'הנני' – גבורת העקידה ו'שעת נעילה'

פרשת העקידה שנקרא השבת הינה אחת הפרשיות המכוננות בתורה, שמעוררות השתאות, וקשות להבנה בשכל אנוש. ניסיון העקידה הטביע בדי. אן. אי. הקולקטיבי של עם ישראל את הדבקות והנכונות להקרבה ול'מסירות נפש' בלתי נתפסת, על היקר והקדוש לנו. היא גם מלמדת עד היכן יכול להגיע כח העמידה אל מול ניסיון מאתגר שאין דומה לו, בזכות אמונה איתנה בקב"ה ובתורתו.

בפרשת העקידה מוזכרת שלוש פעמים ההיענות המוחלטת של אברהם. בביטוי ייחודי – 'הנני'.  כמענה לצו האלוקי – "ויאמר הנני" (בראשית כב א), כמענה לבנו יצחק "הנני בני" (שם פס' ז), וכמענה למלאך ד' המורהו "אל תשלח ידך אל הנער", "ויאמר הנני" (שם פס' י"א).

'הנני' הוא ביטוי רב עוצמה שמבטא נכונות יוצאת דופן לתת את היקר מכל – את החיים, וללכת נגד הרגש האבהי הטבעי: "הנני לכהונה, הנני למלכות, הנני לשחוט, הנני ליהרג" (תנ"י וירא מד). נכונות שיש בה הירתמות מוחלטת עד כדי איבוד הרצון הפרטי: "הנני לשון ענוה, לשון חסידות, שכך ענוותנותו של חסידים בכל מקום" (תנחומא וירא כב).

הפסוקים מתארים בעיקר את הניסיון של אברהם אבינו במעשה  העקידה, אולם למעשה יצחק הוא האישיות המרכזית בעקידה והניסיון שלו אינו נופל משל אביו. על שמו היא נקראת 'עקידת יצחק'. יש המתייחסים ליצחק כנער (אבן עזרא פס' ה), שמובל לעקידה ע"י אביו, בצורה פאסיבית. אולם חז"ל מדגישים שבזמן העקידה יצחק היה בן שלושים ושבע שנים (ב"ר נה, ד, פרקי דר"א ל"א) וכוחו היה במתניו. העקדה לא היתה יכולה  להתרחש לו לא היה מוכן למסור את עצמו לעקידה על פי הצו האלוקי, בצורה שקשה לתפוס בשכל אנוש: "הא לכם יצחק, ע"ה, אשר מסר עצמו בלי שום סירוב ועיכוב, ופשט צווארו על גבי מזבח להישחט, לעשות רצונו, יתברך, עם שהיה יכול בקטנה שבתנועות להימלט על נפשו, בהיותו בתוקף, במבחר ימיו" ('בינה לעיתים' דרוש עה). "ומלאכי השרת אומרים בואו ראו שני צדיקים, אב שוחט ובן עומד לישחט ואין מעכב בידו" (אבות דר"נ כת"י, תו"ש אות צב).

מהעקידה עד היום עם ישראל ידע עקידות רבות. בשנות הגלות היו אלה בעיקר כתוצאה מהרצון להמיר יהודים על דתם, או כתוצאה משנאת יהודים. מאז תקומת מדינת ישראל והקמת כח המגן העברי, עם ישראל ידע עקידות של בנים שקראו 'הנני', שנענו, בדעה צלולה ובלב  שלם, לצו הגנת האומה. שהיו מוכנים למסור את הנפש ולעקוד את עצמם כדי להגן עליה בגופם.

בשבועות האחרונים מוקרנת בתאגיד 'כאן' הסידרה 'שעת נעילה' על מלחמת יום הכיפורים. ההקרנה לוותה בקמפיין אדיר שיצר ציפייה, שבפנינו הפקה מושקעת, שלראשונה, סוף סוף, תציג את המלחמה באור הנכון.

בבמות שונות התייחסנו למספר היבטים שבהם פרקי הסידרה שהוקרנו עד כה מחמיצים את העיקר, ושהיא אינה שונה מהאג'נדה המוכרת ביחס למלחמה. ההתמקדות בכשלים, בהפתעה ובמחדל, והתעלמות מהמהפך חסר התקדים שהתרחש במהלך  המלחמה (בגולן, תוך חמישה ימים עד ארבעים ק"מ מדמשק, ובמצרים תוך אחד עשר יום, עד מאה ואחד ק"מ מקהיר).

בהקשר לפרשת העקידה אני מבקש להצביע על היבט נוסף. במלחמה זו (כמו גם במלחמות נוספות) באה לידי ביטוי מסירות נפש מעוררת השתאות של הלוחמים מן השורה שחרפו את נפשם, ומתוך דעה צלולה, כדי לבלום את נחשולי הטנקים שאיימו על המדינה. לוחמים שנענו ב'הנני' ושפעלו מתוך אמונה עמוקה וברורה שכך עליהם לעשות, וכי מוטלת עליהם החובה לעשות זאת גם במחיר היקר  מכל!  – החיים!.  מתוכם יותר מאלפיים ושלוש מאות מטובי הבנים, גם שילמו בחייהם (ועוד יותר משלוש מאות  בתקופת ההתשה  עד אחרי פסח). במקום להאיר את התופעה המופלאה הזו, הסדרה נוטה לייצר טלנובלה של זוטות.

'מסירות הנפש' היא אחד הגורמים להיווצרות 'המהפך' הזה. אחרי ארבעים ושבע שנים הגיע הזמן שנדע להעלות אותה על נס ולהוקיר את הלוחמים על פועלם.

(וירא תשפ"א)