פעם מחנך, תמיד מחנך

זה היה בתיכון. אני הייתי בכיתה יא והוא הגיע להעביר לנו שיעור על שמירת הטבע וחינוך אקולוגי:

הוא הראה לנו סרטון נהדר וממש הצליח לסחוף אחריו את כל התלמידים בכיתה, שסוף סוף הבינו למה אנחנו צריכים לשמור על הניקיון של הארץ שלנו והרגישו שהפעם, עם המורה הזה, זה יהיה שונה.

באחד מהשיעורים קם חבר שלי ואמר למורה שבזכותו הוא זכר להביא שקית אשפה גדולה מהבית ואסף את כל הלכלוך מהמנגל שהמשפחה שלו עשתה על הכנרת. אין ספק, המורה הזה היה מנהיג.

ערב אחד בתקופת משחקי המונדיאל הלכנו כמה חברים לראות משחק. כאשר לפתע הבחין אחד מהחבורה במורה הנערץ שלנו יושב בבית קפה ומעשן. חככנו בדעתנו האם לפנות אליו והחלטנו שלא להציק לו בזמן החופשי שלו. הזמנו שולחן כמה מטרים ממנו. פתאום אנחנו קולטים אותו מסיים את הסיגריה שלו ופשוט משליך אותה אחר כבוד לעבר המדרכה. היינו בשוק טוטאלי. אתה? אתה, המורה שנאם לנו בנאומים חוצבי להבות על כמה חשוב לשמור על הארץ שלנו יפה, משליך ככה את הסיגריה למדרכה?

בבת אחת ירד לנו ממנו. פתאום הוא נהפך בעינינו מדמות ראויה להערצה ולחיקוי לעוד שחקן טוב שראה בנו התלמידים איזה קונוסים בעולם המדומיין שהוא ניסה להציג לנו.

***

שאלה: האם באמת מחנך צריך בכל רגע נתון, גם בחייו הפרטיים, להתנהג כאילו הוא מודע ויודע שהתלמידים שלו מסתכלים עליו או יכולים להסתכל עליו?

האם הוא לוקח איתו את חליפת המחנך גם כשהוא סיים להחתים כרטיס?

נסעתי פעם עם חבר שלי שגם הוא עוסק בחינוך והגענו לתחנת דלק. אחד מהרכבים שם חסם את היציאה. חבר שלי אמר לי:

"אתה יודע איך שבא לי עכשיו לצאת ו'להתהפך' על הנהג של המכונית הזו?"

"נו," אתגרתי אותו: "ומה מונע בעדך לעשות את זה?".

"המחשבה שהתלמידים שלי מסתכלים עליי גם כשהם לא כאן", ענה לי, ואז המשיך וסיפר לי איך שפעם אחת כשבחופשה באירלנד היה במקום שבו הוא היה בטוח במיליון אחוז שאין שם אף אחד מהתלמידים שלו או מהוריהם, כמו דווקא הוא פגש שם בתלמיד שלו שהגיע עם המשפחה שלו. וחבר שלי היה בלי כיפה… ובלי כובע…

"את השיעור שקיבלתי שם, את המבוכה, אני לוקח איתי הלאה. מאז הבטחתי לעצמי להיות תמיד במודעות".

פעם מחנך. תמיד מחנך.

(ויחי תשפ"א)