איך קוראים לזה?
שני דברים שאירעו בשבוע האחרון בישראל לא יכולים, לענ"ד, לעבור לנו ככה ליד האוזן, כאילו לא נוגעים לנו או בנו. האחד – השריפה במבואות ירושלים שכילתה כ-20 אלף דונם על כל מה שהיה בהם: חי (חיות ועופות שהסתובבו בשטח הטבעי שלהם שם), צומח ודומם (מבנים שונים, כמה רכבים); האירוע השני – הטיל ששיגרו החות'ים ו'נחת' במרחק אפס מנתב"ג. לו ח"ו השריפה הזו הייתה פורצת/נגרמת למחרת היום שבו פרצה, כלומר ביום העצמאות, יום שרבבות ישראלים מבלים בדיוק באותם יערות – ה' ירחם, מה היו עלולות אז להיות תוצאות השריפה… והטיל הבליסטי הארור, לו היה יורד עשרות מטרים בלבד (ומה זה עשרות מטרים לאחר שעף 2,000 מטרים) מהמקום שבו ירד, והיה פוגע ח"ו במטוס ג'מבו עם יותר מ-400 נוסעים או בטרמינל עמוס הנוסעים – אוי, ה' ירחם. יהיו שיגידו מקרה/מזל, יהיו שיגידו נס. אני מזדהה עם אלה שרואים בכך סימן מלמעלה, מההשגחה העליונה, כמו אומרת: חברים, די. היזהרו. כמה התרעות וכמה ניסים אתם צריכים כדי להתעורר, כדי להתחבר, כדי לעצור את הקרע בעם ישראל, כדי לחדול מהמלחמות הפנימיות?
בין הערכה לידיעה
עשרות אלפי ישראלים קיבלו בשבוע האחרון הודעה בטלפון כי כדאי מאוד שיתחילו לארוז, כי הם צפויים להיקרא מהשבוע לשירות מילואים פעיל. אני מכיר כמה שנאמר להם: לשלושה חודשים. אפילו הם, שיש להם כבר ותק של בין 250 ל-300 ימי מילואים (חלקם בלחימה עזה בעזה או בצפון) בשנה וחצי האחרונה – נשימתם נעתקה. הם מבינים את הצורך (בעיקר – שחרור החטופים. לא בדיוק ברור איך), הם מהזן שנקרא ובא (כי אם לא הם, מי ילך?). אבל, ריבונו של עולם, יש גבול. גם הנשים כבר לא חזקות כפי שהיו, עצביהן נמרטו עד הקצה בפעמים הקודמות. בקושי הספיקו להכניס את הבית לשגרת חיים, והופס! שוב הן הולכות להיות גם האמא וגם האבא (ולך תרגיע את הילדים). גם אפשר לשכוח מחופשת הקיץ המשפחתית שעליה חלמו. החבורה המיוחדת הזו תתייצב ברובה.
בעיניים שלי, מיצוי הדין עם אלה שלא יתייצבו, לא כסרבני פקודה אידיאולוגיים, אלא עקב קשיים אובייקטיביים בבית או בעבודה או בלימודים, ובוודאי קשיים נפשיים, חייב להיות בשיא הרגישות וההכלה. שלא כמו עם סרבנים אידיאולוגיים – בהם יש לטפל ביד נוקשה בהרבה.
כך או כך, הקבינט המדיני-ביטחוני, נתן אישור לתוכנית המבצעית שהציע הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר למיטוט חמאס בעזה ע"י כיבוש הרצועה, החזקת השטחים (בעיניים של סמוטריץ' וסטרוק גם התיישבות שם), הנעת האוכלוסייה העזתית דרומה, ותקיפות עוצמתיות על חמאס, וגם אישר חלוקת מזון לאוכלוסייה העזתית באמצעות חברות זרות (כנראה אמריקניות). ככל הנראה, צה"ל יסייע להן בהגנה על המרחבים שבהם יחולק המזון בעזה (והעיקר שלא חמאס יחזיק במזון ויחלק אותו). השרים סמוטריץ', בן גביר וסטרוק התנגדו לכך. דרשו; הומניטרי כנגד הומניטרי. תנו חטופים, קבלו מזון. האי טראמפ (טראמפ, לא רק ביידין דרש) עומד על כך שיוכנס הומניטרי? האי גם לדעת גורמים בישראל בתוך שבועיים-שלושה ייגמר המזון שבמחסנים בעזה, ואסור שישראל תואשם ע"י מדינות העולם בהרעבת האוכלוסייה בעזה? אז אסור . (לשיטת אלה המתנגדים לאספקת האוכל). למה להתרגש?
