הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')פרשת "ויקהל", שמדברת בפרוטרוט על בניית המשכן, מדגישה את הכינוס הלאומי הגדול של העם כולו לצורך מפעל ההקמה הגדול. הפתיחה של הפרשה: "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מעלה על נס את ערך ההתקהלות – התכנסות המונים יחדיו סביב עניין אחד.
והנה, באופן אירוני ביותר, פוגשת אותנו פרשת "ויקהל" בשעה שכל חיינו דווקא סובבים דווקא סביב הימנעות מהתקהלות, ואנו עסוקים באינטנסיביות בהיפרדות איש מעל אחיו, התרחקות של שני מטרים זה מזה, כניסה לבידוד, הסתרת פנים במסכות וביטול כל התכנסות משותפת.
דומני שזה הזמן לזכור ולהזכיר שגם כשמדובר בתורה על התקהלות כללית של עם ישראל היא עלולה להיות שלילית. את הדוגמה המובהקת ביותר לכך קיבלנו בפרשה הקודמת, "כי-תשא", שם נקהלו ישראל בחטא העגל. התורה מספרת: "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים" (שמות לב, א).
לא בכדי יש פרשנים ודרשנים שהסבירו כי משה הקהיל את העם במיוחד כמשקל נגד וכתיקון להתקהלות סביב העגל. את הרעיון שהתקהלות יכולה להיות פסולה ומסוכנת יש לקחת במלוא החומרה במערכת התגוננות נגד הקורונה, בה אנו מצויים. אין להקל בכך ראש, גם כשמדובר בהתקהלויות סביב אלוהים חיים, כגון מנייני תפילה ושיעורי תורה.
ההימנעות מכל התכנסות חברתית עלולה להשרות רוח נכאים, שכן בתקופה כזו, שבה החברה מתפרדת ומתפרקת לבדידים, תקופה שבה איש מאיש חוששים ומתרחקים, אי אפשר, לכאורה, לבנות שום דבר טוב, ולא ליצור שום התקדמות בחיים. עלולים אנו לחשוב שבעת הזו צריך רק לשרוד עד יעבור זעם, ולחכות שהחיים יחזרו למה שהיה פעם. אולם אין הדבר כך, וגם מתקופה קשה זו יש להפיק את המיטב.
החברה האנושית מורכבת משלושה רבדים: יחידים, משפחות ואומות. כל אדם הוא בראש ובראשונה יחיד, אדם פרטי, בנוסף לכך הוא גם חלק מתא משפחתי, וברובד שלישי הוא גם קשור לכלל, לעם קונקרטי. שלוש הפרשות שנקרא השבת מדגישות את שלוש הרמות הללו: פרשת "ויקהל" היא, כאמור, פרשה של כלל האומה, בה נקהל כל העם סביב פרויקט אחד, פרשת "פקודי" מדגישה את הפרטים, כשהיא עוסקת בפרטי הפרטים של הדו"ח המפורט שניתן על-ידי משה, באשר לכל כלי המשכן וחשבונותיו, ופרשת "החודש", שמתווספת בשבת זו, עוסקת בתא המשפחתי המתלכד סביב קורבן הפסח.
לכל אחת מהרמות הללו יש מעמד חשוב בפני עצמו, המכיל אתגרים גדולים, ואם עומדים בהם יכולים לזכות להשראת שכינה. על השראת שכינה בעם מלמדת פרשת המשכן. על היכולת של כל יחיד להגיע להשראת השכינה מלמד אותנו תנא דבי אליהו, שאומר: "מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אישה, בין גוי בין ישראל, בין עבד בין שפחה, הכול לפי לפי המעשה שהוא עושה, כך רוח הקודש שורה עליו" (תדבא"ר פרק ט). חכמי הדורות הקודמים כגון ר' משה אלשיך והשל"ה אף למדו מהפסוק העוסק במשכן: "ושכנתי בתוכם – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד".
על השראת שכינה במשפחה אנו למדים מדרשתו המפורסמת של רבי עקיבא: "איש ואישה זכו- שכינה בניהם. לא זכו- אש אוכלתן" (סוטה יז, א). עוד אמרו חכמים: "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות שבישראל".
מעמדו של הרובד המשפחתי בא לידי ביטוי בולט בפרשת "החודש" שנקרא השבת. פרשה זו מתמקדת בקורבן הפסח שהצטוו ישראל לפני שתתרחש יציאת מצרים. בני ישראל הצטוו: "וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת". הם נדרשו להפוך לצוותים של משפחות-משפחות, לשם אכילת קורבן הפסח. גם אם אין מספיק אנשים בבית, אל להם לוותר על התא המשפחתי. המשפחה צריכה פשוט להצטרף אל משפחת השכנים: "וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת".
יתר על כן, התורה מדגישה שהאכילה צריכה להיעשות דווקא בתוך הבית: "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה". אף בני ישראל עצמם נדרשו להישאר בבידוד ביחד כל הלילה בבית: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר". נראה שבידוד זה נועד ליצירת ליל גיבוש משפחתי, שנועד ללכד ולתחזק את התא המשפחתי לפני היציאה ממצרים.
ימים אלה, בהם אנשים מתכנסים אל תוך בתיהם, ומקיימים את הפסוק: וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ", צריכים להיות ימים של חיזוק התא המשפחתי. עלינו למצוא את הדרכים להתגבש ולהתארגן ביחד כדי לנצל את הזמן לעשייה חיובית, להכנות לפסח, ללמידה משותפת, ובכל דרך אחרת, בה נוכל להפוך את הלימון ללימונדה.
בתקופה זו עלינו לזכור את הבודדים, שהבידוד מעמיק ביותר את בדידותם ואת מועקתם. להתעניין בשלומם ולדאוג למחסורם. כל מי ששוהה לבדו יזכור שגם על היחיד יכולה לשרות שכינה, כפי שהזכרנו לעיל. כל הנמצא בבידוד ובבדידות ידע, שכדברי הבעל-שם-טוב: "יהודי לעולם אינו בודד; בכל מקום בו הוא נמצא, הקב"ה אתו".
נסיים בברכה שאמורה להיאמר השבת בסיום קריאת התורה: "חזק חזק ונתחזק". "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ונקווה ש-ה' יסיר מחלה וקורונה מקרבנו במהרה.
(ויקה"פ תשפ)
