"ואלה שמות". קריאת שמות לדברים היא אחד ממאפייניו של האדם. כבר אדם הראשון קרא בשמות לכל בעלי החיים. זו אינה רק פעולה טכנית של סימון, אלא פעולה של שליטה: כשאני קורא למשהו בשם, אני מבטא את שליטתי בו. כך למשל נהגו שליטים בימי קדם לשנות את שמותיהם של הכפופים להם, ולקרוא להם בשמות חדשים, כדי להראות בכך את שלטונם על אותם אנשים. אבל אין צורך להרחיק לזמנים קדומים; ילדים מכנים שמות לחבריהם לכיתה, לפעמים בצורה מעליבה ובניגוד לרצונם של אלה, משום שכך הם מרגישים שהם מתרוממים מעליהם ושולטים בהם. אולי משום כך אמרו חז"ל שהמכנה שם לחברו, והקורא לחברו בכינויו, אין לו חלק לעולם הבא; אדם שמוכן להשפיל את האחרים ולבטל את זהותם האישית רק כדי להתנשא מעליהם, פוגם בנפשו בצורה חמורה ביותר.
קריאת שמות תופסת מקום מרכזי גם במאגיה ובמיסטיקה. באמצעות ידיעת שמותיהם האמיתיים של אלים ושדים, כך האמינו קוסמים וחרטומים למיניהם, אפשר לזמן אותם ולשלוט בהם.
תפיסה זו קיימת גם היום, בצורה אחרת. כלשונו של ברנרדו קסטרופ: "אנחנו מעלימים מסתורין פשוט בכך שאנו נותנים לו שמות. אנחנו לא יודעים מה נמצא בלבו של החומר, אבל אנחנו נותנים לו כמה שמות – קוורקים, לפטונים, פוטונים, גלואונים, מזונים וכו' – והופה, אנחנו מרגישים כאילו עכשיו הכל ברור. אל תבינו אותי לא נכון: המדענים הרציניים שיוצרים את המודלים ומגלים את הדברים הללו יודעים היטב באיזו מידה הם לא יודעים מה באמת קורה. אבל הפסיכולוגיה שלנו גומלת לנו בתחושה חמימה ונעימה ברגע בו כולנו מתחילים להשתמש באותו שם למשהו שבאופן בסיסי אינו מובן. איכשהו, הקסם של המסתורין נעלם פשוט על ידי הפעולה הקולקטיבית, הטקסית כמעט, של קריאתו בשם. המנטליות האבסורדית הזו רווחת כל כך בתרבות שלנו, שאנחנו אפילו מלמדים את ילדינו בכך שאנו נותנים להם את שמותיהם של דברים במקום לתת הסברים. אנחנו אומרים להם שדברים נופלים בגלל "כוח המשיכה". טוב, אבל מה זה כוח המשיכה? איך הוא עושה מה שהוא עושה? האם אתם יודעים?"
קריאת שמות מעניקה אשליה של הבנה ושליטה. המציאות האמיתית היא זו שמעבר לשמות – "אהיה אשר אהיה".
(שמות תשעט)
שמות, שליטה ואשליות
השארת תגובה