מלאכים כבני אדם

ישיבתו של אברהם בפתח האוהל, מבטאת עין צופיה החוצה. אברהם מצפה לעוברים ושבים:

"אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי. תאמר משמלתי אין באים אצלי? אמר לו הקב"ה: עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני בכבודי נגלה עליך. הה"ד וירא אליו ה'." (ב"ר מז)

סיבות שונות נאמרו ביחס לחשש של אברהם, אבל נראה שכאן אברהם מוטרד משאלת מערכת היחסים החדשה שבינו לבין העולם. אמנם גם קודם לכן היה הוא בעבר האחד וכל העולם בעבר השני, אבל עכשיו, משהבחין עצמו עוד יותר משאר העולם ושם אות ברית בגופו, האם עוד יהיו לו קשר ואינטראקציה עם האחרים?

תשובת הקב"ה, כפי שמופיעה כאן, מתייחסת אל הפסוק הראשון בפרשה: "וירא אליו ה' באלוני ממרא". ה' בכבודו ובעצמו נגלה אליו, ומה לו לבקש קשר עם הערלים?

אלא שפרשה מח של המדרש מביאה את הדברים באופן מעט שונה:

"אָמַר עַד שֶׁלֹא מַלְתִּי הָיוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים בָּאִים אֶצְלִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא מַלְתָּה הָיוּ בְּנֵי אָדָם עֲרֵלִים בָּאִים, עַכְשָׁו אֲנִי וּבְנֵי פַּמַּלְיָא שֶׁלִּי נִגְלִים עָלֶיךָ"

כאן הדגש הוא על פסוק ב: "וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו"

אפשר לראות את הדברים כמתכתבים עם המשאלה האנושית שהביע אברהם: להיות בקשר עם העולם. אולם כיצד מועילים בכך מלאכי שמיים שרק מתחפשים לבני אדם?

המדרש מביא תבחינים של אברהם לזיהוי המלאכים:

"אָמַר אִם רוֹאֶה אֲנִי שֶׁשְּׁכִינָה מַמְתֶּנֶת עֲלֵיהֶם – אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים, וְאִם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן חוֹלְקִים כָּבוֹד אֵלּוּ לְאֵלּוּ – אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן חוֹלְקִין כָּבוֹד אֵלּו לְאֵלּוּ, יָדַע שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם מְהוּגָנִין".

אברהם אינו יודע שהם מלאכים. הקב"ה נגלה אליו, ואז הם מופיעים. אם השכינה תמתין – סימן שהם בני אדם גדולים, כאלה שקשורים איכשהו לקב"ה, גם אם אברהם לא יודע כיצד. המדרש לא מספר לנו מה היתה התוצאה של הניסוי הזה (אם כי ניתן להבין מההקשר). הוא מתמקד במאפיין הנוסף: הם חולקים כבוד אלו לאלו, וכך יודע אברהם שהם מהוגנים.

אברהם צמא לקשר עם בני האדם, והוא רואה מלאכים שהם כבני אדם. או שמא נאמר: לפני שמנסים להיות מלאך, כדאי פשוט להיות בן אדם. לחלוק כבוד זה לזה הוא אבחנה בסיסית של הגינות, המגדירה את מי שהוא חלק מעולמו של אברהם אבינו. מעבר לעולם הזה – מחכה לנו עולמם של אנשי סדום.

(וירא תשפ"א)