בפרשתנו מגלה יוסף לאחיו את זהותו האמיתית. זהו רגע שמלווה בחרדות ובעוצמות רגשיות. מיד לאחר מכן אומר להם יוסף (מה,ח): "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ…". במבט ראשון דבריו נראים כנדיבות גדולה. יוסף, שחומל על אחיו החוטאים ורואה אותם בצרתם, מגיע למסקנה שהם כבר באו על עונשם ומחליט לנקות אותם מאשמה. זאת ועוד, אם והמטרה הייתה שהוא יציל את משפחתו מרעב, אזי את כל התהליך שהביא אותו למצרים ניתן להסבירו אחרת. נראה גם, שיוסף כבר שבע מהבדידות ומהניתוק מבני משפחתו והוא מעונין לשוב ולהתאחד אתם. אולם כיצד יוכל לעשות זאת עם אחים שהשליכו אותו לבור ומכרו אותו לעבד?
ייתכן ובמעמד זה בוחר יוסף לספר מחדש את סיפור חייו. יוסף מבקש לראות את מה שקרה לו בחייו מנקודת מבט חיובית ולמזער בתודעתו את הקשיים שפקדו אותו. הוא התבונן מחדש באירועים הקשים שעבר כאתגרים שדווקא קידמו אותו בחייו. פרשנות חדשה תאפשר גם פיוס אמיתי עם אחיו. דומה שלכך מתכוון "אור החיים" בפרשנותו על הפסוק:
"ועתה לא אתם … פירוש, לתת טעם להסיר מלבם חשש השנאה לבל יחשבו כי יוסף ישטום אותם וישנאם על אשר נתאכזרו עליו … לזה אמר להם: הן אמת כי בשעת מעשה אשר מכרוהו … ראויים הם להיות שנואים אצלו, אכן עתה אחר ראותו כל הנמשך מירידתו מצרים, ידע כי המעשה היה מאת ה', והם שליחותו יתברך עשו, ולא שליחות עצמם ובזה אין מקום לשמור להם איבה…"
כמובן שבנקודת זמן זו, בתפקיד המשנה למלך, קל יותר ליוסף להתעלם מהחוויות הקשות שעבר, להתפייס עם אחיו עד כדי לספר להם, שהיו שליחים לביצוע משימה האלוקית. מכאן ואילך מתמקד יוסף, מתוך בחירה, בחיובי שבחייו. בדומה לכך כותב הרש"ר הירש:
"בשעה שיתוודע אליהם כיוסף, חייבות עיניהם להיפקח, ושני הצדדים יעבירו מלבם את כל זכרונות העבר; רק כך יכול היה לקוות לחזור אל אביו ואחיו כבן וכאח"
היכולת של האדם לספר מחדש את סיפור חייו היא מרשימה ביצירתיות שלה. לעתים פתטית למתבונן מהצד, אבל יש בה עוצמה, שניתן לרתום גם למטרות טיפוליות. בשעה שפוקדים את האדם צרות, הוא מתקשה לתת ביטוי חיובי לחוויות שעוברות עליו. אולם בעתיד יוכל לתת פרשנות אחרת, וליצור סיפור חיים חדש, שיאפשר לו יציאה לחיים חדשים וטובים יותר.
(ויגש תשפ"א)