קיצור תולדות החרד"לות

איך החלה להירקם קבוצת החרד"לים, ומה באמת ההבדל בינה ובין המיינסטרים של הציונות הדתית? בין מרכז הרב להר המור, הביקורת על החילונים, הדתיים הלאומיים הליברלים והרצון להתקרב לחרדים אבל להיות יותר מושכים מהם – זרקור על החרד"לים

בשנים האחרונות נדמה שהציבור הכללי צמא לדעת ולהכיר את נבכי העולם הדתי-חרדי מבפנים, ולאחר אינספור תוכניות שעסקו בחברה, כשבאים לדבר על הציבור החרדי, כבר למדנו להבדיל בין חסידי ליטאי, בין החרדי המודרני לשלל החסידיות הקיימות.

ויש שמחלקים גם את הציבור הדתי לאומי ל-3 פלגים: מיינסטרים מרכזי-בורגני של הציונות הדתית, אלו שאין להם הגדרה אידיאולוגית חד משמעית, שמונים כשני שליש מן המגזר, ולצידו 2 קבוצות אידיאולוגיות: אלה שמגדירים עצמם כבעלי אידיאולוגיה ותפיסת עולם ברורה וליברלית המהווים כ-24% מהציבור הדתי והחרד"לים שלפי המחקרים מרכיבים כ-12-15% מהציונות הדתית. שתי הקבוצות האידיאולוגיות מנסות כל אחת להשפיע על המיינסטרים, אם לכיוון חרד"לי ואם לכיוון ליברלי.

לפני כחודש הוציא יאיר שלג, עיתונאי מוערך, חוקר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחוקר כיום במכון הרטמן, את הספר "החרד"לים" שבא לחקור את הפלג הפחות מקובל אבל הכי מרתק שקיים בתוככי הציבור הדתי לאומי, והשפעתו לאורך שנים.

שלג חוקר את הציבור הדתי לאומי למעלה מ-20 שנה. זה החל אי שם בסוף שנות ה-90 אז שימש כעיתונאי תרבות והחברה הדתית. חברו דאז, העיתונאי והפובליציסט אמנון דנקנר ז"ל הציע לו לרגל שנת ה-50 למדינה לכתוב ספר על הציבור הדתי כדי שהקהל החילוני יבין יותר את הציבור הדתי ואת התהליכים שקורים בו, "הדתיים החדשים". משם דרכו של שלג כחוקר במכון לדמוקרטיה בתחום דת ומדינה הייתה מהירה. "התחלתי לחקור באופן שיטתי את המגזר הדתי בנושאים של דת ומדינה, כתבתי על הנושא של פינוי יישובים לקראת ההתנתקות. עשיתי בעניין הזה שני מחקרים; לפני ואחרי ההתנתקות, ניסיתי לבחון את משמעות פינוי היישובים מהבחינה החברתית, מה המשמעויות של זה, ואיך צריך להיערך לתהליך כזה. אחרי ההתנתקות בחנתי את מה שקרה בהתנתקות לאור ההנחות שהיו במחקר הראשון של לפני ההתנתקות. חוץ מזה כתבתי גם מסרים על עמדות הרבנים הבולטים והחשובים בארץ ביחס לדמוקרטיה, נושא של עולים לא יהודים וההתייחסות לסוגיה הזו, ספר על הרנסנס של היהדות בחברה הכללית, ערכתי 2 קבצי מאמרים אחד הלכה ציונית – השאלות ההלכתיות שעולות מהמפעל הציוני והעובדה שחיים במדינה ריבונית שזה שונה מחיים בגולה, אילו שאלות הלכתיות מרכזיות עולות ומה הפתרונות שחכמי ההלכה נותנם לשאלות האלה וספר שני שערכתי דן בשאלת מקומה החברתי של הציונות הדתית בחברה הישראלית", הוא מפרט.

את המחקר האחרון של יאיר במכון לדמוקרטיה הוא כתב בנושא החרד"לים, הקבוצה האידיאולוגית הקטנה אך המשמעותית בקרב המגזר הדתי לדבריו, לגביו לא התפרסם עד היום מחקר הבוחן את התופעה לעומקה.

ההיסטוריה של החרד"לות

את תחילת החרד"לות שלג מסמן בשני תאריכים היסטוריים, אותם הוא מגדיר כהריון ולידה; ה'הריון' החל בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, כאשר קבוצה בישיבת כפר הרא"ה מתחילה להתגבש עם ביקורת על מה שקורה בבני עקיבא מבחינה דתית, הריקודים המעורבים, אי הקפדה על ההלכה בכל מיני תחומים, וגם, הפריע להם מאד ש'הגשמה' בבני עקיבא נחשבת רק אם הולכים לגרעין נחל ואז לקיבוץ הדתי, הם רצו שגם הליכה לישיבה תחשב הגשמה תנועתית.

