אבינעם הרש (מחנך)
למה להשאיר את זה לגורמי תיווך אחרים שהם האחרונים שתרצו שיסבירו לילדים שלכם איך חיים נוצרים?
הוא התקשר אליי כשחינכתי את הילד שלו בכיתה ג' ואמר לי במבוכה:
"תשמע, אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל היום הילד שלי שאל אותי איך ילדים מגיעים לעולם.. לא היה לי שמץ של מושג מאיפה להתחיל אפילו. אני עורך דין לענייני משפחה. לא קל לגרום לי לבלוע את הלשון. תמיד יש לי תשובה מוכנה בפה. עם הילד שלי הרגשתי שאני מחפש את המילים ולא מוצא. מאיפה הוא בכלל הגיע אליי עם השאלה הזו? הוא רק בכיתה ג'… זה לא מוקדם מידי?".
הכרתי קצת את האבא הזה: אחד מההורים היותר פעילים בוועד הורים. תמיד מודע להכל. היה לי מוזר לראות אותו טובע ומתבוסס באופן כזה בחוסר אונים כל כך מופגן.
למה נזכרתי בו?
כי אתמול שמעתי בבית הספר שאני מחנך בו את אחת מההרצאות היותר חשובות בעניין מיניות והתבגרות של ילדים שיצא לי לשמוע מפי דפנה פלר על איך אנחנו, ההורים, וגם המחנכים, צריכים להתמודד למול הילדים והתלמידים שלנו כשאלו שואלים שאלות שקשורות ליצר המיני ולהתמודדות שלהם עם תהליכי ההתבגרות הפיזיולוגים שעוברים על הגוף שלהם.
שעתיים של הרצאה טסו לי מול העיניים כמו חמש דקות. רק בסוף ההרצאה הבנתי עד כמה יש עוד נושאים רבים שעוד לא הספקנו לגעת בהם כגון מוגנות מינית וכל העניין הכל כך חשוב והכרחי של הוצאת זרע לבטלה שאכלתי עליה כל כך הרבה סרטים כשהייתי נער ומי יודע כמה צלקות היו נחסכות ממני אם רק הייתי שומע את ההרצאה הזו אז, בגיל ההתבגרות.
***
בואו ניגע בנקודה: כמה הורים אתם מכירים שניגשים מעצמם לילדים שלהם ומתחילים לדבר איתם על סוגיות מיניות בוערות ורלוונטיות כמו התפתחות הגוף שלנו, זהות מגדרית, איך ילדים באים לעולם וכל השאלות האלו שהרבה יותר מפחידות ומאיימות על ההורים מאשר השאלה/פחד האולטימטיבי – 'אבא, אפשר בבקשה את כרטיס האשראי שלך?'
כמה הורים אתם מכירים שיצא להם להזמין את הילד שלהם לזמן איכות ביחד באיזה בית קפה/מסע ביחד ביער ולפתוח את העניין הכל כך מביך הזה מעצמם, כי הילדים צריכים תשובות?
מה נראה לכם, שאם לא תשאלו את הילדים שלכם הם לא ישיגו את האינפורמציה הכל כך חשובה הזו בעצמם? דרך האינטרנט? חברים? או במקרה היותר שכיח – בינות למיליוני האתרים הכחולים שרק מחכים להיות הגורם שמתווך את כל הדברים שאתם בדיוק רוצים להימנע מהם לילדים שלכם?
כמה ילדים חושבים שהיצר המיני הוא המפלצת שבאה להרוס להם את החיים וכל השינויים ההורמונליים הם בעצם לכלוך שאנחנו חייבים להיפטר ממנו ויפה שעה אחת קודם, רק בגלל שההורים שלהם נמנעים מלדבר איתם על כך?
"תגידי", שמעתי במהלך השיחה אמא אחת ששואלת את החברה שלה: "אני היום בת ארבעים. מישהי, איזה שהוא גורם מוסמך ובכיר, דיבר איתך בתקופה שלנו על תהליכי ההתבגרות שעוברים על הגוף שלך כאישה?".
"לא", ענתה לה במבוכה האשה השנייה: "את הכול למדתי מהטלוויזיה ומסדרות כמו 'דגראסי'. וגם קצת חברות. ההורים שלי בכלל לא היו בעניין".
***
אז היום המודעות לזמן האיכות בין אבא/ילד ואמא/ילדה מפותחת וגדולה מתמיד: אני רואה אבות שהולכים עם הילדים שלהם למשחקים של הפועל ירושלים בכדורסל ומכבי חיפה בכדורגל, יותר משלוש שעות של זמן איכות צפוף ביחד. למה לא לנצל חלק מהזמן הזה, בדרך הלוך או בחזור, לשיחה פתוחה על דימוי גוף ועל איך שהילדים שלהם מתמודדים עם עולם השינויים ההורמונליים שכל כך מאיים עליהם?
למה להשאיר את זה לגורמי תיווך אחרים שהם האחרונים שתרצו שיסבירו לילדים שלכם איך חיים נוצרים ואיך נראית אהבה גופנית בין איש לאישה?
הגיע הזמן להתייחס למיניות שמסקרנת וכל כך מעסיקה את העולם של הילדים שלנו בכבוד הראוי לה. במקרה הזה אפילו אי אפשר לומר כי אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.
ובואו, רק כשחושבים על זה ועל ההשלכות של המהלך הזה, מבינים שתכל'ס, זו בעצם כבר סיבה טובה וחשובה מספיק להתחיל וליזום את ה'שיחה' למול הילדים המתבגרים הללו, לא מחר. אתמול.
(ויקרא תשפ"ב)
