אל תעצור

"מודעות" היא מילת קסם בדורנו. שיח רב נפוץ על המניעים של האדם, על ההבנה מה מפעיל אותו, מדוע הוא עושה מה שהוא עושה, האם הוא מונע מפחדים נסתרים, האם הוא מרוויח משהו מה'שריטות' שלו, האם הסיפור שהוא מספר לעצמו באמת נכון? או שמא יש כל מיני דפוסים והתניות מהילדות המוקדמת או אולי אינטרסים חבויים, וכן על זה הדרך.
השוק מציע תאוריות פסיכולוגיות וכלים טיפוליים, כמו גם ספרים על תת המודע, ממחקרים על המוח ועד למדפים המקוטלגים כ"עידן חדש". השאלה מהדהדת: מי אני? ולמה אני עושה מה שאני עושה?

השאלות הללו חשובות ויש בהן כדי להביא ריפוי לאדם, אולם כדי שיהיה אפשר להיכנס ל"שטח" הזה, כדאי להיזהר מהתעתוע:
האדם אינו פלטה שטוחה, וההקשבה והלמידה הגדולה נעשית תוך כדי הליכה, תוך כדי החיים עצמם, אלו התובעניים ולעתים טובעניים. תוך כדי עשיית דברים טובים בפשטות – האדם לומד להקשיב ולעדכן גרסה. אם המודעות ה"מוגברת" מביאה לרפיון: "אני ממילא מופעל מכל מיני סיבות חיצוניות, אז מי אמר שזה טוב שאעזור לשכן חולה, או שאלך לעבודה בבוקר, או בכלל שיהיה אכפת לי ממשהו, כי אולי כל מה שאני עושה זה סתם כי ככה גדלתי או ככה שמעתי ואני לא באמת מחובר לזה" – שם עלולים ליפול לכבדות מנטלית ואדישות. בסופו של דבר, לפני ואחרי כל העיונים העמוקים בנפש, ישנו טוב פשוט, בלי פילסופים, ואם הרצון הפשוט שלי נכבה, כדאי לבדוק מה מכביד עליו.

לבן אומר ליעקב "הבנות בנותי… וכל אשר אתה רואה לי הוא". הרב"ש אשלג מסביר שזה הקול הלוחש לי "עזוב אחי, כל מה שאתה עושה זה בכלל לא מהסיבות הנכונות, אתה בכלל 'עובד בשביל לבן'… חבל להתאמץ, זה לא שאתה איזה צדיק שהכל אצלו לשם שמיים וחף מאינטרסים, אז בשביל מה כל המאמץ…" .
ועם הלחישות האלו אנחנו מתמודדים יום יום, כשקשה לקום בבוקר, או לחייך לחבר שצריך עזרה. האדם בפנים אומר, הרי אני כבר לא ילד קטן, הייתי אפילו באיזה סדנה וגליתי שאני עוזר לשכן רק בגלל ש… סטופ! המבחן האמתי הוא להאמין בעצמנו אמונה פשוטה, שלא תמיד יש לה הסבר טוב. אמונה שאני יקר ואהוב, וכל התקדמות אל הטוב זורחת כאלפי שמשות. אל תעצור!

(ויצא תשפ"א)