ורגע, מה עם השבת החטופים? 59 מאחיותינו ואחינו? המחזיקים בהצעה ללחימה עוצמתית, כפי שכנראה צפויה בקרוב, סבורים כי אין דרך אחרת שתחזיר את החטופים. ניסו שנה וחצי, וזה לא עבד. ינסו דרך חדשה (למה חיכיתם? "ביידן מנע"). אין ברירה. לפחות אחד מחברי הקבינט בשיחה עימי אישר כי יש סבירות שאף אחד מהחטופים לא ישוב, אבל לדבריו: "אין ברירה. אם ניסוג מהרצועה, תמורת חלק מהחטופים או אפילו כולם, נקבל טבח איום עוד יותר, בעוד שנה או יותר – אבל בוודאות". יצוין, יומיים קודם לישיבת הקבינט, הזהיר הרמטכ"ל בפורום סגור (עפ"י פרסומים/הדלפות) כי תקיפה עוצמתית וכיבוש הרצועה לא בטוח יביאו לשחרור החטופים. בדיון אמר הרמטכ"ל: "אנחנו בדרך להכרעת חמאס, תוך כדי שהדבר יסייע להשבת החטופים".
אני מודה: כשאני שומע את זה מרמטכ"ל צה"ל, אני נותן בזה יותר אמון מאשר כשהדברים יוצאים מפיו של ראש הממשלה. הספציפי. דא עקא, אנחנו שומעים זאת כבר שנה וחצי (עוד מהרמטכ"ל הקודם). בעיניים שלי, הכרזות אלה הן יותר תקוות, ולכל היותר הערכות. אין ודאות, ולא יכולה להיות ודאות. יש הסתברות, יש סבירות, יש הרבה תקווה ואולי גם אמונה – יש הכל חוץ מוודאות.
לצד כל ההכנות בצה"ל לקראת הסבב הבא ברצועה, שצפוי להיות קשוח, גם מקבלי ההחלטות בירושלים מצפים בדריכות לתוצאות מסעו של הנשיא טראמפ בשבועיים הקרובים במדינות באזור. כבר הספקנו להבין כי הבחור הג'ינג'י שמנהל את העולם הוא הטיפוס הכי בלתי צפוי בעולם. כבר ראינו כי מנהיגי מדינות רועדים מפניו. השבוע, ימים ספורים לפני מסעו של טראמפ, אמר השליח האמריקני סטיב וויטקוף במסיבת יום העצמאות של שגרירות ישראל בוושינגטון: "בקרוב מאוד יהיו הרבה הודעות בנוגע להרחבת הסכמי אברהם". בהתייחס לחטופים שבידי חמאס בעזה, אמר: "אני מקווה שנוציא את כל החטופים החוצה. אני מדבר עם קטאר, מצרים וישראל כמעט בכל יום. הנשיא טראמפ רוצה להחזיר את החטופים, ראש הממשלה נתניהו רוצה להחזיר את החטופים, ואנחנו פועלים בצורה מתואמת״. ניתן להעריך בוודאות רבה, שטראמפ אמר לנתניהו להמתין עם המתקפה הרבתי על חמאס בעזה עד שיסיים את מסעו. אולי יביא איזו בשורה טובה משם. הלוואי. ובינתיים, הגזרה מול החות'ים מתחממת. אין בעולם כמו חיל האוויר הישראלי. פעם אחת בנמל, בחלוף יממה שדה התעופה הבינלאומי בצנעא שבתימן. אין עליכם.
מה מחפשת ישראל בסוריה?
ישראל נמצאת, כיודע, במלחמה בשבע חזיתות. תשומת הלב של מרביתנו מופנית בימים אלה אל הנעשה ואל זה הצפוי להיות ברצועת עזה, נוכח הצפי להרחבת הפעילות הצבאית של צה"ל שם, עם סיום ביקורו של טראמפ במזרח התיכון. גם הטיל החות'י שפגע בנתב"ג והתגובה המרשימה של מטוסי חיל האוויר הישראלי, פעמיים השבוע, במקומות אסטרטגיים שם, אינם דברים של מה בכך.
