מהו הגיל הראוי למינוי שופטים?

בתגובה לפנייתו של משה לאיש עברי שמכה את חברו, מטיח המכה בפני משה את הטענה "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". לפי חלק מפירושי חז"ל, טענת המכה נסובה על גילו הצעיר של משה, שאינו מאפשר לו, לכאורה, לשאת בתפקיד שיפוטי.

רש"י מסביר שמשה היה 'נער' ולא נוקב בגיל מדוייק. לעומתו, רבינו בחיי סבור שבעת האירוע למשה טרם מלאו 13 שנה. במדרש הגדול מובא שמשה היה בן פחות מעשרים שנה, ובמדרש רבה מובא שמשה היה בן עשרים. לפי גישה אחרת היה משה בן 40 שנה. וכאן עולה השאלה מהו הגיל הראוי למינוי שופטים?

בתלמוד מסכת שבת מצינו שיאשיהו המלך ביטל אל כל החלטותיו והכרעותיו השיפוטיות שניתנו בין גיל שמונה לחייו לשמונה עשרה. מדברי התלמוד הבבלי ניתן להניח שהגיל הראוי לשיפוט מתחיל בגיל 18, אלא שבתלמוד הירושלמי מצינו דעה שמוצאת את מי שחצה את גיל 13 שנה ראוי לדון. ר' יוסף קארו מביא את שתי הגישות, וכך  נפסק בשולחן ערוך, "יש אומרים שאינו ראוי לדון אלא מבן י"ח שנה ומעלה…ויש אומרים מבן י"ג שנה ומעלה".

בשאלה שהופנתה לרדב"ז, הוא נשאל על מגבלת גיל 40 כגיל מינוי למשרת שופט. עמדתו היא שמכיוון שקיימת ספרות שעוסקת בפסיקת הלכה, ניתן להתגמש עם שאלת הגיל, שכן שאלת הגיל מאבדת ממעמדה לנוכח התפתחות והנגשת הידע. ודוק, דברים אלו של הרדב"ז נאמרים במאה ה-15. ואם די היה במציאות של אותם ימים כדי להוות כלי מעבדה ראויים לשופט, הרי שהדברים מקבלים משנה תוקף במציאות של ימינו.

ואולי מענה לשאלה זו ניתן למצוא בדבריו של המלבי"ם, שקובע שמינוי אדם לתפקיד שיפוטי יכול להיות מבוסס על אחד משלושה אדנים. הראשון גדולתו ומעמדו של אדם שהופך אותו למוכר וידוע בציבור. השני הוא מי שנשא בתפקיד 'שר' או 'ממונה' כלומר בעל תפקיד ציבורי בכיר. והתנאי השלישי הוא מי שמוכר מצד היותו כתובת לפתרון סכסוכים, אדם שניתן לפנות אליו כדי לקבל עצה טובה, לא בגלל שמעמדו רם, לא בגלל היותו דמות מוכרת, אלא דווקא בגלל היותו חלק מהציבור, בגלל היותו מעורב עם הבריות.

במילים אחרות, השולחן ערוך והמלבי"ם בגישתם מבקשים להרחיק אותנו מקביעות שרירותיות של 'גיל', שכן למרות שלגיל יתרונות חשובים שנושאים עימם ניסיון וראיית חיים מפוקחת, אין זה בהכרח חזות הכל, ויש כאלו שיכולים לשאת בתפקיד שיפוטי בגלל כישוריהם וחוכמתם למרות גילם הצעיר.

(שמות תשפ"א)