אחים יקרים – עת לשוב הביתה

במילים אלה בחר ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לנכון לקרוא ליהדות התפוצות בנאומו הראשון כראש ממשלה (ד׳ בתמוז התשל״ז): "אני קורא לאזרחי ישראל שעזבו את הארץ – לשוב הביתה. וכו'. לא נקרא לאנשים אלה בכינויי גנאי. עלבונות אינם פותרים שום בעיה. נאמר להם בפשטות: עת לשוב הביתה". דברים אלה שהדהדו באזננו אז, מקבלים משמעות מיוחדת בקריאת פרשת ויצא, בה יעקב נאלץ לצאת לגלות לחרן, ובסופה כשהדבר התאפשר, הוא בורח מחרן כדי לשוב הבית לארץ ישראל. ובמיוחד בשבוע שבו התבשרנו על מתן אפשרות ליונתן פולארד לבוא הביתה לארץ  ישראל ולמדינת ישראל.

עיון בפסוקים מלמד שיש דפוס שחוזר על עצמו בירידת יעקב לגלות חרן, ואח"כ בירידתו למצרים. דפוס זה אמור ללמד אותנו על יחסנו ל'גלות' ועל השתוקקותנו ל'גאולה', ול'קוממיות בארצנו'.

הירידה לחרן לא היתה מבחירה אלא מתוך אילוץ בדלית ברירה, כבריחה מסכנת מוות מצד עשיו, עד יעבור זעם, ושלא על מנת להשתקע שם.

הירידה למצרים גם היא היתה כאילוץ, בשל הרעב ששרר בארץ,  ובשל רגשות האב שנפשו קשורה בנפש בנו יוסף, שלא על מנת להשתקע שם.

בירידה לחרן יעקב חרד לגורלו, להתמודדות עם העתיד הלא נודע. הקב"ה מתגלה אליו בחלום, מבטיח לו שמירה והגנה, ושיבה הביתה לארץ ישראל: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך" (בראשית כח טו).

גם בירידה למצרים יעקב חושש והקב"ה מחזק אותו: "אל תירא מרדה מצרימה, וגו'. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית מו ג).

בירידה לחרן מצא יעקב את עצמו, פגיע, חסר אונים, תלוי במארחו, לבן, שניצל אותו, רימה אותו, שיעבד אותו ועשק את משכורתו. גם בירידה של יעקב למצרים מצאו בניו את עצמם תלויים בשרירות ליבם של המצרים אשר 'לא ידעו את יוסף', משועבדים לפרעה, ועובדים בפרך, בלי שקיבלו גמול על עבודתם.

בבוא העת מצא יעקב את ההזדמנות כדי לברוח, באישון לילה, עם נשותיו וכל אשר לו, לצאת לחופשי בדרך הביתה. וכך הסתיימה גלות חרן. כך גם בגלות מצרים, בניו, יוצאים ממצרים בחיפזון, הם וכל אשר להם, בחצי הלילה.

המשעבד המנצל לא ויתר. לבן רדף אחרי יעקב, ואף השיג אותו. לולא איום מפורש של הקב"ה כנראה היה גם פוגע בו. גם ביציאה מגלות מצרים המשעבדים המנצלים המצרים התחרטו ורדפו אחרי עם ישראל והשיגו אותם על הים, ולולא הנס האלוקי של קריעת ים סוף וטביעתם בים היו פוגעים בהם.

בשיבה הביתה מחרן, יעקב שירד לשם רווק חסר כל,  שב כשאיתו משפחה מפוארת, ורכוש רב מפירות עמלו בצאן לבן איתו. ביציאה ממצרים לארץ ישראל, בית יעקב שירד למצרים כמשפחה, בעקבות הרעב, יוצא ממצרים כעם רב של שישים ריבוא, ולו רכוש רב, מרכוש המצרים ששעבדו אותם ולא שלמו את משכורתם.

לפני כמה שבועות נפטר הרב יונתן זקס שגם נשא בתואר פרופסור ולורד. בכמה ממאמריו הוא שיקף את שיטתו שההימצאות של יהודים בגלות אינה דיעבד אלא לכתחילה. תוך השוואה לתקופת בבל שבה היו שני מרכזים יהודיים בארץ ישראל ובגלות.

הדפוס של ירידת יעקב לגלות בא ללמדנו שהגלות לא באה מבחירה, אלא כאילוץ. המצב בגלות היה בכי רע וכל העת היתה השתוקקות לחזור הביתה, שהתממשה ברגע שהדבר התאפשר. ומכך עלינו ללמוד.

ומכאן אנו קוראים לאחינו מכל העולם "שובו הביתה"! הגיע העת!

(ויצא תשפ"א)