אבל הפעם, עם כל ה(אין) כבוד לחות'ים, אפנה מבט קצר דווקא לאחת השכנות הקרובות מצפון לנו, סוריה. כידוע, המנהיג החדש שם, ג'וליאני, מנסה למחות כל זכר לשלטונו של קודמו אסד ולתפוס אחיזה בשטח. הוא מסתייע בין השאר ובעיקר על טורקיה של ארודאן, שפועלת לבסס אחיזה רצינית משלה בחלקים של סוריה, כולל בסיסים צבאיים גדולים. בעולם עוד לא בדיוק יודעים 'איך לאכול' את ג'וליאני, ומי שממש לחוצים מהעניין הם כחצי מיליון דרוזים שחיים בסוריה, רובם בשטחים הקרובים יחסית לגבול ישראל. הדרוזים 'חיו בשלום' עם משטר אסד, שהיה חילוני במהותו, אפשר לדרוזים לנהל את חייהם בלא התערבות, בדיוק מה שהם מחפשים. כעת, תחת שלטון ג'וליאני, המזוהה עם השיעים ודאעש, הם בחשש גדול.
ופה, בתבונה רבה, נכנסת ישראל, וכשמגיע 'שאפו' – אנחנו נותנים. בהנחיית נתניהו והגורמים הרלוונטיים, מתאם פעולות צה"ל בשטחים, קצין בדרגת אלוף, נחת השבוע במסוק צה"לי עם גורמים נוספים (מן הסתם אנשי זרועות הביטחון המוכרים לנו) בסוריה ונפגש עם מנהיגים בכירים ביותר של העדה הדרוזית שם. ג'קי חורי כתב גל"צ מעריך כי נפתחו ערוצי קשר, ומן הסתם ישראל גם מספקת להם נשק להגנה עצמית מפני מתקפות אפשריות עליהם. ואם נלך עם הכלל 'אין מתנות חינם', נסיק שישראל גם יודעת מה לקבל מהם, כשהם עדיין שם בסוריה. זה כבר מסוג הדברים שהשתיקה יפה להם.
נכון, ממש כמו אצלנו, גם העדה הדרוזית אינה מקשה אחת ויש בקרב הדרוזים בסוריה כאלה שאינם מרוצים מהקשר שנרקם בין גורמים דרוזים שם לישראל, זאת מחשש שהחיבוק הזה יסכן אותם. אבל בסה"כ הקשר הזה עובד, והוא גם משמח מאוד את הדרוזים בישראל, שכידוע רובם המוחלט גם משרתים ביחידות קרביות בצה"ל. במסגרת היחסים המתחזקים בין ישראל העדה הדרוזית כאן ושם, ישראל גם קלטה בשבועיים האחרונים כ-30 דרוזים מסוריה שנפצעו בקרבות שם, והם מקבלים כאן טיפול רפואי VIP.
בהודעה רשמית של צה"ל נאמר: "כוחות צה״ל פרוסים במרחב דרום סוריה, וערוכים למנוע כניסת כוחות עוינים למרחב ולכפרים הדרוזים. צה״ל ממשיך לעקוב אחר ההתפתחויות במוכנות להגנה ולתרחישים שונים".
ממלכתית
כצפוי, הממשלה הייתה צריכה להראות לבג"ץ שהיא דנה בנושא הקמת ועדת חקירה לטבח 7 באוקטובר, אז היא דנה בכך השבוע, ובאופן ממש לא מפתיע היא החליטה כרגע להמשיך לדון, ולדון, ולדון, ולדון. ועדת חקירה ממלכתית (עדיין) לא תקום. דבר לא בוער. האי, חלפה כבר שנה וחצי מהטבח, ומשפחות נטבחים והרוגים רבים דורשות, ולטעמי בצדק, קודם כל לדעת את האמת, ושנית – לבוא חשבון עם האחראים? האי הזמן חולף, פרטים יישכחו? למה להתעסק בזוטות. כל עוד זו הממשלה, וכל עוד יצחק זמיר עומד בראש בית משפט העליון, ועפ"י החוק הוא צריך להרכיב את הוועדה ולעמוד בראשה – ועדת חקירה ממלכתית היה לא תהיה.
