ויאבק אש עמו

"ויוותר יעקב לבדו. רַבִּי חוּנְיָא אָמַר: נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת רוֹעֶה, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלְּךָ וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מַעֲבִיר אֶת שֶׁלִּי. הֶעֱבִיר יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלּוֹ אָמַר נַחֲזֹר וְנֶחְמֵי דִּלְּמָא אַנְשִׁינַן (ונראה שמא שכחנו) כְּלוּם. מִן דְּחָזַר,  וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ". (ב"ר עז)

המדרש מוטרד מן השאלה כיצד זה שנותר יעקב לבדו, אחרי שכבר העביר את כולם לעבר השני?

על כך משיב המדרש בתיאור המציאות שקדמה למאבק:

המלאך נראה ליעקב כרועה הנמצא בעבר השני. הרועה מעביר את צאנו לצד של יעקב, ויעקב מעביר את צאנו לצד של הרועה. מה אם כן עשה יעקב שוב בצד השני? הלך רגע לבדוק שלא שכח כלום, וכשהוא חזר – נאבק בו רועה הצאן, הלא הוא המלאך.

המדרש נשאר כאן ברמת העולם הריאליסטי ומאבקיו, שמעטהו יוסר רק כאשר יגלה המלאך ליעקב את זהותו האמיתית.

לאחר מכן מופיעה דעה נוספת במדרש, המציירת ציור שונה:

"וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְאַרְכִילִיסְטִים נִדְמָה לוֹ, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי אַעֲבִיר אֶת שֶׁלָּךְ, הֶעֱבִיר הַמַּלְאָךְ אֶת שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב כְּהֶרֶף עַיִן, וְהָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲבִיר וְחוֹזֵר וּמַשְׁכַּח מַעֲבִיר וְחוֹזֵר וּמַשְׁכַּח כָּל הַלַּיְלָה"

המלאך נראה ליעקב כראש השודדים והם באותו עבר נהר, ולכן יעקב מציע לו שכל אחד יעביר את הצאן של חברו. מכאן והלאה העסק מתחיל להיות מוזר: המלאך מעביר את הצאן כהרף עין, אבל צאנו של "ראש השודדים" פשוט לא נגמר, ויעקב מותש לאורך כל הלילה.

כאן התחיל יעקב לחשוד, ומנסה לגלות את זהותו של המכשף:

"אֲמַר לֵיהּ פַּרְקָמוֹס (מכשף). אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב פּוֹקָרִין (גיזת צמר) וְנָתַן לוֹ בְּתוֹךְ צַוָּארוֹ, אֲמַר לֵיהּ פַּרְקָמוֹס פַּרְקָמוֹס."

בשלב זה מגלה לו המלאך את זהותו: "אָמַר רַב הוּנָא: בַּסּוֹף אָמַר הַמַּלְאָךְ אֲנִי מוֹדִיעוֹ עִם מִי הוּא עוֹסֵק, מֶה עָשָׂה, נָתַן אֶצְבָּעוֹ [נסח אחר: צור] בָּאָרֶץ, הִתְחִילָה הָאָרֶץ תּוֹסֶסֶת אֵשׁ, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב מִן דָּא אַתְּ מַדְחֵיל לִי? אֲנָא כֻּלֵּיהּ מִנָּהּ (עם זה אתה מנסה להפחיד אותי? אני כולי מזה), הֲדָא הוּא דִּכְתִיב והָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וגו' (עובדיה א:ח)

מהי מהות המאבק? האם זהו מאבק על רכוש? על ברכת יצחק הגשמית? או שמא זהו מאבק על כוחות העומק של העולם, על השאלה מי שולט באש שלו.

הסיפור הראשון מדגיש את "ויאבק איש עמו" המאבק הוא אנושי, ויעקב לא מפחד מרועה צאן איתו הוא נאבק כשאינו יודע את זהותו.

לעומת זאת כאן, יעקב יודע לזהות את הפלא בדמותו של הנאבק עימו, ויש בו יש בו אש של יעקב, שעתידה לנצח את עשיו: "וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י ה' דִּבֵּֽר" זהו לא מאבק עם איש, אלא עם כוחות. זהו: ויוותר יעקב לבדו ויאבק אש עימו.

(וישלח תשפ"א)