רב ראשי של מי?

זה מול זה

מודה, אני מרגיש ממש שלא בנוח "לרדת" ואפילו רק לבקר את מי שנושא בתואר המכובד הרב הראשי לישראל, במקרה זה הרב יצחק יוסף. איפה הוא, בתורה ובחכמה, למשל, ואיפה אני הקטן. ובכל זאת, כעורכו של עלון לציבור הדתי, מזה עשרים שנה, אני חש שגם לי הקטן יש איזושהי שליחות בעולם. בין השאר, לנסות להצביע על עוולות, בטח של נושאי משרה דתית. אז שיסלחו לי כבודו ומעריציו. ועל מה הפעם. עלון 'שביעי' חשף בגיליונו האחרון כי הרב יצחק יוסף, בקובץ תורני בשם 'בית יוסף', תחת הכותרת "מחאה נגד רב שנפגש עם רפורמים', כתב בחריפות נגד הרב אליעזר מלמד, רב ישיבת הר ברכה ומהרבנים הבולטים בציונות הדתית, על שנפגש, לפני כשנה, עם נציגים יהודיים, גם לא אורתודוכסים מהעולם, ואף השתתף (רל"צ) בזום עם רבה רפורמית מצרפת במסגרת ועידה בזום שערך העיתון 'מקור ראשון'. בעקבות אותם מפגשים הגיע הרב אליעזר מלמד למסקנה, אמיצה אך שנויה במחלוקת בממסד הרבני, ואולי לא רק החרדי, כי "על פי הדרכת התורה, אין להחרים קהילות יהודיות ונציגיהן. להפך, יש מצווה להרבות באהבה ובשלום בין כל ישראל". אחרי שתקף, במכתב בספר הנ"ל, את הרפורמים ש"החריבו כל חלקה טובה בעם ישראל" והוסיף כי "יש צורך להרחיקם שלא יהיה אפילו אחד שייתלה בדבר המפגשים וילך בדרכם", הוסיף וכתב הרב יצחק יוסף במכתבו לכאורה לרב אליעזר מלמד, (שעפ"י עדות לשכתו, מעולם לא הגיע אליו): "איני מכיר את כבודו, אבל ברור לי שכבודו עשה מעשה חמור שלא כהוגן, אחר שאינו הולך בדרך של כל רבותינו שקדמו לנו, ואינו מתבטל כלפי דרך הנהגתם של גדולי הדור. הרפורמים מבקשים לעקור את הדת ולנעוץ ציפורניהם בארצנו הקדושה, ולא די מה שהחריבו בארצות חו"ל בהתבוללות נוראה בין הגויים, מנסים לכבוש את המלכה עמי בבית". בהמשך מוסיף הרב הראשי מקרים במקורות היהודיים שבהם נודו אנשים שחלקו על גדולי הדור, וקרא לרב אליעזר מלמד לחזור בו "ולהתנהג בענווה והתבטלות כלפי כל גדולי הדורות". בעיניים שלי- זה בסדר שהרב יצחק יוסף חושב אחרת לגמרי מהרב מלמד בסוגיה זו כמו גם בסוגיות אחרות, בהנחה שהוא נכנס לעומק הנושא, ולא הגיע למסקנתו רק בגלל שככה היה פעם. אבל באותה המידה זה בסדר שהרב מלמד, אחרי שבדק, חקר וחשב, הגיע למסקנה אחרת. עוד בעיניים שלי, כשרב ראשי למדינת ישראל אינו מכיר אישיות תורנית חשובה ומובילה כמו הרב אליעזר מלמד – ספרי 'פניני הלכה' שחיבר, כדוגמא, נמצאים ברבבות בתים בישראל ונלמדים במאות מוסדות חינוך- זה כשלעצמו אומר דרשני. וגם אם כך, מה היה קורה לו הזמין את הרב הראשי את הרב מלמד לשיחה, קודם הפרסום?

