למה לא להתפלל על רחל?

לאחר שלאה הביאה ילדים לעולם, ורחל נותרה עקרה, היא מגלגלת את ייאושה למגרשו של בעלה ואומרת לו: "… הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי". יעקב נבהל מגודל המשימה, ועונה לרחל: "הֲתַחַת אֱלֹקים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן". בפירוש ארוך וביקורתי מסביר הרמב"ן את הבעייתיות בתשובת יעקב לרחל. ראשית, אומר הרמב"ן: "ואני תמה למה חרה אפו… ושומע אל צדיקים ה'". יעקב הוא צדיק ויש סיכוי שתפילתו תתקבל, בדיוק באותה דרך בה נענתה תפילת אביו. ואם כן, מה לא מובן בבקשתה של רחל? יתר על כן, אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נוכריות, אז למה לא על רחל?

וחותם הרמב"ן בחריפות: "ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו … אמר הקב"ה, כך עונים את המעיקות?! חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה". כלומר, בשל תשובתו הקשוחה של יעקב אומר לו הקב"ה שבעתיד יבואו בניו ויבקשו רחמים מבנה של אותה עקרה בודדה.

בפרשתנו מתואר, שבניו של יעקב מפחדים מיום נקם של יוסף ולכן מבקשים הם ממנו רחמים. בצר להם הם משקרים ומודיעים לו, שאבא ציווה עליו לסלוח להם:

"…וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ, לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ … וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל-תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹקים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹקים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, … וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם".

פעמיים בכל התנ"ך מופיע: "התחת אלוקים אני". בפעם הראשונה – כאשר יעקב מסרב להתפלל לה' נוכח אשתו העקרה. ובפעם השנייה – כשבנה של אותה "עקרה" מוחל לאחיו על שנים של ניכור והתעללות, ואפילו על השקר הקטן שהם משקרים לו עתה. תגובת יעקב ויוסף זהה אבל משמעותה שונה. פעמים, שראיית האדם את גבולותיו עלולה להיות אמצעי להשתמטות ממשימה שמצופה ממנו שיבצע. ואכן יעקב לכאורה בורח מהאחריות באומרו לרחל: "התחת אלוקים אנוכי". אולם לימים יקום בנו יוסף ויאמר את אותן המילים שאמר אביו, אבל כוונתו תהיה הפוכה. יוסף אומר לאחיו, שדווקא משום שהוא מכיר בגבולותיו, אין לו כל רשות לדון את אחיו. זאת ועוד, הוא לוקח אחריות ובוחר למחול לאחיו. ובניסוחו של מדרש תנחומא פרשת ויצא: " … אמר לו הקב"ה חייך! בלשון שאמרת 'התחת אלקים  אנוכי' בו בלשון בנה עומד ואומר לבניך התחת אלקים אני".

המדרש מדגיש שאותו משפט, שיעקב  אמר כדי להתחמק מהאחריות, ייאמר מפיו של יוסף ומשמעותו המעשית תהיה הפוכה. יוסף ייקח אחריות וינחם את אחיו המפוחדים.

(ויחי תשפ"א)