לא מוותרים על הילדים

המציאות ההיסטורית של העם היהודי נוסדה ונוצרה כך – לאחר השלב הראשון של האבות והאימהות, הגיע שלב יצירת העם, וזה נעשה באמצעות שְׁנֵים עָשָׂר שבטים, שהם יסוד ותשתית האומה והעם היהודי לדורותיו.

את המעבר הזה בין שלב המשפחות לשלב האומה מתארת היטב פרשת השבוע 'ויצא', כאשר אנו מתוודעים ללידתו של עוד שבט ולעוד שבט, ולהיווצרות התשתית של העם היהודי עד לפסוק המתאר את נקודת הזינוק של העם – " וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר".

מכאן יוצאים לדרך. וכמו שתמיד אמרו לנו 'משפחה ואחים לא בוחרים'. זה לא ענין של טוב או לא טוב, זו פשוט המציאות של העם הזה, שלעולם יהיה מורכב משְׁנֵים עָשָׂר שבטים שונים זה מזה באופיים, בגודלם, בשאיפותיהם ובגורלם.

על שְׁנֵים עָשָׂר השבטים הללו יעברו ימים של אהבה ואחווה, שלום ורעות, אחריות וערבות הדדית, ולעומתם יהיו גם ימים של מחלוקת ושנאה, עד כדי מלחמות אחים. זה ה D.N.A של העם היהודי- 'עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד'.

האירוע הטראגי של מכירת יוסף, שהתרחש בתחילת דרכה של המשפחה, יישאר צרוב בתודעת עמנו עד היום, כתמרור אזהרה עד היכן שנאה וניכור יכולים להוביל אחים. מאז החל מסע של תיקון שנמשך עד עצם היום הזה.

אפשר לראות במצב המורכב הזה של 'משפחה ברוכת ילדים', או 'עם ברוך שבטים' שכזה מתכון לכישלון, למריבות, למאבקי ירושה, לשנאה ולתחושות קיפוח, ואפשר לראות במצב הזה הזדמנות ואתגר ליצירת תזמורת גדולה ומרובת כלים, שכל אחד מחבריה מנגן על הכלי שלו, וביחד הם יוצרים הרמוניה מקסימה. אפשר לראות את זה כשנים עשר שבטים שביחד מייצרים אנרגיה של חסד, בניית חברה ערכית ומוסרית, אמונה וערבות הדדית.

כמו הסלנג המוכר- 'זה מה שיש'. זה העם היהודי הכל כך קשה ועקשן, והכל כך מקסים ורחמן.

חכמה של הורים למשפחה שכזו, היא לא להפוך את כל שנים עשר השבטים לזהים ואחידים, הלבושים בתלבושת אחידה וצועדים שמאל ימין בקצב אחיד. החכמה של ההורים היא לזהות את הכוחות הייחודיים שיש בכל אחד משנים עשר הילדים – שבטים, ולעזור לכל אחד מהם להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות הייחודיים הגנוזים בו, ולשאוף לחבר את כל הכוחות של כל השבטים לצוות מלוכד ומנצח, ולסימפוניה אחת גדולה בה יש לכל אחד מקום לניגון החיים המיוחד משלו.

כאז כן עתה- 'וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר', וכמו הורים טובים, אוהבים ומסורים, אנחנו לא מוותרים על אף אחד מהם.