הם התגבשו כקבוצה ולימים היו הראשונים שלא הלכו לגרעין נחל אלא לישיבה – כרם ביבנה שהפכה לישיבת ההסדר הראשונה. הלימודים שם לא הספיקו להם, אז הם חיפשו ישיבה גבוהה, הגיעו למרכז הרב והחיו את הישיבה שלאחר פטירתו של הרב קוק ועד אמצע שנות ה-60 הייתה ישיבה מאד זניחה. בתחילת שנות ה-70 התרחשה ה'לידה', כאשר התלמידים הצעירים שהגיעו למרכז הרב הקימו משפחות וילדיהם הגיעו לגיל ביה"ס וכמעט כולם גרו בשכנות לישיבת מרכז הרב בקריית משה, שם היה ביה"ס ממ"ד 'מימון' שהיה כמו הממ"דים של אותם ימים, בהם לימודים מעורבים של בנים ובנות, מורות שלא חבשו כיסוי ראש ומערכת השיעורים כללה לטעמם מעט מדי לימודי קודש. כשביה"ס מימון גדל ל-2 כיתות לשכבה, הם ביקשו להפריד – כיתה לבנים וכיתה לבנות. ביה"ס לא הסכים, אז הם הקימו את ביה"ס נועם שהיה נפרד. כשביה"ס נועם נולד, נולדה איתו יחד החרד"לות. ובדומה, כאשר לא נתנו לקבוצה שגדלה לבצע הפרדה מגדרית בבני עקיבא, הם הקימו את תנועת הנוער אריאל.

"תקופת הפריחה של החרד"לות נמשכה כ-20 שנה, עד אמצע שנות ה-90", מסביר שלג. "כל תופעה חדשה ממצה את עצמה. במשך 20 שנה החרד"לות הייתה האוונגרד של אותו זמן מול ההנהגה הותיקה ובהמשך היא נהייתה בעצמה משהו שמרני, כביכול רצו משהו חדש.

"החרד"לות רצתה לתת לציונות הדתית מעמד מחודש בחברה הישראלית. עד מלחמת יום הכיפורים הציונות הדתית הייתה די שולית בחברה הישראלית והחרד"לות באה ואמרה מול החילונים ומול החרדים – WHAT THEY CAN DO WE CAN DO BETTER , להיות מגשימים ציונים לא פחות טוב מהציונות החילונית ולהקפיד במצוות לא פחות טוב מהחרדים והשילוב הזה שעונים בו זמנית גם לחילונים וגם לחרדים משך הרבה צעירים.

"אחרי 20 שנה החרד"לות הפכה מנכס לנטל כי החלה ביקורת, בעיקר חילונית על החרד"לות והקיצוניות והציונות הדתית לא נתפסה כל כך טוב בגללם. בנוסף, לציונות הדתית יש נטייה לאמץ באיחור מסויים את התהליכים שקורים בחברה החילונית, בגלל שהיא רואה את עצמה חלק מהאליטה הכללית והיא לא רוצה להיות בשוליים, כך שאם בשנות ה-50 וה-60 האליטה החילונית הלכה לכיוון התיישבות וביטחון אז בשנות ה-70 הציונות הדתית הלכה לכיוון התיישבות ובטחון ואם בשנות ה-80 ותחילת ה-90 העולם החילוני הלך לכיוונים של תרבות, תקשורת ופמניזם, אז בדיליי מסויים גם הציונות הדתית בשנות ה-90 החלה לעסוק בתקשורת, תרבות ולאמץ נורמות פמניסטיות".

"הציר הלאומי הוא ציר הזהות המרכזי החד משמעי של הציונות הדתית, יותר מאשר הזהות הדתית"

נשארים ימניים

שני שליש מהציבור הדתי לאומי, המכונה כאן "הבורגני" באורח החיים היומיומי קרובים יותר לליברלים. אותם בורגנים רואים טלוויזיה קוראים תקשורת כללית, הולכים לסרטים והצגות, מבלי לקבל היתר מרב. בנושא חינוך הילדים רבים מהם שולחים את ילדיהם למוסדות של החינוך החרד"לי למרות שאורח החיים בבית ליברלי, כי הם חוששים מהחילון של הילדים. אפשר לומר שהם מתייחסים לחינוך היותר דתי כסוג של חיסון.

