ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)
יעקב יוצא לדרכו במצוות אביו ואמו, ומבקש לו את דרכו. הדרך ארוכה, ובמסעו מתוארת תחנה, שלא נראית מתוכננת. שמה לא ידוע, וסיבת העצירה בה אינה ברורה. בלשון הפסוק היא נראית מקרית ממש: "ויפגע במקום".
המשך הסיפור ומסקנתו של יעקב: "אכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי", מחייבים הסתכלות אחרת על ה'מקריות': "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם. בִּקֵּשׁ לַעֲבֹר נַעֲשָׂה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּמִין כּוֹתֶל לְפָנָיו" (בראשית רבה סח).
העצירה במקום, על פי המדרש, אינה פעולה יזומה של יעקב. הוא פוגע במקום מילולית ממש. הוא מתנגש בו.
גם המשך האירועים מתואר במדרש כיזום ולא מקרי. הכל מתוכנן על ידי מי שאמר והיה העולם: "כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, רַבָּנָן אָמְרֵי כִּיבָּא הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקב"ה גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה".
המדרש קורא את המילים כי-בא, כאילו הן אומרות: כיבה השמש. השמש לא סתם שקעה. הקב"ה השקיע אותה במיוחד על מנת שיוכל להתגלות ליעקב מתוך חלומו.
הדברים מזכירים מאוד את ברית בין הבתרים, שגם בה נבנית 'תפאורה' מיוחדת להתגלות, והיא כוללת ביאת שמש ותרדמה: ו"ַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם… לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת".
יעקב יוצא לדרכו עם ברכת אביו: "וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱ-לֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם"
ואכן ההבטחה והברכה לאברהם מתגלות גם אליו בחלום הלילה, אחרי בא השמש: "אֲנִ֣י ה' אֱ-לֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵא-לֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ…".
מדוע ההתגלות מצריכה את שקיעת השמש? מביא המדרש משל מופלא:
"מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ כִּיבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת כִּיבּוּ אֶת הַפָּנָסִין שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָה. כָּךְ הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָה".
עד כה לא דיבר הקב"ה עם יעקב ישירות. יעקב איש תם יושב אהלים והוא עושה כאשר מורה לו אימו, ובהמשך כאשר מורה לו אביו. עכשיו הוא לבדו בדרך, והוא יצטרך לקבל החלטות ולפעול על פיהן.
עוד אין לו הניסיון הדרוש כדי להבחין לבד במקום שיש בו אלוקים. הוא גם עוד לא יודע ליזום בעצמו את השיחה והפניה. הקב"ה הוא שמבקש לדבר איתו, והוא יוצר תנאים מתאימים לשיחה הזו, שיחה שיש בה הבטחה אבל גם מטילה על יעקב אחריות.
הקב"ה מוודא שיעקב יעצור במקום המתאים ובזמן המתאים, כי שיחה כזו עושים במקום מיוחד, ובארבע עיניים.
(ויצא תשפ"א)
