הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)עם כניסת כוחות צה"ל לרצועת עזה פנה אלוף פיקוד הדרום, אלוף ירון פינקלמן, בקשר באלו הדברים: "תחנות פיקוד הדרום, כאן קודקוד… מטרתנו היא אחת: ניצחון. לא משנה כמה תהיה ארוכה הלחימה, כמה קשה, אין תוצאה אחרת מלבד ניצחון".
שמו החדש של יעקב – 'ישראל' – משקף את היכולת להתמודד, לא להישבר. המאבק שלו הופך לסמל עבור בניו, סמל לעמידה איתנה, ללא ויתור, גם מול כוחות גדולים וחזקים ממך. מוסריותו של האדם איננה מחייבת רכות וויתור על מאבק ומלחמה והישג וניצחון.
ההיערכות למלחמה מביאה את יעקב לחצות את המחנה לשניים: "ויחץ את העם אשר אתו…לשני מחנות, ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה" (שם ח' וט'). יעקב עצמו מתייצב בראש המחנה: "והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו" (שם ל"ג ג'). יעקב אינו מתכונן לקרב הרואי, אלא להקטנת הטבח שיתרחש עם התבוסה.
כשהסכנה אורבת והחשש מפני גאות המים קיים, לוקחים את כולם יחד
האם נהג יעקב כשורה בכך שהעמיד חלק מבני משפחתו קרוב יותר לעשיו ולגיבוריו? האם כך יש לנהוג על פי התורה בעת שמתעוררת סכנה ועלולים חלק להיפגע? האם מותר להקריב חלק כדי להציל אחרים?
יש שפירשו שמהלך זה של יעקב היה חלק מתהליך הפיוס, מיקומם ראשונים של בני השפחות נובע מאותו מניע. לבני השפחות קל יותר להשתחוות מאשר לבני האימהות: "…הוא הקדים את השפחות שכניעתן יתרה, ובאחרונה את רחל ויוסף שכניעתן מועטת" (רש"ר הירש שם ל"ג ו'-ז'). הרב אליעזר וולדינברג ביאר כי צעדיו של יעקב נקבעו לאחר שבמאבקו של יעקב עם המלאך, שרו של עשיו, גברה ידו של יעקב "כי שרית עם א-לוקים ועם אנשים ותוכל" (שם ל"ב כ"ט). כעת, היה יעקב יכול לתת מקום לחיבתו היתרה מבלי לסכן בכך איש. ראיה הביא הרב וולדינברג מאופן העברת ילדיו את הנחל עוד לפני המאבק עם המלאך "…ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק" (שם כ"ג), כלומר, לקחם כולם יחד ולא העדיף חלק אחד והעבירו תחילה. כשהסכנה אורבת והחשש מפני גאות המים קיים, לוקחים את כולם יחד, שהרי 'אין דוחין נפש מפני נפש', אך כעת הבין שהחשש מפני מלחמה עם עשיו קלוש ורחוק, יכול היה לתת מקום לחיבתו "…ורק לאחר מיכן כשכבר לא עמדה לפניו הבעיה של הצלה ממש, לא מהריגת הילדים, ולא מלטמאות הנשים, והיה לו בזה רק חשש רחוק דרחוק, אז הכריע יעקב דאפשר לנהוג בדיני קדימה, ואחרון אחרון" (שו"ת ציץ אליעזר חל' י"ח סי' ס"ט).
