים שאנחנו יחד עם המשפחות ועם החברים. יש שבתות של לבד אני והוא וגם שבתות שהוא בא לבסיס שלי לבד או עם המשפחה שלי. הייתה אהבה מאד גדולה, אהבת נעורים".

האהבה בת השנתיים נגדעה לפני בדיוק חמש שנים, ב-28.07.14, כשפצצת מרגמה שנורתה מרצועת עזה התפוצצה בשטח הכינוס. "באותה תקופה הייתי תצפיתנית בגבול לבנון. בשעה 17:00 שמעתי שנפל פצמ"ר בשטח הכינוס ושיש פצועים. בשעה 19:00, רגע לפני שעליתי לעמדת התצפיתנית, שם אסור להיות עם טלפון נייד, הבנתי שיש 4 הרוגים. ביקשתי מחברה שלי שתבדוק את הטלפון שלי, אלא שאז היא אמרה לי שהמפקדות שואלות אותה למה היא בודקת לי את הטלפון והתחלתי להבין שמשהו לא בסדר, מה אכפת להן שיבדקו לי את הטלפון? ביקשתי שיחליפו אותי, תחילה סרבו, אז הרגשתי שקרה משהו. בשלב מסוים כעסתי, הרגשתי חסרת אונים כי לא יכולתי לזוז מהעמדה ולא נותנים לי תשובות. דרשתי שיחליפו אותי שאוכל ללכת להתפנות. אחת הבנות החליפה אותי ולא מצאתי את הטלפון שלי בכוורת שבכניסה לחמ"ל. בחזור ראיתי שהמפקדת מאחוריי ולא עוזבת אותי. המ"פ הושיט לי טלפון ואמר- 'רוצים לדבר איתך'. ראיתי על הצג 'אמא של אסטר', הבנתי שקרה משהו נורא והתחלתי לבכות. לא רציתי לדבר איתה, הבנתי שהיא הולכת לבשר משהו לא טוב, הבטן שלי צעקה שזה קשור לנירן. המ"פ לקח אותי למועדון של התצפיתניות. נכנסנו לחדר, ואני מקבלת את הטלפון ממנו בחזרה, ובבכי שואלת את אמא שלי אם זה נירן. שמעתי את הקול השבור שלה מהצד השני, ופשוט נתתי את הצעקה הכי גדולה שנתתי כל חיי", אסטר משתפת.

"כשנפגשנו הבנות החדשות של צוק איתן יחד עם בנות שאיבדו את בני הזוג שלהן במלחמות קודמות כשהן כיום נשואות עם ילדים, הבנתי שהחיים לא נגמרים פה, שהלב יכול לפעום שוב. הידיעה שיש סיכוי שהכאב יעבור נתנה לי תקווה"

אהבת האמת שלי

נתנאל קהלני ומנור זקס הכירו ביום שישי כשנתנאל וחברה של מנור הגיעו אליה לעפולה. "בדיוק פיצחתי אגוזים כשהוא נכנס, פיצחתי אגוזים והוא התאהב בי. מההתחלה הוא אמר- 'זו אהבת האמת שלי'. מנור הייתה בת 17 ונתנאל בן 18 והאהבה בין השניים פרחה. "היינו צעירים אבל אכלנו את החיים כאילו אנחנו נשואים. תכננו עתיד והיה לנו ברור מה אנחנו רוצים", היא מספרת.

מנור התנדבה במד"א ולצורך עבודתה הייתה מחוברת לכל קבוצות הוואטסאפ של כוחות הביטחון וההצלה. ביום שישי ה- 16.03.18 מנור התקשרה להעיר את נתנאל ב-12:00 בצהריים כי הוא היה אחרי שמירת לילה והיה צריך לקום לתגבר את הצירים במבוא דותן עקב ריבוי המקרים של יידויי אבנים ובקבוקי תבערה לעבר הכביש. "קיבלתי בקבוצה של הביטחון הודעות על פיגוע דריסה בפיל בוקס בכביש וצויין שיש שני הרוגים ואחד בהחייאה. כתוב שזה במבוא דותן ואני יודעת שנתנאל במשמרת והוא לא ענה לי. בשעה 16:00 התקשרתי לאמא שלו ואמרתי לה- 'בואי הביתה, היה פיגוע ונתנאל לא עונה'. באותו הזמן לא ידעתי מה לעשות", היא מספרת.

בשעה 20:00 דיברה מנור עם אבישי אחיו של נתנאל ושאלה אם ההורים בסדר ומה עם נתנאל, אז הודיע לה אבישי כי נתנאל לא שרד. "ככה קיבלתי את הבשורה. מההודעות של מד"א ועד ההודעה הרשמית שהגיעה לביתו של נתנאל ב-20:00. זרקתי את הטלפון מהיד ובכיתי את חיי. לא הצלחתי להירגע".

"אני יודעת שיהיה לי עתיד ובאיזשהו שלב אצטרך להתחתן אבל כרגע אני רוצה לחזק את עצמי, לראות איך אני מתחילה את החיים שלי מאפס"

"היא לא נשואה"

שלוש הבנות חוו זוגיות אמיתית וטהורה שהסתיימה בטרגדיה אך לא היו זכאיות לקבל אפילו הודעה רשמית על מות בן זוגן, שכן הן לא היו נשואות.

עמותת "הותיר אחריו חברה" הוקמה במטרה להעניק תמיכה וליווי לבנות זוגם של חללי צה"ל. טרם הקמת העמותה, בנות זוג שאינן נשואות לא זכו לשום תמיכה והכרה – זאת למרות שכ-40 אחוזים מחללי צה"ל היו בזוגיות, אך טרם נישאו בשל גילם הצעיר.

