הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מכת החושך היא האחת שלפני האחרונה מבין עשר המכות אולם היא גורמת לתפנית משמעותית במגרשו של פרעה. מכת החושך החלה עוד במכת הארבה שבעת שירד נהיה חושך: 'כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ (שמות י, ה) אולם כאמור שיא החושך מגיע באמצעות מכה זו (י,כא – כג):
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם
המצרים אינם רואים והם מצויים בבידוד מוחלט. המכה מגיעה ללא התרעה, היא מוגבלת לשלושה ימים ולאחר מכן היא נעלמת מעצמה. על אף שמדובר בזמן מוגבל למכה זו השבר של פרעה ניכר. זו הפעם הראשונה, שפרעה פונה למשה ומבקש שיצאו ממצרים. יתכן ושלושה ימי חושך הזכירו לפרעה את בקשתם של משה ואהרן : 'וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב'. הפנייה המיוחדת של פרעה נבעה ממצוקה של מכת החושך. היושבים בבית האסורים מוגדרים כיושבי חושך וצלמות וכך כל ארץ מצרים הופכת כבית אסורים גדול ובכך נפגע שלטונם של המצרים. בו בזמן שיושב אדם בחושך ואינו יכול לזוז ואף לקום ממקומו התבטלה חירותו. מעתה, לא מדובר רק ביד ה' או בעונש הרובץ על האוכלוסייה המצרית. ברגע זה התהפכו היוצרות, המצרים שהם מעבידים את ישראל בפרך מוכנסים לבית האסורים של עולם הטבע – חושך. ברגע זה אין אדון ואין משמעות לשלטונו של פרעה. פרעה נאלץ להיכנע ולאחר שהוסרה המכה הוא מעוניין ביציאתם של ישראל ממצרים.
בו בזמן שהחושך הכה במצרים הקב"ה היה זקוק לבוא בחשבון עם אלו שסירבו לצאת ממצרים ובחסות החושך נהרגו:
ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו. (רשי)
אפילו שהעבודה מפרכת, והגוף כולו כואב, אומר לעצמו אותו יהודי "טוב לי כאן". אמנם ההווה קצת קשה אולי בלתי נסבל, אבל מהי האלטרנטיבה, לאן אלך? למדבר, לארץ לא זרועה? למקום נחש שרף ועקרב?! לעשות שינויים זה קשה, זה יכול להיות כואב. לפעמים אדם מעדיף להיות עבד. הקב"ה בחר במכת החשך להכות את אלו שאינם מסוגלים לראות רחוק. הוא מכה אותם במכת חושך, באותה מכה שהם עצמם נמצאים מבחינה רוחנית חושך ועבדות. עקרון זה מודגש אף באכילת המצה בפסח. דוקא המצה שהיא 'לחם עוני', היא זו שמסמלת את החרות. כיצד אותו 'לחם עבדים' יכול לבטא יותר מכל את החופש והעצמאות? יתירה על כך, השאור החמץ הם היעד והתכלית הסופית שאליהם שואף החקלאי המגדל מראשית עבודתו. הלחם האפוי הוא ביטוי מוצלח לסוף התהליך. לעומתו, המצה מבטאת את עצירת התהליך באמצעו טרם הגיעו לתכליתו. המצה היא לחמו של העני, זה שאין בידו כוח ויכולת להביא את התהליך החומרי לתכלית השלמה של העוגה היפה. החמץ הוא סמלו של בעל הכוח העשיר, המדושן ובעל היכולת. ולכן לכאורה היינו מצפים שבחג הפסח נאכל חמץ שהוא סמל החרות והעושר?
אולם למעשה יש צד שני למטבע. לעתים זקוק בן החורין לפרוש מהחמץ ולאחוז ב'מצה' . ייחודה של המצה בכך, שאין לה טעם ייחודי. היא פשוטה והיא יכולה לקבל כל דבר שיוסיף לה טעם. חירותו של האדם באה לידי ביטוי ביכולתו לשאוף ולקבל. לפעמים יש להיזהר מהחמץ שהוא מוצר מוגמר, המייצג את הדמות האנושית שכבר יודעת הכל, ואינה מוכנה לשמוע קולות חדשים ומרעננים אלא טוב לה השקיעה בשגרה. גם ששואפים אנו להתפיח את העיסה יש צורך לזכור את המצה הפשוטה, שמוכנה לקלוט טעמים אחרים. במכת החושך מתו רשעים שהיו שקועים בחושך של עצמם. הם אכלו 'לחם עוני' – לחם עבדים ולא היה ביכולתם לאחוז במצה ולהיפתח לשינויים. הם מתו בחושך של עצמם. רוב העם הפגין פתיחות לשינוי ויצאו ממצרים עם בצק שלא תפח שנהפך למצה. מכת חושך לא מכה רק במצרים אלא אף ביהודים השרויים בתוכה. מכה זו מזכירה לנו שכל אחד יכול להיות שקוע 'במכת חושך' פרטית שלו. יש המתעלם מילדיו, יש שאינו מכבד את אשתו כראוי, יש אדם ששקוע עד בלי די בעבודתו, ויש הרודף כל חייו אחר הכסף. המסר של מכת החושך היא להסתלק מאותו חושך גם אם מדובר במאמצים כבירים הדורשים שינויים גדולים. לא לפחד לשנות הרגלי חיים ולשאוף לחיים תקינים יותר ומוסריים יותר. מי שמסרב עלול להידרדר לחושך ולעלטה מרובה, שתכביד מאד על יציאתו לאור.
(בא תשעב)
