איך בוחרים את מי להעלות לתורה?

עלייה לתורה היתה בעבר עניין של כבוד. ואף שגם כיום ישנם הרואים בכך כבוד, אין זה נושא את אותו מטען שהיה בעבר. סדר העלייה בעבר נקבע לפי מעמדו של האדם, כפי שפוסק הרמב"ם (הלכות תפילה יב, יח): "כל מי שהוא גדול מחברו בחכמה קודם לקרות". זה נקבע כך, בין היתר, כיוון שהעולה לתורה היה קורא בה, ובכך כאילו מביא מחדש את התורה לעם ישראל. משום כך ניתנה עדיפות לחכמים שיקראו ראשונים בתורה. אך כיום, כאשר יש בעל קורא קבוע, והעולים לתורה רק מברכים, פחתה החשיבות של סדר העולים. כיום מעלים לתורה על פי צורך (יארצייט או אירוע משמח) ועל בסיס חלוקה בין המתפללים.

בהתאם לכך, בעבר חכם גדול היה קודם אפילו לעליית כהן. על כך אמרה המשנה, ש"ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ" (הוריות ג, ח). אבל כדי למנוע משחקי כבוד וריבים, קבעה המשנה שלעולם יקרא כהן ראשון ואחריו לוי, וזאת משום דרכי שלום (גיטין ה, ח). וכך אמנם התפשט המנהג "שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל" (רמב"ם הלכות תפילה שם).

ואולם, מה קורה כאשר יש צורך להעלות אנשים אחרים לתורה? נזכור כי עלייה לתורה כיום נושאת אופי ציבורי. בעלייה לתורה אנשים משתפים את הציבור באירועים האישיים שלהם. משום כך נוהגים להעלות לתורה בעלי שמחה או אנשים שזקוקים לברך ברכות מיוחדות. מה, אם כן, עושים כשיש צורך להעלות כמה אנשים לתורה? והרי בשני וחמישי יש רק עלייה אחת שפנויה לישראל?

פתרונו של הרמ"א הוא שכאשר מדובר בבעלי שמחה, ניתן להוסיף עליה ולהעלות ארבע אנשים לתורה, שכן זה כמו יום טוב שלהם. אבל השולחן ערוך וכך גם אחרוני אשכנז טוענים שאין לעשות כן, משום טירחה דציבורא. במקרים כאלה נוהגים במקומות רבים שהכהן יוצא מבית הכנסת, ואז מעלים שלושה ישראלים.

לענ"ד אין צורך בכך. הרי ברוב מוחלט של הפעמים הציבור מכיר את הכהן ויודע שהוא יוצא לא משום פגם שבו אלא משום שהוא רוצה לכבד בעליה אנשים אחרים. אם כן, מדוע שייצא? ניתן לומר "ברשות הכהן יעמוד פלוני במקום כהן", וכך עשינו את אותו דבר מבלי שהכהן ייצא. באותו האופן אנו נוהגים בזימון ובכל מקום שיש לכבד כהן והוא מוותר על כבודו לטובת אדם אחר. דומני שבדרך זו ניתן בקלות לפתור את מצוקה העולים לתורה גם כאשר הכהן נמצא בבית הכנסת.

(ויגש תשפ"א)