ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)לוט יכול היה להידבק באברהם אבינו, אלא שלא השכיל להישאר לצידו ולדבוק במידותיו, והלך לסדום – עיר שמתבררת בפרשתנו כעירם של אנשים רעים וחטאים.
אלא שכמו שאברהם לא וויתר על לוט ויצא להילחם למענו, כך גם המדרש לא מוותר, ומזכיר לנו שבסופו של דבר לוט אמנם הידבק בזרעו של אברהם – דרך בנותיו: "'קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות' […] שתי מציאות – רות המואבייה ונעמה העמונית, אמר ר' יצחק: 'מצאתי דוד עבדי' (תהלים פט כא) איכן מצאתיו? בסדם" (בראשית רבה נ).
המעשה הקשה של בנות לוט מתברר, במודע או שלא, ככזה שבזכותו תיוולד שושלת בית דוד, עד למלך המשיח: "לכה נשקה את אבינו יין ונחיה מאבינו זרע. בן אין כתיב אלא זרע. אותו זרע שהוא בא ממקום אחר. ואי זה? זה מלך המשיח".
כך נכרך לבסוף זרעו של לוט בזרעו של אברהם. בהמשך עושה המדרש חיבור מפורש: "בנותיו של לוט הולכות לעבור עבירה ונפקדות, באי זו זכות? בזכות מואב. מאב. 'כי אב המון גוים נתתיך'" (ב"ר נא). שמו של מואב, המרמז בפשט לכך שנולד מן האב של אמו, הופך בדרש לכזה המרמז על כך שבשורש הרוחני שלו יש משהו מן האב – אב המון גויים.
המדרש מבקר את לוט על כך שהיה מוכן להפקיר את בנותיו לאנשי סדום ומאשים אותו בפריצות על אף שהיה שיכור ולא מודע למעשיו, ודווקא הבנות זוכות ללימוד זכות ולשכר מדהים כזה. זה נראה תמוה במיוחד. איך ייתכן שדוקא כך נולד מלך המשיח? מהו החיבור של כל זה לסדום ההפוכה?
המדרש מספר לנו גם על נערות אחרות בסדום שנפלו קורבן לרשעותם של אנשיה: "מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן העין, אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו למות. מה עשת(ה)? מילאת את הכד קמח והחליפתו. נטלה זו מה שביד זו, וזו מה שביד זו. כיון שהרגישו בה נטלוה ושרפוה. אמר הקדוש ברוך הוא: דינה שלנערה אינו מניח אותי לשתוק הה"ד הכצעקתם אינו אומר, אלא 'הכצעקתה' של נערה" (שם, מט).
נערה הבאה למלאת מים בכדה נשמעת לנו מוכרת, ומהדהדת את סיפור רבקה. נערה הבאה למלאת מים מן העין היא נערה שיש בה חסד, ועומדת בסתירה לאנשי סדום.
לוט הוא בתווך. מצד אחד – הוא למד הכנסת אורחים מאברהם אבינו. מצד שני – אין בו את החסד היוזמתי מבית מדרשו של אברהם היושב במיוחד בחוץ ומחכה לאורחים ורץ אליהם, או של רבקה – שמיוזמתה מציעה לזר להשקות גם לגמליו.
לכאורה, היתה מספיקה נערה אחת בשביל סיפור המפרש את המילה 'הכצעקתה' ובא להציב ניגוד לסדום. אולי התאור של שתי נערות נועד להדהד גם את שתי בנותיו של לוט. אלו שלוט ואנשי סדום אכן זוממים להרע להן. אלו שניצלות בזכות החסד של אברהם.
כמו הנערה על העין בסיפור, כשהן מזהות חורבן וריק בעולם – הן מבקשות לפעול. הן פועלות בדרך היחידה שיש להן כדי להמשיך את קיום העולם, ויוזמות פעולה מורכבת שיש בה תרמית, כדי להציל את העולם על פי הבנתן באותו הרגע. ממש כמו רבקה בברכות יעקב, וכמו תמר אשת יהודה, וכמו שתעשה אחר-כך גם רות המואביה כשתרד לגורן. מידת החסד היא שמאפשרת להן להידבק באברהם אבינו, היא שמולידה את מלך המשיח, והיא שתגבר גם על ההפיכה של סדום. "קומי צאי מתוך ההפיכה, רב לך שבת בעמק הבכא… על יד איש בן פרצי, קרבה אל נפשי גאלה". (וירא תש"פ)
