חומות של תקווה

תפקידנו  לנסות להסיר את החומות החברתיות המפרידות בינינו כדי לנסות לחדור ללבבות

הסרט 'חומות של תקווה' שהוקרן לראשונה בארה"ב ב-1994, היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, דורג על ידי מיליוני גולשים כסרט הטוב ביותר, נבחר למקום הרביעי ברשימת הסרטים הגדולים של כל הזמנים, והפך לקלאסיקה קולנועית.

לכאורה המילים 'חומות של תקווה' מבטאות הפכים. החומות מסמלות מקום מדכא וסגור המונע חופש וכבוד, ואילו המילה 'תקוה' היא בדיוק הפוך מכך- היא מדברת על מקום ללא גבולות וללא חומות סוגרות ומגבילות.

12 המרגלים הנשלחים לארץ ישראל נדרשים לדווח בין השאר האם יושבי הארץ גרים במקומות פתוחים [פרזים], או שהם מתגוררים במקומות מוקפי חומה [מבצרים]. אם הם הקיפו את עצמם בחומות- זה סימן שהם במצב פיזי ונפשי של התגוננות וחוסר ביטחון עצמי. אם הם חיים ללא חומות זה סימן שהם חשים מספיק חזקים ועם ביטחון עצמי כדי לחיות חיים ללא חומות סביבם.

השבוע שהחל בי"ז בתמוז, ובו מתחילים ימי בין המיצרים, אלו הימים בהם פרץ האויב והפיל את חומות ירושלים.

בירושלים של אז, לצערנו, החומות היו לא רק פיזיות. היו גם חומות אנושיות בין אדם לאדם. כתות וקבוצות נלחמו אלו באלו, שנאו אלו את אלו, ואפילו בימי הרעב והמצור לא השכילו להתעלות ולהפיל את החומות ביניהם, אלא שרפו את האסמים האחד של השני.

וכך, כשבני האדם הגביהו את חומות השנאה והניכור ביניהם- לא התקשה האויב להפיל את החומות הפיזיות שסביבם.

חומות ירושלים הפיזיות בעת הזו- מצטלמות יפה, ומועילות לתיירות ולהקרנת מיצגים או קוליים עליהן. הן יכולות להישאר, אלא שבמציאות של העת הזו, יום י"ז בתמוז לא עוסק בחומות הללו. היום הזה אמור להזכיר לנו את מחיר החומות החוצצות בינינו- בני האדם- חורבן החברה והעם.

מגמתו של האויב הוא לנסות להסיר את החומות הפיזיות כדי לחדור לעיר.

תפקידנו הוא לנסות להסיר את החומות החברתיות המפרידות בינינו כדי לנסות לחדור ללבבות.

'חומות של תקווה' נחשב לאחד הסרטים המצליחים ביותר בכל הזמנים. גיבור הסרט מאמין בחפותו, וביכולתו להפוך גם את החומה הסוגרת והמאיימת, למקור של תקווה- שיום אחד הוא יצליח לעבור דרכה אל החופש.

חומות פיזיות מפילים בכוח. חומות בין אנשים שנוצרו כתוצאה מניכור, ריחוק ושנאה אפשר להפיל רק בהקשבה אמיתית, בכבוד הדדי, בתחושת אחריות וערבות הדדית, בהבנה שלצורך הצלחת הסימפוניה הגדולה והמופלאה הזו של העם היהודי והחברה הישראלית לגווניה, יש צורך בכל הנגנים ובכל כלי הנגינה, שרק ביחד יוצרים הרמוניה, ובהרבה אהבת אדם.

גם ובמיוחד בימים של מחלוקות קשות ונוקבות, חשוב שנזכור ונראה לנגד עינינו את הדגם שהציבו לפנינו בית שמאי ובית הלל, דגם של יחסי אנוש ושל מחלוקת, דגם של רצון לבירור האמת מתוך כבוד הדדי וענווה, דגם אמיתי של 'לשם שמיים'. בית שמאי ובית הלל לא רק לחצו ידיים זה לזה, אלא לא נמנעו מלהתחתן האחד עם השני- 'אף על פי שאלו [אוסרין ואלו מתירין, אלו] פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי [משנה מסכת יבמות].

שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי א-לוהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-לוהים חיים – מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן [מסכת עירובין].

כך מפילים חומות של שנאה, וכך בונים חומות של תקווה.

(פנחס תשפ"א)