נצחון הרוח – בימים ההם בזמן הזה

יעקב ועשיו נעו אחד לקראת השני באופן שההתנגשות הלחימתית היתה בלתי נמנעת. "באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"  (בראשית  לב ז). "כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה" (רמב"ן שם).

לעשיו היה יתרון צבאי ניכר: "וארבע מאות איש עמו – מוכנים למלחמה" (רבנו בחיי שם). לעומתו: "ויותר יעקב לבדו" (שם פס' כה), הוא ובני משפחתו. על כן: "ויירא יעקב מאד ויצר לו" (שם פס' ח), "כיון שראה יעקב אלופי בני עשו נתיירא אמר: מי יוכל לעמוד כנגד אלופים אלו!?" (תנחומא וישב א). זה לא היה פחד משתק אלא בסיס לתוכנית פעולה. יעקב לא סמך על הנס, ונכנס ל'נוהל קרב', בהיערכות למגננה מבצעית: "ויחץ את העם אשר איתו וגו' לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (שם פס' ח). היערכות מתוחכמת ומדוקדקת, בשתי רצועות הגנה: "בעוד שהיה עשו נלחם אל המחנה האחת, יש שהות במחנה הנשאר לפליטה לברוח. או לאחר שיכה המחנה הראשון, יהא הוא ואנשיו יגעים ועייפים ויהא המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא יגע, וילחם עמם ויהרגם" (חזקוני שם).

אולם יעקב לא הסתפק בהיערכות מבצעית. הוא פעל בעוד שני מישורים: "'טובה חכמה מכלי קרב', זה חכמתו של יעקב אבינו, 'מכלי קרב' של עשו הרשע, א"ר לוי: זיינם כלי זיין מבפנים (ציידם בנשק מוסתר מתחת בגדיהם, למקרה שה'מפגש' יהפוך לעימות (א.ש.), והלבישן לבנים מבחוץ (שיראו כמי שפניהם לשלום (א.ש.), והתקין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, ולדורון, ולמלחמה. לתפלה מניין? שנאמר (בראשית לב): 'הצילני נא מיד אחי'" (קהלת רבה ט  א). ה'דורון' – ה'מתנה' היה גם חלק מ'נוהל הקרב',  – פעולה דיפלומטית להשגת היעד האסטרטגי ללא קרב. אולם גם בכך יעקב לא הסתפק. כחלק מ'נוהל הקרב' הוא עמד בתפילה לקב"ה; שיסייע בידו, במקום שאין לו יכולת להשפיע. וכפעולה רוחנית מעצימה שחיזקה את 'רוח הלחימה', למקרה שידרש להילחם עם עשיו ואלופיו.

הקרב הוכרע, העימות נמנע, יעקב ניצל ועשיו הולך לדרכו.

מכאן עלינו ללמוד לדורות: "ודע כי יש בפרשה הזאת וכו', ורמז גם כן לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו. וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלושה דברים: למלחמה לתפילה לדורון" (רבנו בחיי שם). במודל לדורות משולבת התפילה וחיזוק 'רוח  הלחימה' בתוך 'נוהל הקרב'. זהו מפתח להצלחה בקרב, במיוחד כאשר מדובר במלחמת מעטים נגד רבים, כשלאויבנו יתרון כמותי. 'רוח הלחימה הוא מכפיל כח'.

המודל הזה יושם בצורה מופלאה ע"י יהודה המכבי, שהביא לנצחונותיו בקרבות נגד היוונים. מעטים מול רבים. לפני הקרב המכריע באמאוס, התפלל עם לוחמיו והפיח בהם רוח של אמונה ומוטיבציה, בטחון בקב"ה ונחישות: "ויאמר יהודה לאנשים אשר אתו: אל תיראו מהמונם ומעברתם אל תפחדו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל. ועתה נקרא לשמים אם יחפוץ בנו ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום. וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל" (חשמונאים א', ד', ח'-י"ב).

בשבועות האחרונים מתקיים שיח על מלחמת יום הכיפורים בעקבות הסדרה 'שעת נעילה'. יש בה החמצה גדולה. במלחמה זו נוצר 'מהפך' חסר תקדים בהסטוריה, ממצב של כמעט תבוסה ביממות הראשונות להפיכת הקערה על פיה ולניצחון גדול. בגולן צה"ל כבש את המובלעת והגיע ל-40 ק"מ מדמשק, ובסיני חצה את התעלה כיתר את הארמיה ה-3 והגיע לק"מ ה-101 מקהיר. התשתית לניצחון ולמהפך, מלבד  ניסים משמים, היתה גבורת הלוחמים ו'רוח הלחימה'. הם המשיכו להילחם גם כשסבלו מנחיתות מספרית גדולה, ובמצבים שנראו חסרי סיכוי, מתוך אמונה בצדקת הדרך.

(וישלח תשפ"א)