הקורונה – פנים וחוץ

דרך ההדבקה העיקרית של נגיף הקורונה היא שהייה קרובה לנשא. חללים סגורים או אוורור לקוי מגדילים את סיכון ההידבקות, כמעט פי 20 מאשר מקומות פתוחים. ישנן גם ראיות לכך שבמקומות סגורים, הנגיף נישא באוויר ויכול להדביק גם שעות אחרי שהנשא עזב.

בפרשה מתוארת עבודתו של יעקב אצל לבן חמיו ומשכורתו באריכות רבה, הרבה יותר ממה שהתורה מתארת את לידת ילדיו, ושיש בכך כדי להתמיה. על שום מה יש לנו לדעת את האופן המדויק שבו הגדיל יעקב אבינו את צאנו? בפתיחת הפרשה רש"י התקשה "ויצא יעקב מבאר שבע – לא היה צריך לכתוב אלא 'וילך יעקב חרנה' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם". רש"י לימדנו שיציאת הצדיק מורגשת לא רק במישור הגופני אלא גם במישור השכלי-הרוחני. זוהי תבנית חוזרת בספר בראשית. המשכיות האומה תלויה ב"חוץ", המשפחה הופכת לעם והתורה ניתנת לעם – דווקא בחו"ל. ההתרחשויות המתוארות בכל ארבעת החומשים הבאים ממוקמות כולן בחו"ל. מדוע? המסר החבוי כאן מלמד על היחס המורכב בין ה"פנים" לבין ה"חוץ". מושכל יסוד זהותי הוא פיתוח זיקה עמוקה עם ה"פנים", החלק הפרטיקולארי של חיינו. אבל, נדרשת זיקה גם עם מה שיש לאחרים להציע, הן כדי שניתן יהיה להתחדש ולהשתבח באמצעות ה"חוץ" (בבחינת "חכמה בגויים תאמין"), והן כדי שניתן יהיה להגדיר את ה"פנים" דווקא באמצעות התבדלות מן ה"חוץ" (לא שינו ישראל במצרים שמם, מלבושם, לשונם).

אברהם, כמו בניו, יצא ממצרים ברכוש גדול "ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב". כשיצאו ישראל ממצרים גם הם יצאו ב'רכוש גדול', כפי שהובטח לאברהם ב'ברית בין הבתרים'. מדוע חשוב כל כך הרכוש הגדול, לאברהם ולבניו? במצרים ישנם מרכיבי תרבות חשובים. הם היו אמורים לקחת אתם את אותם המרכיבים החיוביים שקיבלו במצרים – הן את מה שקיבלו מחוויית העבדות, והן את מה שקיבלו מהחברה הסובבת אותם. מצרים הייתה התרבות המפותחת ביותר באותה תקופה, ובני ישראל היו צריכים להוציא עמם את הדברים החיוביים שלמדו שם. ר' אליהו מזרחי פירש ש"רכוש" זה אינו כשאר רכוש שבמקרא שעינינו קניין, שהרי לא התנהל כל משא ומתן, אלא הכוונה לאותו רכוש שיכולה הייתה להעניק הציוויליזציה הדומיננטית של אותה תקופה. הוסיף הרב עמיטל וביאר שבשל כך, ציווה הקב"ה שישאלו את הכלים – הוא רצה לוודא שבני ישראל ייקחו איתם את הערכים הללו מחד גיסא, ומאידך גיסא – לוודא שבני ישראל ידעו שאלו ערכים שאולים, שאינם שייכים במקורם ליהדות.

(ויצא תשפ"א)