מאז הקמתה, העמותה פועלת בשיתוף פעולה מלא עם מערך הנפגעים בצה"ל וזוכה למימון שנתי ממשרד הביטחון. עם זאת, רק במהלך מבצע צוק איתן החלה העמותה לזכות בהכרה ציבורית רחבה, לצערנו בשל ריבוי החללים שהותירו אחריהם בנות זוג כאובות. בעקבות צוק איתן נערך דיון בכנסת על מעמד החברות השכולות ונהלים השתנו. בשנת 2017 אושר באגף הנפגעים של צה"ל נוהל הודעה לחיילת שבן זוגה נהרג. כמו כן, סוכם כי ימי השבעה לא ירדו לחיילת מימי חופשת ה"רגילה".

דניאלה: "בזמנו לא הייתה העמותה, אני לא קיבלתי הודעה מסודרת. כשאמא של עזרא קיבלה את ההודעה היא ביקשה מקצין העיר לשלוח מישהו שיודיע לי והם אמרו לה 'לא, היא לא נשואה'. עד 'צוק איתן' לא נספרנו, לא הייתה הכרה בחברות – בנות הזוג. כשהייתי צריכה טיפול רגשי, הוצאתי מכיסי הפרטי".

אסטר: "אין הבדל גדול בין בת זוג לבין אישה נשואה, ההבדל הוא רק טבעת. מבחינת כאב האובדן- זה אותו כאב עצום, חור בלב. את לא מאמינה שמישהו שתכננתם יחד תוכניות לעתיד, והייתם קרובים לחתונה – לא כאן. אנחנו ראויות לזה לא פחות מנשואות".

לא מסוגלת להתחתן עם מישהו אחר

דניאלה נישאה שלוש שנים וחצי לאחר נפילת עזרא והביאה לעולם חמישה ילדים, אך הטראומה והצלקת מנפילת אהובה מלווה אותה לאורך השנים. "זה בא בגלים", היא מכנה זאת.

דניאלה: "כשניסיתי לצאת עם בחורים לא הצלחתי. התחלתי טיפולים, עברתי שני מטפלים עד שמצאתי מישהי שהתחברתי אליה כי גם היא איבדה את בעלה לו הייתה נשואה כמה חודשים. היא עשתה איתי עבודה נפלאה וזה היה חשוב. בלילה שהתארסנו בעלי ואני חוויתי משבר, פחדתי שאני לא מסוגלת להתחתן עם מישהו אחר וביטלתי את האירוסים. הלכנו למטפלת כדי שאתחזק ואוכל להמשיך לתכנן את החתונה". לקראת העשור לנפילתו של עזרא חוותה דניאלה משבר נוסף שהחזיר אותה לטיפולים, וגם לפני שנה כאשר בנה הבכור התגייס לצה"ל, אז כבר נתמכה בטיפולים שארגנה לה העמותה.

בניגוד למחשבה כי 'הוא בסך הכל היה חבר שלכן, לא בעל', כפי שנוטים אנשים לומר, מדובר באהבה כנה ואמיתית שנגדעה באיבה, כזו שמשאירה צלקת גם 26 שנה אחרי.

דניאלה: "לכל אחת מאיתנו, 'החברות השכולות', זה נקטע בשיא האהבה, לא משנה אם הספקנו להתארס או לא. בכל פעם כשיש משבר בחיים אני חוזרת ואומרת 'אילו הוא היה ואם היה אחרת'. אני עד היום יכולה לחוש אותו. יש לי בן זוג וילדים מדהימים והמשכתי את החיים, אבל הוא שם והוא חלק מהבית שלנו".

במהלך צוק איתן הצטרפו הרבה 'חברות שכולות' למעגל העמותה, אסטר ביניהן. "האור בקצה המנהרה שהיה לי זה כשנפגשנו הבנות החדשות של צוק איתן יחד עם בנות שאיבדו את בני הזוג שלהן במלחמות קודמות כשהן כיום נשואות עם ילדים, והבנתי שהחיים לא נגמרים פה, שהלב יכול לפעום שוב. לא ראיתי את עצמי עם מישהו אחר אבל הידיעה שיש סיכוי שהכאב יעבור נתנה לי תקווה", היא משתפת ומתארת שהיא מפחדת מזוגיות, היא לא יודעת אם תוכל להכיל מישהו שאולי אחר כך ילך והלב שלה יכאב שוב, והיא מטפלת בפחד הזה כיום.

רק שנה וחצי עברו מאז שנלקח ממנור אהובה, המחשבה על זוגיות חדשה אפילו לא עולה במוחה. "אני לא רואה אותי במקום הזה, כי מבחינתי זה כאילו אומרים לי 'תעכלי את המוות של נתנאל'. אני יודעת שיהיה לי עתיד ובאיזשהו שלב אצטרך להתחתן אבל כרגע אני רוצה לחזק את עצמי, לראות איך אני מתחילה את החיים שלי מאפס".

דניאלה מסכמת בדברים שאולי כל 'חברה שכולה' צריכה לשמוע: "זה תהליך שקורה לאורך כל החיים. לא שוכחים, לא מתרפאים וזה לא עובר. האהבה לאהוב שנפל קיימת, ממשיכים הלאה ולוקחים את הדברים הטובים. אם יש פחד שאם אמשיך בחיי אז אשכח אותו או שאני בוגדת בו אז אל תדאגו – לא תשכחו. מצד שני, צריך גם להמשיך לחיות".