כשמצוות מתנגשות

דיון מעניין קיים במסכת סוכה בנוגע לתפילה שבה אוחזים בארבעת המינים [וכפי שמעיד מר בר אמימר: "אבא צלויי (מתפלל) קא מצלי ביה" סוכה מא ע"ב], דבר שלכאורה סותר כלל הלכתי אחר: "מתיבי (מקשים): לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל… ואמר שמואל: סכין וקערה ככר ומעות – הרי אלו כיוצא בהן!".

אחיזה של תפילין או ס"ת עלולה להסיח את דעת האדם מן התפילה, ולכן אסור לאדם להתפלל תוך כדי החזקה שלהם, וכפי שאומר שמואל – הדבר חל גם על החזקת חפצים אחרים שאדם חושש שיפלו מידיו, כמו סכין או קערה (מלאה).

על קושיה זו משיבה הגמרא: "התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו, הכא – מצוה נינהו ולא טריד בהו". כלומר, המקרים שנמנו הם לא של מצוה, ולכן הם בהתנגשות עם התפילה, ואילו נטילת ארבעה מינים היא מצוה, ולכן אינה מפריעה לתפילה. הדברים תמוהים. האם ס"ת ותפילין אינם חפצי מצוה? כנראה הכוונה היא שהחזקתם ביד כרגע אינה קשורה ישירות לענייני התפילה ברגע זה, ואילו מצוות ארבעה מינים היא עניינו של חג הסוכות, המוזכר גם בתפילה בחג, ועליו אומרים הלל בחג – שבו אנו נוהגים להחזיק את ארבעת המינים, וזה מעצם עניינה של התפילה.
ואמנם, הגמרא ממשיכה ומספרת על מנהג אנשי ירושלים בימי החג: "תניא, רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו – מניחו על גבי קרקע. הולך לבקר חולים ולנחם אבלים – לולבו בידו, נכנס לבית המדרש – משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, מאי קא משמע לן? להודיעך כמה היו זריזין במצות".

אם צעירה שאלה את הרבנית חנה גודינגר דרייפוס (באמצעות אתר "משיבת נפש") האם היא יכולה להתפלל כשהיא מחזיקה תינוק. בהלכה הפשוטה יש בכך בעיה – שהרי התינוק ודאי נמנה ברשימת הדברים שיש חשש שמא יפלו, וחשש זה עלול להסיח את הדעת מן התפילה. ואולם, כשם שרבנים הבינו שאם יאמרו לחייל לא להתפלל כשנשק בידו במשך כל שירותו הצבאי– יש בכך נזק רוחני, כך חיפשה הרבנית חנה מענה לאמהות צעירות, שלעיתים נדרשות לשאת תינוקות במשך שנים רבות. בנוסף להתבססות על תשובות שניתנו לחיילים, הציעה הרבנית, בהתבסס על סוגיה זו, שהתינוק כמוהו כארבעת המינים בזמן החג, שהוא חלק בלתי נפרד מן התפילה ואף מסייע לה – שהרי על מי אנחנו מתפללות אם לא על ילדינו?

(אמור תשפ"ג)