יוסי רוזנשטיין (צייר)
בהמשך למאמר בפרשה הקודמת על העושר, כדאי שנזכור שהתנאי לנתינה, המהווה מפתח לקבלת עושר, הוא שנתינה זו תהיה מכל הלב, מבלי לצפות לקבלת תמורה, תודה או ברכה. נתינה נטו למען הזולת, מפני שכך רוצה בורא עולם וכך רוצה הנשמה. לא מדובר במעשר, מדובר במצוות צדקה שבה אנו נותנים לזולת כסף, מזון, מקור פרנסה, מילה טובה, עזרה או אפילו חיוך. אין ספק שכל דבר שניתן בדרך זו יחזור אל הנותן במידה יתירה פי כמה וכמה, כך שאם רצוננו להתעשר גם בממון, עלינו לתת ממון מכל הלב. אך הבעיה היא שאנו כ"כ שקועים בעצמנו, בקשיים שלנו, בחובות הרובצים על צווארנו, עד שאת העיקר אנו מחמיצים ומסתפקים במתן תרומה סמלית לעני הפושט יד, בעוד שעבור עצמינו אנו הרבה יותר רחבי לב, ועל כך יעידו החובות שלנו.
תמיד עומד מול עיני אותו קבצן שהכרתי בזמן שלמדתי בישיבת חברון בירושלים, שהיה פושט יד ואוסף את הגרושים הבודדים שקיבל, אך כשהוא היה נתקל בקבצן אחר הוא היה תמיד תופח לו על השכם מברך אותו במאור פנים בהצלחה ונותן לו צדקה מתוך מה שקיבל. חלפו השנים ובאחת החתונות אני נתקל בגביר קשיש שפניו מוכרות לי. כל העניים רצים אליו והוא נותן ברוחב לב לכל אחד סכום נאה. במבט שני נזכרתי בו, היה זה אותו הקבצן מהישיבה, מסתבר שהמזל האיר לו פנים. מאותו רגע הבנתי את כל נושא הצדקה והנתינה.
רוב רובם של האנשים, ובתוכם אנשים שאני מכיר אישית, עמלים ככל יכולתם בכדי להתעשר. רבים פונים לאדמו"רים, למקובלים ולסתם מאחזי עיניים בתקוה שמשם תבוא ישועתם, אחרים עומדים ומבקשים בלי הפסקה מבורא עולם להושיעם, חלקם אף עושים "עסקאות" עם הבורא, אך מצבם נשאר כשהיה. מסתבר שמשהו לא מסתדר, משהו לא נכון. אצל חלקם האמונה מתערערת והם תולים את חוסר הצלחתם ב"מזל רע" או ב"עין הרע". אך הדבר ממש לא כך, כי אין בנמצא "מזל רע", יש "מזל" ויש "חוסר מזל", ובמציאות למצב שאנו קוראים "מזל" הוא בעצם "סיעתא דשמיא" -עזרה משמים. ומי שתולה זאת בעין הרע צריך להבין כי אדם שאינו מצליח אין סיבה להיפגע מעין הרע . ארחיב בהמשך על נושא זה.
הסיבה האמיתית לחוסר ב"סיעתא דשמיא" נעוצה לרוב באמונה חלשה, ובעובדה שאנחנו לא בדיוק יודעים איך לבקש מאבינו שבשמים. רבים יגידו שהם מבקשים כל יום, בכל הזדמנות, בכל תפילה, בדבקות ובדמעות. מבקשים על קברי הצדיקים, ואף מרחיקים לנדוד לשם כך לחו"ל, שלא לדבר על בקשות בכתב ובע"פ בכותל או בקבר רחל. שאלו את עצמכם, מה תעשו אם בשמונה שעות עבודתכם אתם מרוויחים אלפיים שקלים פחות מהסכום שאתם חייבים לצרכי מחייתכם? רוב הרוב יענו: צריך למצוא עבודה משלימה בכדי להרוויח את הסכום החסר. עכשיו שאלו את עצמכם, מה אתם עושים אם הקרוב לליבכם עובר עכשיו טיפול רפואי מסובך? רובכם יענו בלי להסס: אנו נתפלל לשלומו ונאמר תהילים לרפואתו. שמתם לב בוודאי שבמקרה הראשון אתם בוחרים לפתור את הבעיה בעצמכם או להיעזר בבן זוג, שזה מבחינת "כוחי ועוצם ידי", כלומר שכשהנושא הוא כלכלי אתם סומכים על עצמכם, אם כך, היכן מתבטאת כאן האמונה בקב"ה?