ובחזרה לרב הראשי הרשל"צ יוסף. עפ"י התבטאויותיו חדשות לבקרים, כולל יחסו למוסדות המדינה שמינו אותו, יש לי את הרושם שהרב יצחק יוסף שם עצמו בקבוצת 'גדולי הדור'. אלא, שמעליהם יש רק את הקודשא בריך הוא. אני לא בטוח שאלמלא ייחוסו (בנו) למי שבאמת היה גדול הדור, הרב עובדיה יוסף, היה הרב יצחק יוסף יושב על הכסא הרם עליו הוא יושב בשנים האחרונות, וממנו רואה רק דרך הפריזמה הצרה שלו את כל מה שמתנהל בממלכתו. זה בסדר, אבל מרב ראשי לישראל, של כל ישראל, ניתן היה לצפות לפריזמה קצת יותר רחבה. ואם מישהו מבין קוראי הטור הזה נמנה על הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים הבאים, הייתי שולח אותו לעיין בהתבטאויות אחרות, במגוון נושאים, של הרב אליעזר מלמד, בסוגיות דת-מדינה המעסיקות אותנו חדשות לבקרים, ומציע לשקול ברצינות לראות בו מועמד ראוי. אם בכלל ירצה להיכנס לשדה המוקשים הזה. ואני מקווה  שהמלצה זו שלי לא תזיק לו בקרב הגוף הבוחר…

ואגב כך, קבוצת רבנים חרד"ליים, עם הרב טאו בראשם, ועמו הרב מיכה הלוי רבה הראשי של פ"ת, הרב דוד דודקביץ, הרב שמואל אליהו  ואחרים פרסמו פעשקוויל תמיכה בעמדת הרב יצחק יוסף, לזכותם- בלי "לרדת" על הרב אליעזר מלמד. משכנע את המשוכנעים ומרחיק עוד יותר את החולקים.

לא בוער

שופטי בג"ץ לא הסתירו, בדיון שנערך בשבוע שעבר על מתווה הרחבה הדרומית של הכותל, את מורת רוחם מכך שהמדינה לא קידמה דבר בנושא, למרות התחייבותה. הנשיאה אסתר חזות: "מדוע לא נעשה דבר", שאלה. כזכור, הממשלה החליטה על המתווה הזה לפני כשנתיים. התירוץ לאי ההתקדמות הפעם היה העיסוק בבחירות ובקורונה. (תירוץ שמן הסתם יחזור על עצמו גם בפגישה הבאה בבג"ץ, מ.ז). כזכור, המתווה אמור היה להכשיר את המקום, ברחבה הדרומית, לתפילה שתנוהל בידי נציגים גם מזרמים שאינם אורתודוכסים. החרדים, שבתחילה הסכימו, התחרטו, ונתניהו התקפל. כאמור, השופטים עשו פרצוף של כועסים, אבל נתנו לממשלה חמישה חודשים נוספים (בינתיים רק חמישה…) ליידע את בית המשפט על מימוש החלטת השרים בנושא.

שופטים בירושלים

אני יודע שאם הייתי כותב שדעתי היא שאלמלא היה את בג"ץ, היה צריך להמציא אותו, רבים מקוראי 'שבתון' היו מה זה כועסים עלי ומצרפים אותי אוטומטי למחנה השמאלני והבזוי (לטעמם של רבים). אז אזהר ואכתוב רק שזו תחושת בטן. שטוב (למדינה, על שמאלניה וימיניה כאחד) שיש בג"ץ. עם כל זה שגם אני לא מצליח לתפוס, להבין ולעכל כמה החלטות של שופטי העליון, כדוגמת החלטתם להרוס כמה בתים בעופרה בגין חריגות בנייה קלות מול החלטה הפוכה לגמרי לגבי בניה בלתי חוקית ערבית. ובכל זאת, לפעמים אני מוצא עצמי מבסוט שיש שופטים בירושלים, כמאמרו של מנחם בגין ז"ל. זה קרה לי לפני ימים אחדים, כשבג"ץ פסקו שתוקפו של חוק הגיוס יפוג בעוד שלושה חודשים, זאת לאחר סחבת ועוד אחת, דחייה ועוד אחת (שמונה פעמים נתן בג"ץ ארכות שונות כדי לחוקק חוק חדש), כשלכל ברור שהחלטות המדינאים בעניין יפלו או יקומו בגלל שיקולים פוליטיים, קרי קואליציוניים גרידא, ולא טובת העניין. לא טובת המדינה, לא טובת הצבא ואפילו לא טובת החרדים. מקח וממכר פוליטי, ותו לא. וזה לא שכחול-לבן היתה מתנהגת אחרת בעניין (חרף הצהרותיה בעבר) לו נקרתה בפניה אותה דילמה פוליטית בפניה ניצב נתניהו עם החרדים. עלמא דשיקרא. הכל גם יודעים ששר הביטחון יו"ר כחול-לבן בני גנץ ביקש מבג"ץ את ההארכה הזו של חצי שנה כדי להחזיק את החרדים במקום העדין והרגיש, שכן חוק הגיוס זה בבת עיניהם והם לא יתמכו בפירוק הממשלה (מה שנתניהו עשוי לתמוך כדי להביא בחירות עתה ע"מ שלא יצטרך לעמוד בהסכם הרוטציה), כל עוד חוק הגיוס לא יחוקק. בקיצור, עם שחקנים כאלה על המגרש, טוב שיש שופטים על הקו. גם אם הם טועים לפעמים. רוצים רגע של הומור? מה היו טענות המדינה בבקשה עתה מבג"ץ עוד דחייה? (בקשה שנדחתה, כאמור). עסוקים בקורונה (תוצאות טובות לא רואים) ובהסכמי השלום עם האמירויות. קצת הומור לא מזיק. זוכרים שנתניהו עדכן על ההסכם עם האמירויות את שותפיו בממשלה דרך הטלוויזיה? "עסוקים" עלאק. אם דף הנייר של ב"כ המדינה היה יכול לצחוק, הוא היה צוחק.