עם זאת שהציבור הדתי החל להתקרב לקו הליברלי ולאמץ מגמות מהציבור הכללי בתחום התרבותי והדתי, ביחס לתחום הפוליטי הם נשארו בצד הימני של המפה הפוליטית.

שלג: "בשעה ש-85% מהציונות הדתית מגדירים עצמם ימין, בתחום הדתי יש מנעד רחב של עמדות. למעשה הציר הלאומי הוא ציר הזהות המרכזי החד משמעי של הציונות הדתית, יותר מאשר הזהות הדתית. ורואים את זה גם בפוליטיקה: אנשי הציונות הדתית יפרשו מהממשלה אם יפגעו בהתיישבות ביו"ש אבל לא יפרשו מהממשלה אם הרבנות הראשית תחליט לבטל את היתר המכירה של שנת השמיטה. הם די הפקירו את עניין הדת במדינה לחרדים שקובעים את הנורמות בתחום".

"אנשי הציונות הדתית די הפקירו את עניין הדת במדינה לחרדים שקובעים את הנורמות בתחום"

לציוני דתי מן המניין יש שלושה קטבים של זהות: הקוטב הדתי, הקוטב הלאומי והקוטב המודרני מערבי – ליברלי. בתוך קטבים אלו נעים המיינסטרים של הציונות הדתית, אך על פי שלג, החרד"לות שוללת את הקוטב המערבי ליברלי. "אצלה מבחינה ערכית יש רק שני קטבים – הדתי והלאומי, ומבחינתה כל הזהות הלאומית אמורה לינוק מהזהות הדתית. זו הייתה תפיסת הרב קוק, אבי החרד"לות", הוא מסביר.

הפיצול של החרד"לים

לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה קוק, ראש ישיבת מרכז הרב, נפרדו דרכיהם של ממשיכי דרכו הרב שפירא, שהיה יהודי הלכתי ציוני שהאמין שמה שאסור בהלכה אסור ומה שמותר מותר, אין לו יומרות להקפיד מעבר להלכה, והרב טאו שהיה קרוב לרוחם של הרב קוק האבא והבן ותבע מעצמו ומתלמידיו לא רק עמידה בקריטריונים הלכתיים, אלא קדושה, טהרה והתעלות נפשית מעבר לדרישות ההלכה. הרב שפירא נשאר לנהל את ישיבת מרכז הרב והרב טאו הקים את קהילת הר המור. בנקודה זו הזרם החרד"לי התפצל, כאשר אנשי הר המור הם הרבה יותר קנאים מבחינה דתית מאנשי מרכז הרב אך דווקא בתחום הפוליטי אנשי הר המור יותר זהירים מאנשי מרכז הרב.

שלג: "הרב טאו וישיבת הר המור התרחקו היום מהציונות הדתית, במערכות הבחירות האחרונות הרב טאו קרא שלא להצביע למפלגה ציונית דתית אלא לש"ס, גם מפלגת 'נועם' שהוקמה ערב הבחירות האחרונות ופרשה רגע לפני שריקת הסיום, הוקמה בידי תלמידיו כי הרב טאו לא היה מרוצה מזה שאנשים כמו בנט ושקד מנהיגים את הציונות הדתית. איך ניתן להעלות על הדעת שאישה חילונית וגבר עם כיפת גרוש שנשוי ללא דתיה, מעיד על עצמו שהיו תקופות שהלך ללא כיפה ואין לו השכלה תורנית, הלך לצבא אחרי תיכון ולא למד בישיבה תיכונית יהיה המנהיג של הציונות הדתית? מבחינתו הלאומיות צריכה לנבוע מהדת ואם היא לא נובעת מהדת אז מה היא שווה? טענת הרב טאו היא שאנחנו רואים בדורנו שהרגש הלאומי שהיה אצל החילונים לפני 100-120 שנה דהה, אז איזו ברית יש לנו איתם? הברית צריכה להיות עם החרדים ובתוכם לעורר לאומיות".

"מבחינת אנשי הר המור – איך ניתן להעלות על הדעת שאישה חילונית וגבר עם כיפת גרוש שנשוי ללא דתיה ינהיגו את הציונות הדתית?"

אז מה מבדל את החרד"לים מן הציבור הדתי לאומי בורגני והדתי לאומי ליברלי?