לימד אותי הרב הקדוש רבי ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי זצוק"ל, שכל בקשה טובה שאדם מבקש מה' בקשתו מתקבלת בו במקום! אך בפועל היא ניתנת למבקש בזמן שנקבע בשמים, בתנאי שהמבקש מבקש בקשה ספציפית מאוד ומאמין בכל מאודו שיקבלה, והאמונה הזו בה' היא זו שמגשימה את הבקשה. כשאדם בטוח שבקשתו התקבלה, הוא צריך מיד להודות להי"ת ולא משנה מתי בפועל תגיע הישועה. כדי להיות בטוח שהוא באמת מאמין עליו לבחון את עצמו האם הוא שרוי בשמחה אמיתית, שמחה זו היא ההוכחה לאמונתו. ובמצב כזה, אין ספק שהוא יקבל את מה שביקש וזה כלל בדוק ומנוסה והוכח במקרים רבים.
בכדי להמחיש זאת, נדמיין מצב היפותטי בו מתקשרים אלינו ממפעל הפיס ומודיעים לנו שהכרטיס שרכשנו זכה בהגרלה. זכינו בעשרים ושנים מיליון שקל. ברגע הראשון אנו לא מאמינים ונראה לנו שמישהו חומד לצון. אך כשאנחנו משתכנעים שהשיחה אמיתית ובאמת זכינו, מתפשט בכל אברינו אושר ענק, רווחה בלתי נתפסת מציפה אותנו, החיים שלנו השתנו ברגע אחד, כל הדאגות נעלמו, הלחצים נמוגו, נולדנו מחדש ואנו לוחשים בליבנו תפילת תודה לה'. השאלה הבאה שלנו לנציג בטלפון היא כמובן, מתי נראה את הכסף? הוא מסביר לנו, שתהליך האימות לוקח לפחות ארבעה עשר ימי עבודה, ורק אז יתאמו לנו פגישה בבניין מפעל הפיס, שם נקבל את הזכייה המיוחלת. נכון, יורידו לנו מהסכום מס הכנסה, אבל למי אכפת, נפקיד את ההמחאה שנקבל בבנק, ולאחר שלושה ימי עבודה נוספים נוכל סוף סוף להשתמש בסכום הזכייה. במילים אחרות, עלינו להמתין לפחות שלושה שבועות עד שנוכל להשתמש בכסף. בסיום השיחה התחילה השמחה, ומיד מציפים אותנו הרהורים מה נעשה עם הכסף, איך נשמור עליו ואיך נגדיל אותו, שהרי "מַרְבֶּה נְכָסִים, מַרְבֶּה דְאָגָה" (אבות ב' ז'). בין מחשבה למחשבה אנו יוצאים במחול פרוע. אך שימו לב לרגע מה בעצם קרה כאן, כי למעשה לא קרה כאן שום דבר מוחשי, בסה"כ מישהו אמר לנו משהו טוב בשיחת טלפון, ואנחנו הופכים למאושרים ושמחים אע"פ שבפועל כרגע ולמשך שלושה שבועות נוספים אנו נמצאים בדיוק באותו מצב שהיינו לפני השיחה. אבל אנחנו מאושרים ושמחים, ומדוע? כי אנחנו מאמינים באמונה שלמה שנקבל את הזכייה. לכן כדאי לזכור, אם בכל פעם שנבקש משהו מהקב"ה נהיה שמחים ומאמינים באותה מידה, אין ספק שאנחנו נקבל את מה שביקשנו! מתי? את זה נשאיר לבורא עולם.
אבל אם אנו חוזרים ומבקשים, הרי זה סימן מובהק שאנחנו רק מקווים שנקבל, אבל לא מאמינים שנקבל, חוסר אמונה זו היא שגורמת לנו לרוב לא לקבל.
לאחר שקבלנו בפועל, ראשית צריך לתת לנצרכים. בלי להרגיש רע, בדיוק כפי שלא הרגשנו רע כשמס ההכנסה נוטל נתח מסכום הזכייה, זו הדרך היחידה להגדיל את האוצר שנפל עלינו משמים.
פרשת השבוע מלמדת אותנו כיצד נשמור על כספנו. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מ'ט כ'ב), מפרש רש"י "ועוד דרשוהו לעניין שלא ישלוט בזרעו עין הרע". הגמרא מספרת שרבי יוחנן שהיה ידוע ביופיו, ישב לפני בית הטבילה, כדי שנשות ישראל יילדו יפים כמותו (כפי שעשה יעקב לצאן לבן). שאלו אותו חכמים "לא מסתפי מר מעינא בישא" -האם אינך חושש מעין הרע? ענה להם רבי יוחנן: "אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא" -אני מזרעו של יוסף, שלא שולטת בו עין הרע, "ואמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא "וידגו לרוב בקרב הארץ" (בראשית מ'ח ט'ז) מה דגים שבים מים מכסים אותם ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן" (בבא מציעא פ'ד).
