מעמדו המשפטי של החלום

פרשת השבוע פותחת בסיפור חלומותיו של פרעה. העוקב אחר ספר בראשית מתחילתו, למד על דומיננטיות החלום בספר. כך למשל בפרשה הקודמת קראנו על חלומותיו של יוסף, חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, ולפני כן חלומו הסולם של יעקב, ועוד.

האם ל'חלום' יש משמעות משפטית? סוגייה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. בקצירת האומר נטען שלצד מקורות חז"ל, מהם עולה המסקנה 'חלומות לא מעלין ולא מורידין', ניתן לזהות מצבים בהם החלום הוא בעל משמעות משפטית. כדי לבסס טענה זו אביא שתי דוגמאות.

במסכת נדרים מובאת אמירה של רב יוסף הקובע: "נדוהו בחלום, צריך עשרה בני אדם להחזיר לו". מסביר התוספות: "לפי שחלום הוי כעין נבואה יש לו לדאוג מן הפורענות לכן צריך להתירו בעשרה". הר"ן מוסיף: "לפי שאפשר שבשליחות המקום נתנדה ולפיכך צריך עשרה להתירו ששכינה עמהם". לתפיסת הר"ן הסיבה בעטיה האדם צריך לנקוט בפעולה אקטיבית נובעת מהאפשרות ש'החלום' הוא שלוחו של הא-ל, על האדם להתיר את הנידוי.

פרשנות חד-משמעית אנו מוצאים בדברי רבי אברהם מן ההר שקובע: "הואיל ומן השמים נידוהו". לפי תפיסה זו אין מדובר בספק אלא כך מנדים מן השמים – בחלום. וכדי שאדם יוכל להתיר עצמו מן הנידוי קובע המאירי: "עשרה בני אדם להתירו וצריך שיהו כולם תלמידי חכמים המשפיעים מחכמתם והלמדים לאחרים". להלכה אימץ השולחן ערוך את גישתו של רב יוסף ונפסק: "נידוהו בחלום, הוי נידוי וצריך התרה, ואפילו התירו לו בחלום אינו כלום".

מקרה נוסף הימנו ניתן ללמוד על כוחו המחייב של החלום ניתן למצוא בתשובה המובאת בשו"ת 'משיבת נפש' לשאלה שעסקה בהתרת אשה מעגינותה על בסיס חלום. וכך הוא פוסק: "הנה החלום אשר חלמה האישה אמו של הנטבע…,לא דבר ריק הוא… בחלום המופלא הלזה,…ומבואר…שיש מציאות לחלומות בכמה וכמה עניינים. גם אין לומר בחלום כזה מהרהורי ליבה, שזה דבר שלא עלה על דעת האישה… נראה דמתירין על-פי חלום שנראה אמת… דוודאי חלום עדיף מעד אחד,…פשיטא שיש לסמוך על חלום שנראה באותות ומופתים בסימנים במים שאין להם סוף, שאינו רק חששא דלכתחילה, דיש לסמוך היטב על סניף שכתבתי מן החלום".

צא ולמד, שעל אף הגישה החשדנית ביחס לחלומות, מצאנו מקומות שלחלום יש משקל. דומה כי זהירות זו צריכה להמשיך ללוות דיונים בשאלה האם יש להכיר בתוקפו המשפטי של החלום, כאשר היחס הראוי תלוי בנסיבות החלום והמציאות.

(מקץ תשפ"א)