שלג: "יש הסבר קלאסי – כיוון שהליברליזם שנגדו נלחמים מתבטא בעיקר במתירנות אז התשובה היא צניעות. איפה רואים ברמה היומיומית את השפעת הליברליזם הישראלי? בלבוש, במתירנות המינית, אז התשובה הנגדית היא יותר צניעות. יסוד נוסף הוא רגשי הנחיתות של אנשי הציונות הדתית, תחושת השוליות של הציונות הדתית בחברה הישראלית שהייתה רווחת בשנות ה-30-50 למאה הקודמת והיה חשש מלהיות מזוהים עם החרדים כי החרדים באופן היסטורי נתפסו כגלותיים, נשארו תקועים בישיבות, בשעה שהציונות יצרה את היהודי החדש, הגיבור, שעובד את האדמה, אקטיבי שמעצב את גורלו והציונות הדתית רצתה להיות חלק מהיהודי החדש. בפועל רואים שאפילו אופי הלבוש בציונות הדתית קרוב יותר לעולם החילוני מאשר לעולם החרדי".

נקודת הצניעות משיקה לשני הפלגים של החרד"לות, אך קהילת הר המור מוקצנת דתית הרבה יותר.

"מבחינה פוליטית הם לא רוצים להיות שותפים במפלגה הציונית דתית. ביום-יום אפשר לראות דגשים חריפים על נושא הצניעות. מישהו סיפר לי שיום אחד הוא נכנס למכולת ליד הר המור והייתה שם חבילת מסטיקים של 'עלמה' עם ציור של ראש של אישה שבקושי מבחינים בו, ובחור מהר המור דרש מבעל המכולת שיסלק את המסטיקים האלה. זו מן קיצוניות משונה גם בעיניים חרדיות, יש מעט חרדים שיעשו מזה עניין. היום בשיטת הר המור הדגש החינוכי הוא על תלמודי תורה, חיידרים שהם יותר קיצונים מרוב החיידרים החרדים במובן הזה של כמה שפחות לימודי חול. באופן פרדוקסלי דווקא בשנים האחרונות יש יותר התפתחות אצל החרדים בנושא לימודי חול וליבה כי מבינים שבלי זה לא תהיה להם השכלה והם לא יוכלו להכנס לשוק העבודה ואצל אנשי הר המור יש במקביל הליכה לכיוון יותר תורני ואך ורק תורה".

"במכולת ליד הר המור הייתה חבילת מסטיקים של 'עלמה' עם ציור של ראש של אישה שבקושי מבחינים בו, ובחור מהר המור דרש מבעל המכולת שיסלק את המסטיקים האלה"

מאיפה הגיע האנטי של קהילת הר המור ללימודי הליבה?

"המילים שהכי רווחות בעולם הר המור הן קודש, קדושה טהרה, הרבה מעבר לדרישות ההלכה. יש תפיסה בהר המור, של הרב טאו, שרואה את היהדות בתור משק שמספק את צרכיו בעצמו ולא נזקק להשתמש בייבוא חיצוני. יש לנו תרבות של 3000 שנה, קדושה וטהורה, אנחנו צריכים את הגויים שילמדו אותנו דברים?

"צריך להבין שהעולם החילוני לא קפא על שמריו בעשורים האחרונים, וגם נעשה יותר ליברל. מול המתירנות הזו של העולם החילוני יש אנשים בעולם הדתי שאומרים צריך להגביה את החומות עוד יותר ממה שהיה פעם, כי פעם החילונים היו לאומיים, היה חשוב להם התיישבות ובטחון, היום יש שחושבים שגם הנושא הציוני פחות מעניין אותם, אז 'מה לנו ולהם?'".

כמה היה מרתק עבורך, כבן הציונות הדתית, לעשות את המחקר הזה?

"הכניסה לתוך עולמם של הר המור, גם אם הם קבוצת מיעוט בחרד"לים, הייתה מרתקת ומטלטלת כי זה הראה לי עד כמה זה רחוק, הם הכי קיצוניים. ויחד עם זאת אני מוכרח לומר שככל שלמדתי את הקבוצה הזו ואת סוגיית ההשפעה שלה בהרבה מובנים נעשיתי פחות מודאג כי כבחור דתי ליברל שמזדהה עם הקבוצה הדתית הליברלית בשבילי החרד"לות במשך הרבה שנים הייתה איום על תפיסת עולמי, וככל שלמדתי ראיתי שההשפעה שלהם ברוב המקרים היא אצל בני נוער כי הם מחפשים אידיאולוגיות שלמות ונמצאים במוסדות חינוך חרד"ליים ומכינות כמו עלי, אבל ככל שהם מתבגרים ומתרחקים ממוסדות החינוך החרד"לים הם ידברו אחרת", הוא משיב.