הַכֶּר נָא

אחד הרגעים הטראגיים ביותר בקורות ימי ישראל הוא הרגע האכזרי, הציני והבלתי נתפס הזה, בו ילדים עומדים מול אביהם, מבשרים לו את הבשורה הכי קשה שיכולים לבשר לאב, בשורה שקרית על מות בנו:
” וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא. וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו".
אני לא יכול להעלות בדמיוני אירוע שיכול להיות נוראי יותר מהמעמד הזה, וחטא גדול יותר ממה שעשו הילדים האלה לאביהם.
לכאורה, יכולה הייתה התורה למחוק את הסיפור הזה מקורות עמנו, ולמנוע מאתנו את המבוכה והבושה שאוחזת בנו מדי שנה בקוראנו עד לאיזה שפל מוסרי ירדו אבותינו. אעפ"כ, לא נהגה כך התורה, אלא סיפרה לנו בפרטי פרטים את השתלשלות המאורעות, חשפה בפנינו את כל השחקנים, ודרשה שנקרא את הסיפור הזה שוב ושוב במשך אלפי שנים, עם כל אי הנעימות שבדבר.
אולי רצתה התורה לומר לנו בכך – ראו עד איזה שפל יכולים להגיע בני אדם, גם אם הם מהמשפחה הכי טובה, וראו כמה רוע ושנאה יכולים להיות אפילו בין אחים, ראו לאן יכולים להוביל הקנאה והניכור, ושאף אחד לא יאמר 'לי זה לא יקרה'.
את תמרור האזהרה האדום והבוהק הניחה התורה לנגד עיננו לדורות כדי שנזכור מהן תוצאות השנאה בין אחים.
אולי לכל אחד מן הצדדים בסיפור הזה יש הסבר למה הוא לא נושא באחריות לנסיבות בהן התגלגל האירוע. יעקב יכול להסביר למה נתן ליוסף כתונת פסים, יוסף יכול להסביר למה סיפר את החלומות, והאחים יכולים להסביר למה היו להם את כל הסיבות שבעולם לשנוא את יוסף. ומה עוזרים לנו כל ההסברים הללו כשבמבחן התוצאה אלו הם פני הדברים?
כדאי שנשנן את דבריו של רבנו בחיי על הפרשה הזו:
"וכבר ידעת כי כתונת הפסים היה תחילת הסיבות וראשית גלגול הדברים ונחשב להם לאכזריות גדול מה שטבלו הכתונת בדם השעיר ואמרו לאביהם זאת מצאנו, לפיכך היה העונש בהם בגופם שהתחיל השעבוד בהם אחרי מות יוסף מיד, ואחר זמן בהרוגי מלכות שנדונו בגופותם, כי הגוף כתונת לנפש, ועל כן תמצא בפרשה זו י' פעמים 'האנשים' לרמוז על עשרה הרוגי מלכות…".
ראוי שנפנים את מילותיו הנוקבות של רבי מאיר שמחה מדוינסק 'המשך חכמה'- "..והנה אמרו במדרש משלי ר' אבין אומר בכל דור עדיין חטא של מכירת יוסף קיים… וכשישראל חוטאין בדברים שבין אדם למקום, אז פוקד עליהם חטא העגל, ואם ישראל חוטאין בדברים שבין אדם לחבירו, אז פוקד עליהן חטא מכירת יוסף… ".
זועקים ונוקבים עד כאב משפטיו של רבי אלחנן וסרמן בקובץ מאמרים: "הנה ידוע כי כלל ישראל סובל תמיד מבחוץ מעלילות דם, אשר הוא דבר נפלא מאוד, כי הרי הכלל הוא שכל שקר שאין בו קורטוב של אמת אינו יכול להתקיים, והשקר הזה של עלילת דם אין בו אמת אפילו משהו, ובכל זאת הוא מתקיים זה אלפי שנים בכל העולם עד היום הזה, וזהו מפלאי ההשגחה. ודבר ברור הוא כי בודאי העונש הזה על כלל ישראל הוא מכוון מידה כנגד מידה בעד איזה עוון שנפרעין עבורו בכל הדורות, ולולי שאיני כדאי הייתי אומר כי הוא מכוון נגד העוון של 'ויטבלו את הכותונת בדם' ואם שגיתי ה' יכפר בעדי". (וישב תשע"ח)