התנכרות יוסף לאחיו

הרמב"ן בפירושו לתורה [בראשית מב ט] שואל: "יש לתמוה, אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון בששה ימים, ואילו היה מהלך שנה [גם אז] היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב  ממון". על שאלת הרמב"ן מוסיף אברבנאל: "למה התנכר יוסף לאחיו ודיבר אתם קשות, והלא היה זה לו עוון פלילי בהיותו נוקם ונוטר כנחש… כל שכן אביו הזקן, שבע רוגז ומלא דאגות, איך לא חמל עליו והרבה צער על צערו במאסר שמעון".

אבל, כשאנו מתבוננים בהתנהגותו של יוסף אנו רואים שהוא פועל לא ממניעי נקמנות. על הכתוב: "ויאסור לעיניהם את שמעון" אמרו במדרש: "לעיניהם אסרו – כיוון שיצאו להם, הוציאו והיה מאכילו ומשקהו ומרחיצו וסכו" [ב"ר צא]. מכאן שכל מעש יוסף היו רק כלפי חוץ, היה לו מניע פנימי שאליו חתר. מה רצה יוסף להשיג בהתנכרותו לאחיו?

תשובה נוספת להתנהגות יוסף היא רצונו לאפשר לאחיו לשוב בתשובה שלימה על חטא מכירתו. בבואם למצרים הוא הבחין באחיו תחילתה של חרטה, כמבואר במדרש [תנחומא ישן, מקץ יז]: "אמר להם יוסף לאחיו: תדעו שאתם מרגלים, למה הייתם הולכים ומחזרים בכל המדינה? אמרו לו: אח לנו ומכרנוהו לעבד, ומשעה שמכרנוהו אבינו יושב ומתאבל עליו, וירדנו וכסף בידינו, לומר בכל מקום שאנו מוצאים אותו אנו פודים אותו. . . אמר להם: ואם אינו מבקש למוכרו? אמרו לו: אפילו אנו נשרפים עליו אין אנו זזים עד שנפדה אותו".

אם כן, כיוון שראה שהם מתחרטים על מעשה המכירה מדוע לא התוודע אליהם יוסף אז מיד, מדוע המשיך הסיבה להתנכר להם? יוסף ראה בחרטתם תשובה חלקית בלבד, והוא ביקש להביאם לידי תשובה גמורה, כמו שהגדירה הרמב"ם: "איזו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח" [הל' תשובה פ"ב ה"א]. לכן אילץ אותם יוסף להביא את בנימין, ולהעמידם עם בנימין באותו מצב שעמדו בשעת מכירתו, ולבחון האם שוב יפקירו את אחיהם ויסכימו שיימכר לעבד. ייתכן שבשביל התקיימות החלומות בלבד לא היה יוסף משהה את אביו ואת אחיו בצער, אבל השילוב של קיום החלומות עם הרצון להביא את האחים לתשובה שלימה, הם הכריעו את הכף להתנהגותו של יוסף.

(מקץ תשפ"א)