כשיעקב שולח את בניו למצרים להביא מזון, אומר להם "לָמָּה תִּתְרָאוּ" (בראשית מ'ב א'), "אמר להם יעקב אתם גיבורים אתם נאים אל תכנסו בשער אחד ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין הרע" (רבינו בחיי בשם המדרש), וכך עשו "בְּתוֹךְ הַבָּאִים" (בראשית מ'ב ה'), מפרש רש"י "מטמינין עצמן שלא יכירום, לפי שצווה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח אחד אלא שיכנס כל אחד בפתחו, כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גיבורים"
במציאות הרבה אנשים חוששים מ"עין הרע", בתפילת השחר (ובתפילות אחרות) אנו מזכירים "יה"ר… שתצילני היום… מעין הרע…", וכך גם בדברי חז"ל בגמרא ובמדרשים דובר רבות על היזק "עין הרע", כפי שאמר רב "תשעין ותשעה [נפטרים] בעין רעה ואחד בדרך ארץ" (בבא מציעא קז:), וכן (שם מב.) "תנא דבי רבי ישמעאל אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו שנאמר "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ" (דברים כ'ח ח'). מכאן אנו למדים שבכל פרסום יש סכנה של עין הרע, והצניעות יפה לשמירה, אך בני יוסף אינם צריכים לחשוש משום עין הרע. מכאן המנהג, שכאשר מדברים בשבחו של אדם ומציינים את מעלותיו, מזכירים "בן פורת יוסף" או "בלי עין הרע".
ביהדות מקובלים אמצעים שונים להגנה מפני עין הרע, ובהם קמעות, טקסים, תנועות ידיים, ואמירות להסרת עין רעה. מסיבה זו לא מונים אנשים, אין מעלים לתורה שני אחים או אב ובנו בזה אחר זה, לא עורכים חופה אחת לשני חתנים, לא מחתנים שני אחים לשתי אחיות, לא מלים שני תינוקות יחד, לא פותחים חלון מול חלון השכנים, בונים מחיצה בגינת שותפים ועוד ועוד.
כששאלתי בעבר הרחוק את אחד המקובלים החשובים שבדור מה דעתו על קמיעות נגד עין הרע, הוא עשה תנועת ביטול ושאל אותי אם אני באמת מאמין שלכל אחד יש כוח לקלל כמו לבלעם הרשע? הוא הסביר לי שהכל תלוי בנתינה של האדם. כשאדם מתעשר לפתע או רוכש לעצמו דבר חדש והוא מתהדר בכך ברבים, יש סבירות גבוהה שמישהו יחשוב בליבו מדוע אדם זה זכה לקבל ולא אני. מחשבה זו יוצרת קטרוג בשמים, הנושא נבדק ונמדד לפרטיו, היה ומתברר שלא מגיע למי שקיבל את מה שקיבל, מיד נלקח ממנו דבר זה או דבר אחר בשווי זהה. אך אם האדם שקיבל הוא אדם שנותן בלי חשבון לכל נזקק, לאדם כזה לא עושים כלל חשבון אם מגיע לו או לא, כי בית דין של מעלה לא יכול להיות יותר מחמיר מאותו אדם עצמו. כך אנו פוגשים אנשים שחיים בראוותנות ועין הרע לא פוגעת בהם, ועליהם נאמר בגמרא "כללא דמילתא כל דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה" (פסחים קי:), מי שלא מקפיד ונותן צדקה וחסד בלי חשבון, גם בשמים לא מקפידים עליו.
יוסף הצדיק מסמל אדם הבטוח בדרכו ובאמונתו, וכל יופיו וכספו אינם משמשים אותו לגאווה אלא לנתינה לסובבים אותו "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף" (בראשית מ'ז י'ב), תכונה זו תהפוך כל אדם המאמץ אותה לבלתי פגיע מעין הרע. לעומת אדם שכזה, כל האחרים צרכים להיזהר ולא להתבלט לידו, כדי שלא יגרם להם קטרוג בשמים. דבר זה מועיל בעיקר לנשמתו של האדם, כי מי שחושש להציג את עושרו לציבור ממילא לא יהיה זקוק לכל מוצרי המותרות המיותרים, ויוכל לעשות שימוש נכון יותר בכספו ולתת גם לאחרים, שימוש שיביא לו הצלחה, ככתוב "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ" (דברים ט'ו י'), וכך גם לא תזיק לו עין הרע.
בשיתוף החברה לחקר המקרא.
