הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)ברשימה הקודמת טענו שאיסור אמירת שקר הוא יותר מוסרי מאשר הלכתי. דהיינו, מדובר באיסור שנוגע לדפוס התנהגות מסוים ולאישיות מסוימת שאדם מפתח, ולא רק למילים עצמן. לכן קשה לנסח הנחיות מוחלטות המורות היכן ומתי מותר לשנות מן האמת ומתי אסור.
ובכל זאת, שני עקרונות כלליים מצאנו בדברי חז"ל בעניין. האחד, שמותר ואפילו מצווה לשנות מפני השלום. דבר זה נלמד מא-לוהים עצמו אשר שינה בדבריו לאברהם ואמר לו ששרה אמרה שהיא זקנה ולא שהוא זקן. מכאן ניכר שמותר לשנות בדיבור כדי למנוע מריבה בין אישה לאישה. דוגמה נוספת שהגמרא מביאה היא הציווי שנתן א-לוהים לשמואל לביים הקרבת קרבן בבואו לבית לחם, בעוד שעיקר מטרת בואו היתה להמליך את דוד. בדוגמה זו השלום האמור הוא בין בני אדם ומטרתו מניעת פגיעה של האחד בשני (ראו בהרחבה בבלי יבמות סה, ע"ב).
עקרון נוסף מובא במסכת בבא מציעא (כג, ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל: בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו: במסכת, ובפוריא, ובאושפיזא".
על פי הגמרא תלמיד חכמים עשוי לשנות בדיבורו בשלושה דברים: כאשר הוא נלמד האם למד מסכת מסוימת, האם ישן על מיטה מסוימת (שמא יראו בה קרי) והאם התארח אצל מישהו (אם יגיד כמה טוב היה שם, כולם ירצו להתארח אצל אותו אדם וירוששו אותו). אך חשוב לשים לב להקשר שבו מובאת הגמרא. הגמרא דנה בעניין זה בקשר לשאלה מיהו התלמיד חכם שניתן להחזיר לו אבדה בטביעות עין ולא בסימנים, וטוענת שרק מי שמשנה אך ורק בשלושת דברים אלו הוא התלמיד חכם. אך הגמרא לא קובעת איסור קטגורי לשנות בדיבור בעוד מקרים.
הראשונים מתחבטים בשאלה מדוע לא הזכירה כאן הגמרא את העובדה שמותר לשנות גם משום דרכי שלום. לשיטת התוספות, שלושת המקרים הללו הם גילום של החובה לשנות מפני דרכי שלום, והיות שהם הרוב המצוי של המקרים הגמרא הזכירה דווקא אותם. מכאן עולה, שהמושג 'דרכי שלום' הוא מושג כללי יותר מאשר מניעת סכסוכים ומריבות, והוא נוגע לכל מצב בו אדם שומר על כבודו שלו או של האחר.
הרי"ף, לעומת זאת, מסביר שהגמרא לא הזכירה דרכי שלום משום שלשנות משום השלום זו מצווה, בעוד שבמקרים של הגמרא מדובר בענייני רשות (ראו רמב"ם הלכות גזילה ואבידה יד, יב-יג; והשוו הלכות דעות ה, ז). מכאן עולה מסקנה מעניינת: לשנות בדיבור איננו רק דין שנע בין איסור למצווה אלא הוא כולל גם דברי רשות. תלמיד חכם יכול לשנות מדיבורו משום צרכיו האישיים, גם אם אין בכך קידום של ערך השלום בעולם.
בין כה ובין כה, הדינים הללו אמורים ביחס לתלמיד חכם השומר על הנהגות מוסריות גבוהות. כמובן שכל אדם צריך לשאוף לכך, אבל ודאי שאדם שאיננו נוהג כך ומשנה בדיבורו בשל עוד סיבות שונות אולי איננו מופת מוסרי אבל מצד שני גם לא בהכרח עובר על איסור. הכל תלוי בנסיבות ובאישיות של האדם.
כאשר נשאל ה'בן איש חי' מתי יכול אדם לשנות בדבורו ומתי לא, לא היתה לו תשובה ברורה לתלמידיו. במקום גדרים הלכתיים הוא ציטט לתלמידיו סיפורים תלמודיים בהם נראה שהחכם שינה בלשונו (מסתבר שיש לא מעט) והורה להם ללמוד מהם לדרכם (שו"ת תורה לשמה סימן שסד), כי זה טבעו של איסור מוסרי – לקבוע לו הלכות ברורות לא ניתן. מה שכן ניתן לעשות הוא לקרוא את סיפורי התלמוד בעניין, להבין את רוח הדברים, ומשם כל אחד יסיק את הדרך הנכונה בהתאם לדרגתו, מעמדו, והנסיבות שבהן הוא נתקל. (ויצא תשפ)
