איך לשקר הזה יש רגליים?

שקר הוא דבר מעניין. יש לנו אפשרות להוציא מפינו אמירות שאינן תואמות את המציאות. זה כשלעצמו אינו מובן מאליו. ישנן כמה יצירות בדיוניות המתארות עולם או חברה, שהאנשים החיים בהם לא רק שאינם מסוגלים לשקר – אלא שאינם יכולים בכלל להעלות על הדעת אפשרות כזו, שמישהו יאמר משהו שאינו אמת. העובדה שאנו כן מסוגלים לעשות זאת, ועוד בפשטות כזו, מבטאת את חופש הבחירה שנתן לנו הבורא, שמאפשר לנו אפילו לסתור את המציאות המוחשית.

מצד שני, למרות שקל לשקר, אי אפשר לשקר שקר מוחלט בלי שהוא יקרוס. כבר אמרו חז"ל שאם רוצים שאנשים יאמינו לשקרים, חייבים לערבב בהם גם מידת מה של אמת, אחרת הם יתגלו במהרה. כלשון האמרה הידועה: אפשר לשקר לחלק מהאנשים כל הזמן, או לכל האנשים חלק מהזמן, אבל לא לכל האנשים כל הזמן. הקוסם בן זמננו, לון מילו דוקט, סיפר בספרו כיצד החליט פעם להוציא רק שקרים מפיו במהלך מסיבה כלשהי – ומהר מאד הסתבך בהם עד מעל לראשו.

התורה מזהירה בכמה מקומות על השקר: "מדבר שקר תרחק", "לא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו". אבל גם בלי ציווי התורה, ברורה חומרתו של השקר. כל החברה בנויה על אמון הדדי, על הנחת היסוד לפיה אפשר בדרך כלל לסמוך על מה שאנשים אומרים לנו. ברגע שמתעוררים חשדות לשקרים, כל האמון עלול לקרוס, ואיתו החברה כולה, שאינה יכולה להתקיים בלעדיו.

למרות זאת, שקר הוא ככל הנראה אחד החטאים היותר נפוצים. ידועות הבדיחות על הצהרת "איני הנהג" בווייז, או "מדדתי לילד חום והוא לא עולה על 38 מעלות". לפעמים שקרים הם אפילו נחוצים, כדברי חז"ל: "משנים מהאמת מפני דרכי שלום". אם כל אדם יאמר תמיד את האמת ללא כחל ושרק, הרבה מערכות יחסים ייפגעו והרבה נזקים ייגרמו. העולם הזה הוא עולם השקר, שאינו יכול לשאת את גילוי האמת במלואה, ולכן לפעמים מוטב להסתיר או לייפות אותה.

צריך ללמוד למצוא את האיזון הנכון. מצד אחד, מידת האמת בהחלט צריכה חיזוק, ואנשים צריכים להתרגל להוציא רק אמת מפיהם ולהימנע משקרים ככל הניתן. מצד שני, לפעמים צריך להתחמק ולא לומר את כל האמת. האמת והשלום אהבו.

(ויגש תשפ"א)