לרכב על הפיל

ישנה סדרת טלוויזיה קצרה ולא מוכרת בשם "השולחן בקצה" (The Booth at the End), המיוחדת בכך שהיא מצולמת כולה באותו מיקום, סביב השולחן האחרון בבית קפה מסוים. ליד אותו השולחן יושב איש רגיל למראה בגיל העמידה. אנשים מגיעים אליו בעקבות שמועות ששמעו מפה לאוזן, שהוא יכול להגשים את משאלותיהם. לכל אחד יש בקשה משלו: כסף, רפואה לבן החולה, להשיג אישה מסוימת, לשמוע שוב את קולו של א-לוהים, לזכות לחיי אלמוות, ועוד. האיש מקשיב לדבריהם, מעלעל במחברת שלו, ואז נותן להם משימה: להרוג מישהו, להגן על מישהו, לשדוד בנק, להוליד ילד, לגרום לחמישה אנשים לבכות, או כל דבר אחר. בדרך כלל המשימות מנוגדות לערכים ולאישיות של האדם המקבל אותן. מי שיצליח למלא את המשימה, ולחזור לספר על כך לאיש בפירוט – יקבל את מבוקשו. אפשר תמיד להתחרט ולוותר, הבחירה היא בידיהם והאיש לא מכריח אף אחד.

סביב הרעיון הפשוט הזה הסדרה מצליחה לשזור לא מעט פילוסופיה ופסיכולוגיה של הטבע האנושי. אחת הנקודות המעניינות שם היא הנטייה של אנשים למצוא צידוקים מוסריים לכל מעשה אפשרי, כל עוד הם רוצים מספיק את התוצאות שלו. אדם ששאיפתו היא להציל את חיי בנו החולה, והמשימה שקיבל היא להרוג ילדה, יתחיל להסביר שהיא עוד קטנה והוריה לא הספיקו להיקשר אליה; שהוא ראה את הוריה גוערים בה, וכנראה הם לא אוהבים אותה; שהחיים של בנו לא פחות חשובים משלה, וכן הלאה. אישה זקנה שהתבקשה להכין פצצה ולהניח אותה במסעדה הומת אדם, תסביר שכולנו מקבלים תמיד החלטות שפוגעות באחרים, ולכל דבר יש מחיר, ואין מה לעשות. אם יש רצון, יימצא הצידוק.

התיאור הזה תואם לטענתו של הפסיכולוג ג'ונתן היידט, שמשווה את המוסר האנושי לאדם שרוכב על פיל: הפיל צועד לאן שהוא רוצה, ורק לאחר מכן הרוכב מספק הסברים לכך. בדומה לכך, התשוקות של האדם מושכות אותו לכיוונים שונים, ורק לאחר מכן האדם מנסה להצדיק ולנמק אותן. רעיון זה מוכר היטב מספרות המוסר, המדברת על הנגיעות האישיות המטות את שיפוטו של האדם.

חשוב להיות מודעים לכך ולהיזהר מהטיה. תפקידנו כרוכבים הוא לא רק להצדיק את הפיל, אלא לשלוט עליו ולכוון אותו לכיוון הנכון.

(תצוה תשפ"ב)