נחיתה רכה

לא רק לג'ו ביידן היה זה שבוע מוצלח במיוחד. גם לדני דנון, עד לא מכבר שגריר ישראל באו"ם. רק חודשיים כאן, בקושי הספיק לפזר את המזוודות וכבר נבחר (ביום ראשון) לתפקיד יו"ר הליכוד העולמי, הארגון המאגד תחתיו את כל סניפי הליכוד בעולם. מי שלא בעניין יתהה בוודאי, מה הביג דיל כאן? ובכן, דנון ניצח כאן באיפון את ח"כ מיקי זוהר, יו"ר הקואליציה בכנסת ומקורבו של נתניהו, שעפ"י הסכם שנחתם באחרונה בין זוהר ליעקב חגואל, שהחזיק בתפקיד זה ונבחר לפני שבועיים ליו"ר הסתדרות הציונית, מיקי זוהר אמור היה להיבחר ליו"ר הליכוד העולמי. אגב, התכנסות הנהלת הליכוד העולמי היתה חרף פסיקת בית הדין של התנועה שאסר על ההתכנסות. בליכוד העולמי טענו שהם לא כפופים לו. שמח שם, ואולי גם זה מעיד שמשהו לא טוב מתחולל במפלגה שהעומד בראשה כבר לא כל כך שולט (גם) בה. בהרגשה שלי, המערכה שם לא תמה.

טיפוס קשוח

ח"כ בצלאל סמוטריץ' הספיק להוכיח לכולם שהוא בחור מוכשר ממש. ביצועיסט בחסד, מדבר בחסד, הכל בגדול. אבל לטעמי יש גם צד שני. קשוח, חבל על הזמן. תקיף, שלא לומר תוקפן. בעקבות עוד החלטה של מנדלבליט שלא נראית לסמוטריץ' (וזה לגיטימי כמובן), שחרר סמוטריץ' הודעה כדלקמן: "מנדלבליט חצה היום קו אדום בוהק שמקרב את ישראל אל עבר דיקטטורה משפטית מסוכנת והוא חייב ללכת הביתה מיד. שרי הממשלה והעומד בראשה חייבים להפסיק לשתף איתו פעולה לחלוטין, לא לזמן אותו לשום ישיבה, לא להשתתף בשום ישיבה שהוא משתתף בה ולהביא להחלפתו במישהו ש"מבין טוב יותר את התפקיד". בעיניים שלי, 'חצה קו אדום בוהק…" – בסדר. זכותך לחשוב. 'חייב ללכת הביתה'- גם מותר לך לחשוב ואף לקרוא לכך. אבל כל עוד זה לא קורה, לקרוא לשרים ולרה"מ לא לזמן את מנדלבליט לישיבות, לא להשתתף באף ישיבה שהוא ישתתף (בעצם, חרם, נידוי או שתקראו לזה), זה לטעמי מתאים יותר לכל היותר לנער מתבגר, בטח לא למי שרוצה להנהיג ציבור איכותי. וחבל, כי פוטנציאל גדול יש בו בבצלאל.

(חיי שרה תשפ"א)