זה האור שבנו

חינוך זה לא רק לגרום לילד להאמין בך המבוגר, ולציית לך מכוח הסמכות והכוח שיש לך כמבוגר. האתגר החינוכי הגדול יותר הוא לגרום לילד להאמין בעצמו ובכוחות העצומים והגדולים שיש בו. לחזק את הדימוי העצמי שלו, את הביטחון העצמי שלו, ואת האמונה שלו שנר אחד קטן יכול להאיר חשכה גדולה, וש'אני ואתה יכולים לשנות את העולם'.

אחת התובנות המרכזיות של חג החנוכה היא שבאמת אפשר לגרש את החושך, ושבאמת 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך', לא רק ברמה הפיזית, אלא גם בנשמה וברוח האדם, ושלא צריך גייסות רבים וכלי נשק משוכללים כדי לגרש את החושך- פעמים די לו בנר אחד קטן, שכולו אמונה בצדקת הדרך כדי לנצח אימפריות גדולות.

הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל, מביא בספרו 'שיח ושיג' את דבריה המופלאים של הסופרת מריאן ויליאמסון, בספרה-'בחזרה לאהבה: הרהורים על עקרונות הקורס בניסים' [תל אביב, אורעם, 1993], וכך כתבה: "הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של א-לוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם הא-לוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

חג החנוכה בא להאיר לא רק את הבית, אלא גם את הנשמה, ובא לעורר כוחות גנוזים ורדומים שיש בנו, ושמסיבות כאלו ואחרות אנו חוששים לעשות בהם שימוש.

ישנם ימים בקורות ימי האומה, כמו גם בחיי האדם, שמחייבים אותנו לגלות ולהוציא מן הכוח אל הפועל את התעצומות הללו שיש בנו כיחידים וכעם. האור העולה ובוקע מהחנוכיות מאיר באור נגוהות מיוחד על אותם ימים, ומאיר לנו את התובנה הגדולה- שכל אחד מאיתנו הוא נר קטן ואיתן שיכול להאיר מרחבים חשוכים גדולים.

(מקץ תשפ"א)