מה שכן, ובעיניים שלי גם זו התקדמות, הממשלה החליטה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית, כלומר עם כל הסמכויות שיש לוועדת חקירה ממלכתית, כולל חובת התייצבות בפניה, כולל סמכות להטיל מסקנות אישיות. בעיניי, זו כבר התקדמות ממשית. גם הוחלט שהוועדה תחקור גם הרבה אחורה (20 שנה). גם לגיטימי וצודק. אז עכשיו נותר לקבוע רק מי יבחר ואת מי. בכנסת רצות כמה הצעות, כולל זו שהוועדה תיבחר ע"י רוב של 80 חברי כנסת. אתרום הצעה משלי: היות שעיקר ההתנגדות בימין היא שהשופט עמית יעמוד בראש הוועדה ויהיה דומיננטי בקביעת שאר חבריה, לו אני יצחק עמית, עם כל הכבוד וההבנה כי אני מחויב לשמור על כבוד בית המשפט, הייתי מציע מיוזמתי לעמיתי המשנה לנשיא בית משפט, השופט נעם סולברג, המזוהה עם הימין (בגלל בית המדרש שממנו בא – ישיבת ההסדר הר עציון ומקום מגוריו), שיעמוד הוא בראש ועדת חקירה ממלכתית, שיטפל הוא ב'תפוח אדמה הלוהט' הזה. גם אם הדבר ייראה בעיני נתניהו וחבריו כניצחון שלהם בנוקאאוט על המערכת המשפטית. אם נתניהו ויריב לוין היו הולכים על זה (לא בדקתי), לדעתי אפילו השופט יצחק עמית היה יוצא גדול. ענק. וגם אם לא יישב בוועדה, היא שלו. כי הוא אפשר את הקמתה ולא את מריחת הקמתה במי יודע עוד כמה חודשים או שנים.
"לצד כל ההכנות בצה"ל לקראת הסבב הבא ברצועה, שצפוי להיות קשוח, גם מקבלי ההחלטות בירושלים מצפים בדריכות לתוצאות מסעו של הנשיא טראמפ בשבועיים הקרובים במדינות באזור"
"בלוף של חוק לא יהיה". נחכה ונראה
אם על כל פעם שהיינו מזכירים את 'חוק הגיוס'/'חוק ההשתמטות' היינו מקבלים שקל – מזמן כבר היינו יכולים להלוות כסף לבנק. אבל נראה כי מתקרבים ל'קו הגמר', לפחות תיאורטית. אז ככה. בכנסת ממשיכים לריב, הסיעות החרדיות ממשיכות לאיים (לענ"ד איום סרק) שאם החוק ישתנה, הם לא במשחק ויפרשו מהקואליציה (להערכתי, לא יקרה, הדשא בחוץ אינו ירוק יותר). כלל לא בטוח שהחוק ישונה, אולי ימשכו עוד קצת ושוב בחירות ושוב דיבורים-דיבורים-דיבורים, צווים יוצאו, צווים יופרו, רק ה'פראיירים' (ממש לא, בהשאלה) ימשיכו לשרת, והשיירה תמשיך לנסוע. אבל, יש בג"ץ שמחייב לחוקק חוק גיוס חדש, ויש את יו"ר ועדת חו"ב יולי אדלשטיין, שאמור לספק את הסחורה.
אז בואו נראה איך נראים הדברים בעיניו, ממש בימים אלה, כפי שסיפר בריאיון לעקיבא וייס, הכתב הפוליטי של 'מקור ראשון', בוועידת ההתיישבות של 'מקור ראשון' והיישוב עפרה:
על חוק הגיוס אמר אדלשטיין: "החוק שייצא מן הוועדה הוא יהיה רק חוק אמיתי. אני לא מבין מציאות אחרת. אני לא בא משנאת חרדים, אני בא מתוך הצרכים האמיתיים של צה"ל. לא מסתדר לי בראש איך יכול להיות שמתקבלות החלטות על המשך והרחבת הלחימה, על הצורך להילחם עד שנחזיר את החטופים והצורך אחר כך להחזיק בשטח. אני לא מבין איך זה מסתדר עם הגישה של 'לא צריך את החרדים ובוא נפטור אותם'. אני לא מבין את זה מספרית".
על עקרונות החוק טען: "המספרים צריכים להיות יותר גבוהים. ואם בשנה הראשונה צה"ל עדיין לא ערוך, הוא חייב להיות ערוך למצב שבו בחור חרדי שנכנס יש לו את כל הסיכויים גם לצאת בחור חרדי. יש היערכות כבר של חשמונאים והיערכויות נוספות, אבל זה עדיין לא במספרים בלתי מוגבלים, לכן, בשנה-שנתיים ראשונות אפשר לקחת מה שאפשר לקחת לצה"ל ולהשלים את זה על ידי שירות אזרחי-ביטחוני… בשורה התחתונה – אי אפשר לצאת למלחמה כשאין לך חימושים. באותה מידה צריך לבדוק את מצב כוח אדם. אי אפשר להתייחס לסבב שישי ושביעי של מילואימניקים כלאחר יד, כשיש לך פוטנציאל של עשרות אלפים, שלצערי הרב לא מגיעים". לגבי הסנקציות: "בהתחלה חשבתי שאפשר להסתדר בלי זה, עכשיו ברור שלא נוכל להסתדר בלי זה. גם סנקציות מוסדיות וגם סנקציות אישיות שפוגשות את הפרט – זה חייב להיות בחוק".
ח"כ יולי אדלשטיין הוסיף כי לאחר שני דיונים שיתקיימו השבוע בוועדה, הצוות המשפטי יתכנס לכתוב את החוק. "אני עומד מאחורי המילים שלי – בלוף של חוק לא יהיה. מה שמכונה בחלק מן התקשורת 'חוק ההשתמטות' – לא יהיה. יהיה חוק גיוס אמיתי שיקל על המילואימניקים ועל הסדירים שרוצים להאריך להם את השירות. או שלצערי הרב נישאר במצב של היום: שיש חוק שירות ביטחון לכולם, אבל הוא לא מביא תוצאות בגיוס הציבור החרדי".
על האפשרות שיודח כדי לאפשר חוק שיעבור את הסיעות החרדיות, אמר אדלשטיין: "הנושא הוא לא נושא אישי שלי. דבר אחד ברור לגמרי: אפשר לדבר על הדחה ולהחליף את יו"ר ועדת חוץ וביטחון – חוק זה לא יביא. זה מהלך פוליטי נחמד שאולי ייתן זמן לקואליציה ודמי רצינות מול המפלגות החרדיות, אבל זה לא הכיוון".
הנה הוא בא
אם להאמין לסקרים של היום, קבלו את נפתלי בנט, בסיכוי לא רע, ראש הממשלה הבא. והפעם לא עם 6 או 7 מנדטים. בסקר שהראה השבוע אחד הערוצים, מפלגה בראשותו לוקחת 31 מנדטים. סביר שאפילו הוא עצמו לא יודע עדיין מי מוצב במקום ה-13, למשל. כך או כך, בנט התניע את המנועים, והשבוע פרסם משרד המשפטים את בקשת מפלגת "בנט 2026" (זה מה שיש, לפחות כרגע, אולי כדי להבליט ש'לא, אינני אותו בנט של פעם. התבגרתי, למדתי, הפנמתי') לרישום כמפלגה. מטרותיה הן: "להשיב את הביטחון לישראל, ולשקם את אימון העם ביכולתה של ישראל להגן על גבולותיה ועל פנים הארץ תוך יישום תפיסת ביטחון אקטיבית", "להוביל את ישראל ברוח המדינה ומקימי הארץ באופן שיבטיח את אחדותה, המשכיותה ושגשוגה במדינת מופת יהודית ודמוקרטית, להזניקה כמדינה חזקה, ממלכתית וצומחת בכל תחומי החיים, תוך שילוב כלל אזרחיה בנשיאה בנטל הביטחוני, האזרחי והכלכלי".
עשרת הראשונים ברשימת מייסדי המפלגה (הם לא בהכרח יהיו ברשימה לכנסת): נפתלי בנט, רעייתו גילת, נובק ניר מרמת השרון, אבישר בן חורין לירן מכפר סירקין, לסין גדי מרמות השבים, נעים ארנון ברוריה מראש העין, אונש עופר מרמת השרון, וייס ירון מצורן, אחרק אליס מגבעת שמואל ולוי גיורא מכוכב יאיר. כאמור, מייסדים. לא מחייב (ובטוח שחלקם לא) יהיו ברשימה לכנסת.
ואם בפוליטיקה עסקינן, בכל הסקרים מצב מפלגתו של בן גביר מזהיר, בין 9 ל-11 מנדטים, בעוד זו של סמוטריץ' – על הפנים: בין לא עובר את אחוז החסימה ל-5 מנדטים בסקרים בודדים. ה-4-5 מנדטים האלה של מפלגת סמוטריץ', אם כן יעברו או לא, הם יכולים להיות קריטיים, לא רק לסמוטריץ' עצמו ולחבריו לרשימה אלא לימין כולו, ואולי אפילו יכריעו אם יהיה לימין את היכולת להרכיב את הממשלה הבאה. מה שאומר שנתניהו יחזור על התסריט המוכר, וחרף היריבות הגלויה לכל שבין השניים, וחרץ השונות שיש בין שתי המפלגות, יקרא להם נתניהו לביתו סביב לשולחן עגול, ייתן להם בראש, ולא ישחרר אותם עד שייצאו חבוקים ברשימה אחת. רק טכנית, כמובן. וכזכור, כבר היו דברים מעולם.
